המציאות, נוהגים לומר בסוציולוגיה, אינה אלא אינטרפטציה על המציאות. ובימים של מהפכת מידע היסטורית, המציאות כנראה אינה אלא הדרך שבה מתווכים לנו אותה הסוכנים השונים שאותם אנחנו פוגשים בדרך. בעידן הזה, שבו ישנו שפע של מידע שמציף אותנו מכל הכיוונים, נראה כי החכמה אינה קבלת המידע – אלא הסינון שלו.
בשבועות האחרונים ביקשתי, או התבקשתי, לחוות את המציאות מעיניים אחרות – עיניים של ילד ישראלי ממוצע. ואין דרך טובה יותר לחוות את המציאות הזו, מאשר מבעד לאלגוריתם המבריק של האפליקציה המצליחה ביותר בעולם – טיקטוק. המקום שבו בני ובנות הדור הצעיר מבלים ומכלים את רוב זמנם, וממנו הם מקבלים את המידע שלהם על מה שמתרחש.
האלגוריתם הערמומי
בעולם של 2022, הכל נגיש, הכל קרוב. אם אני רוצה לראות את השערים שליאונל מסי הבקיע במונדיאל אתמול, אני נכנס לתקציר שעולה דקות לאחר סיומו של המשחק; אם אני רוצה לקרוא על הסכסוך ביוגוסלביה בשנות ה־90, אני נכנס לעמוד הוויקיפדיה שכבר פתוח לי במחשב. עידן מופלא, שבו הכל מונח בכף ידי. אבל אם זו הדרך היחידה שבה אני צורך את המידע שלי, כמו הילדים, מה בעצם אני מקבל?
על כן, יצאתי לבדוק מהי האמת על פי הפלטפורמה שהפכה למקור המידע העיקרי לבני נוער. כאן בעצם יתבצע המחקר החשוב ביותר שנערך אי פעם על הטיקטוק – כמובן, המחקר בעמודים אלה, של כותב שורות אלה, שבודק לאיזה תוכן נחשפים הילדים שלנו. כלומר, שלכם. לי עוד אין.
מן הסתם ברגע שישנו כלי שמסוגל להשפיע על ההמונים, הראשונים שישתמשו בו הם הפוליטיקאים. הטיקטוק היא אפליקציה גאונית, וכנראה גם אחת המפחידות ביותר עלי אדמות. וכשאני אומר מפחידה, אין הכוונה לתכנים שאינם מותאמים לצפייה – בטיקטוק עובדים קשה מאוד כדי שתכנים שכאלה לא יהיו זמינים; אלא לכך שהאלגוריתם ערמומי – הוא מתבונן בכל מה שאתה רואה, רושם את כל מה שאתה מתעכב עליו, מבין בזריזות מה מעניין אותך וכל זאת ללא כל קשר לרשימת המעקב שלך. הוא, האלגוריתם, יודע טוב ממך מה אתה אוהב. הוא החכם, הוא הצודק.
לפני שנצלול לחוויות ולמציאות האלטרנטיבית שבה חייתי, נכיר לרגע את הפלטפורמה למי שלא מכיר. מושג יסוד חשוב, למעשה "המלך" של טיקטוק, הוא עמוד ״עבורך״ – for you. כשמו כן הוא, בעמוד הזה מציע האלגוריתם במיוחד עבורך סרטונים שיכניסו אותך לעניינים.
בדף הזה מבלים הילדים – כולל עבדכם הנאמן – במשך שעות, ללא תכלית, וצופים בסרטונים שילדים בני 14 ערכו לביצועים של כריסטיאנו רונאלדו, למשל. לצורך המשימה, פתחתי חשבון ייעודי, כשתאריך הלידה שבחרתי לעצמי הוא ה-28 בספטמבר 2008. משמע, זה מכבר חגגתי 14 אביבים. מזל טוב. אם במקרה תבקשו פרטים נוספים על זהותו של יוראי בן ה-14 ממושב במועצה אזורית גזר, באמת אשמח לפרט לכם – אבל בכתבה הבאה.
הצעד הבא הוא לסדר את האלגוריתם, כך שיראה לי את התוכן שלשמו התכנסתי: המידע שבני נוער מקבלים על העולם. כעת, הגענו לשלב האמת שבו אני צריך לצפות רק במה שמעניין אותי. כלומר לעצב את ה-for you כך שיתאים לדמות שהמצאתי. כאן עלתה לי שאלה מעניינת. מהם בעצם הסרטונים שהטיקטוק מציע למי שרק הצטרף לפלטפורמה? הצטרפו אליי למסע מופלא.
