שלושה דו"חות מרכזיים פתחו את שנת 2021: ההערכה האסטרטגית של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מדד הדמוקרטיה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ודו"ח העוני ואי־השוויון של הביטוח הלאומי. כל אחד מהם בנפרד מצייר תמונה עגומה על החיים עצמם במדינת ישראל, והמכלול מייאש במיוחד. רמת החיים צנחה, אי־השוויון העמיק, מעמד הביניים התכווץ דרמטית ושילם, כרגיל, את עיקר המחיר. האמון במוסדות המדינה ממשיך לצנוח, אפילו צה"ל כבר לא מה שהיה פעם, והאמון בפוליטיקאים ובמפלגות מתקרב אל תחתית הגרף.
מוסדות המדינה והמנגנונים הדמוקרטיים נשחקו עד דק. מערכת פוליטית שנכנסה ללופ אינסופי שתוצריו המיידיים הם שיתוק תקציבי ותפקוד נמוך, ותהליכי קבלת ההחלטות נוטפי שיקולים זרים. הסולידריות החברתית הישראלית, מקור עוצמתנו במשברים לאומיים, נחתכה לכדי מחצית, וכבר אין טוב משותף מוסכם בין המגזרים והקבוצות בחברה הישראלית, שכולם מוכנים לתת בשבילו כתף.
נכון, כמעט 3 מיליון ישראלים כבר הספיקו לקבל את מנת החיסון הראשונה. אסטרטגיית הבלימה והתנופה שאמורים היו לייצר החיסונים, הייתה אמורה להביא את הליכוד עד כדי 40 מנדטים. החיסונים ועוד כ־130 אלף ישראלים שהספיקו לבקר בדובאי בין הסגרים. רק שהם חזרו לארץ עם רכבת אווירית של מוטציות, שהמציאו מחדש את המונח אקספוננציאליות.
בין כל המדדים והמספרים שעוטפים את חיינו בימים אלה, יש מי שמצא קורלציה בין מספר הנדבקים היומי לסיכויי ההיבחרות של סוף העשירייה השלישית ברשימת הליכוד. אולי זו הסיבה להיעלמותם של כמה כוכבים זוהרים מהמרחב התקשורתי.
המספרים מתקיפים אותנו מכל עבר: למעלה מ־600 אלף ישראלים נדבקו בנגיף הקורונה בשנה החולפת, מספרי המתים עברו לדאבון הלב את הקווים העצובים שהכרנו מעולמות אחרים. כ־700 אלף ישראלים חיים מקצבאות אבטלה וחל"ת, 75 אלף עסקים נסגרו בשנה החולפת. אבל ראש הממשלה, כהרגלו, לא נתן למספרים לבלבל אותו ופסח על שלושת המדדים. גם בסיבוב הזה, הרביעי בתוך שנתיים, בנימין נתניהו עסוק רק במספר אחד – 61.
צעד ראשון בתוכנית בדרך אל היעד הנכסף: הציבור הערבי־ישראלי, שהוזמן להיות סוף־סוף חלק מסיפור ההצלחה הישראלי. כל המחסומים התודעתיים שנבנו ותוחזקו בבייס הליכודי בעמל של שנים, נפרצו במסע הדילוגים של נתניהו לעידוד התחסנות בחברה הערבית, תכלית ראויה בהחלט גם אם מניעיה שונים. גם מאמצי הפרימה המקבילים נותנים את אותותיהם ברשימה המשותפת, שלא בטוח ששמה ימשיך לייצג כלפי חוץ את הדינמיקה בין חבריה. נ"צ משמעותי נוסף בדרך אל היעד כלל רה־ארגון של הפלח החרד"לי בציונות הדתית, סוג של רפורמת מרפסות שנועדה לחזק את הבלוק של נתניהו, שכבר חודשים ארוכים מתנהל במבנה חסר, ולמזער למינימום האפשרי את כוח ההתמקחות של ימינה ביום שאחרי.
במטות הקמפיינים האחרים התכונה נמוכה מכפי שאפשר היה לצפות שבעה שבועות לפני יום הבחירות. כולם מכוונים את השעונים לתחילת מרס, אז המאמץ ללכוד את תשומת הלב יאלץ את הפוליטיקאים והקמפיינרים להעלות הילוך, ואיתו גם את מינון ומפלס הארס, הבוטות, ההקטנה וההאדרה. בינתיים, הרוב מסתפקים בלזרוק שלשות של מילים ונקודות על מודעות, כל מפלגה והטריפל שלה.
והציבור? הציבור כבר עייף. עקומת העניין שלו במערכת הפוליטית השתטחה. לא בטוח עד כמה זה ישפיע על אחוזי ההשתתפות בסיבוב הרביעי, אבל עושה רושם שעוד תהיה לנו הזדמנות להשתפר בחמישי.
–
- דור שלם דורש שלטון // הטור של נילי רייכמן
- יו"רים ובוכים // הטור של רותם דנון
- הכלכלה מחפשת חיסון // הטור של עמית תומר
