במדינה מתוקנת, יכול להיות שיעקב ליצמן היה יושב מזמן בבית הסוהר. אבל חסידות גור שלו לא חיה במדינה מתוקנת. היא חיה בארץ התקנות – התקונעס, כך ביידיש. אז אולי עכשיו בית המשפט יעניש אותו בגלל שניסה לכאורה להסתיר מהשלטונות עבריינית מין, ואולי בכלל לא יהיה בקואליציה הקרובה, אבל זו נחמה קטנה מאוד. גור היא אחת הכתות היהודיות המסוכנות ביותר שפועלות היום לאור יום, והיא הסתננה לשלטון כמו חיידק טורף. ומאמללת לא רק מיליוני חולים במערכת הבריאות.
טירוף השליטה של חסידות גור על עדת המאמינים שלה מתבצע בעזרת פיקוח מיני ודיכוי, שגם השפחה מ'סיפורה של' לא חוותה. לצעירים אין כיסים במכנסיים, כדי שלא יתפתו לשלוח אצבעות מלטפות לאיבר המין. אברך שנתפס באוננות נשלח לפסיכיאטרים – חילונים – שמזריקים להם תרופות מסרסות. גם הרופאים האלה צריכים להיכנס לכלא, אבל זה עניין אחר. כל סיפורי החור בסדין הם כלום לעומת התקנות של גור. מגע מיני בין גבר ואשתו מתבצע רק בחושך ונמשך שניות. אין משחק מקדים, אין חיבוק אחרי. נכנסת־גמרת־יצאת. מהר. אסור לו לקרוא לה בשם. הפנייה, כאשר צריך, נעשית כמו לחתול. פסססס. אסור לו לשבת על כיסא שבו ישבה לפניו אישה, אולי שרידי מגע האחוריים שלה יחרמנו אותו. זה רק חלק זעיר מאותן תקנות של ליצמן ומנהיגות גור.
הוא ציוני בערך כמו חברי בל"ד, ובכל זאת, בגלל חולשת דעת של המערכת הפוליטית החילונית, על כל זרמיה, הכת ממשיכה לשגשג כאן ולקבוע לכולם את החיים ואת החולי, ולחבריה הלכודים את הייאוש והמוות.
- לרשימת המשפיעים המלאה לשנת 2019
- כשמתעקשים, מצליחים: על האדמו"ר מגור // הטור של דוב גרינבוים
- כוחו המתעצם של האדמו"ר מסאטמר // הטור של דוב גרינבוים