בן-גביר המלך
אף על פי שמרגע כניסתי לאפליקציה עקבתי רק אחרי עמודים חדשותיים רשמיים והנחתי שכל מה שיגיע אליי הוא תוכן מותאם למעקב, גיליתי להפתעתי שלא כך. בפועל, כל מה שהגיע אליי היו סרטונים שמעלים על נס דמויות תנ״כיות כמו איתמר בן גביר. מוזר, הרהרתי. האם באמת יש כזו כמות גדולה של תומכים לבן-גביר, או שהם היחידים שבכלל משתמשים בטיקטוק, מחפשים תוכן כזה ובעלי כוח לפזר תגובות כמו "רק בןגביר, מדינת היהודים״ פלוס אימוג'ים של דגל ישראל, או דגל ישראל-אריה, מה שכמובן מגביר את החשיפה של אותם סרטונים.
הוספתי לצפות כמו ילד בן 14 טיפוסי – מדפדף, ומאפשר לתוכן להגיע אליי באופן אקראי. פעם, אני זוכר, הייתי בן 14 באמת. גיל שביר שבו הזהות רק מתחילה להתעצב ולקבל צורה. דמיינו את עצמכם יושבים עם חברים במפגש הכיתתי, משחקים "אמת או חובה" ומתבקשים לומר אם הייתם מתנשקים עם X. פאדיחות.
עכשיו דמיינו את עצמכם נשאלים בגיל 13 מול מצלמה, בעמוד שיש לו 600 אלף עוקבים, על חיי האהבה שלכם – כמו כוכבת הנוער אן-בי, בעמוד ״ישראל בידור״. או הקומיקאי לירון אופיר, שבדרכו המוכשרת בנה דמות של הגבר המכה ששולט על אשתו.
לא יודע. לי נראה שמדובר בהומור שכבר אין לו מקום בעולם. אני משוכנע שלירון הוא בעל אוהב ומצחיק, אבל העובדה היא שהסרטונים שלו – כולל אלה – מקבלים עשרות אלפי לייקים, ועם לייקים לא מתווכחים. לא מפתיע, אם כן, שבין השאר קפץ לי סרטון של ילד בן חמש שמחקה את הסגנון דיבור האלים שלו. המסר מחלחל.
הז׳אנר הפופולרי הבא בקרב בני הנוער, הוא רוצחים סדרתיים. אחרי ההצלחה המסחררת של ג'פרי דהאמר, אנחנו פונים אל דמותו המאוד אהובה של פטריק בייטמן מהסרט אמריקאן פסיכו. דמות הבנקאי הניו יורקי שלצד חייו הבוהמיים ״זוכה״ לרצוח את חבריו.
דמותו של בייטמן תפסה את הטיקטוק בתור הדוגמה המושלמת לגבר הסיגמא – גבר שמעדיף את המין הגברי העליון, על פני הנשים הנחותות והפיתויים שהן מביאות לעולם (במקור, מדבר המושג סיגמא על הנאה מבדידות חברתית. אין בטיקטוק אפילו פינה אחת שממנה לא מגיח פרצופו של כריסטיאן בייל, שמשחק את בייטמן, מרוח על פני וידאו של יחס מזלזל לנשים, שכמובן מנסות להכשיל גברים בסרטונים. את זה, מקבלים הילדים שלכם לוורידים.
הלאה, לעולם האינפורמציה – סרטונים שקיימים בשפע, בעיקר מצד ולוגרים עם מאות אלפי עוקבים, או עמודי תוכן שונים. הנה, למשל, סרטון ש״מוכיח״ בעזרת טיעונים תלושים במיוחד, שהמשטר הלבן בדרום אפריקה היה מסודר וטוב יותר מזה השחור הנוכחי. והנה איש בן 20 שבטוח מרוויח מיליון שקל בעשר דקות וכולכם יכולים גם.
כמובן, לא רק רע יש בעולם הטיקטוק הזה של הצעירים. יש גם עמודים מעניינים שכוללים סרטונים מעשירים. הייחודיות של הטיקטוק היא האפשרות לחלום ולהיות ויראלי. אתה יכול להיות היוטיובר המצליח בעולם ואתה יכול להיות תלמיד כיתה ד'2 בבית ספר באשדוד, ולהעלות סרטון שיצליח באותה המידה, באפס מאמץ.
צילומי מסך מתוך הטיקטוק
כבחור לא מאוד מבוגר בפני עצמו, אני יודע שהצהרת "האינטרנט הוא מקום מסוכן״ נשמעת תכופות, אבל אחרי שבוע הטיקטוק – אין לי ספק שזה המקום המסוכן ביותר. הוא מותאם אליך באופן מופתי ומושך אותך כמו שירת סירנות. מלכודת דבש של סקרנות אנושית ועריכת וידאו בינונית.
בסופו של דבר, אני לא באמת יודע את מי משרתים הסרטונים הללו משרתים ואם יש "דיפ סטייט" שמנסה להנחיל איזה מסר גדול וסמוי. אולי העובדה שיש מקום שבו אנחנו מסתתרים מאחורי מסך, ויש לנו את הכוח להגיע ממנו למאות אלפים – משחררת בנו רגשות בסיסיים של עליונות ושנאה, וגורמות לילדים שלנו לבנות את מאגרי הידע והזהות שלהם באופן עקום למדי.
