נניח שאתם עומדים מול סניף של בנק קטנטן, כשלפתע מתרחשת תקלה נדירה בכספומט שבחזיתו. המכשיר מתחיל לפלוט מחריצו לרחוב שטרות כסף במהירות מסחררת. כעת אתם בדילמה. ברור שהאינסטינקט הוא לחטוף ככל יכולתך ולברוח. אבל בני תרבות אנחנו, ואם חונכנו נכון אנו מרגישים שאנו חלק אחראי מאותו מושג אמורפי הנקרא "ציוויליזציה". אנחנו עומדים, מבקשים לשקול: האם אותו בנק יכול להינזק קשות, האם לקוחותיו ייפגעו, האם עובדים בסניף יאבדו את משרתם בשל התקלה והגניבה שלנו?
דונלד טראמפ הוא תקלה אדירה בבנק הפוליטי הגדול בעולם. גליץ' פסיכי ממש בתוכנה הדמוקרטית שכולנו נסמכים עליה. ואנחנו, ישראל, עומדים מול האפיזודה המטורללת הזו, ובשיקולים תועלתניים מנסים לחפון עוד ועוד שטרות מהכספומט המקולקל לחיקנו. נכון, רמת הגולן והעברתה (הסמלית בינתיים) של השגרירות הם הישגים שאין להקל בהם ראש. אבל הם, כמו אחרים, באים עם מחיר; והמחיר הזה פשוט לא מחושב עד הסוף על פי שיקולים רציונליים ארוכי טווח. וכן, גם ערכיים.
- דונלד טראמפ וולדימיר פוטין ברשימת המשפיעים לרעה של שנת 2018 מאת ערד ניר >
- השדים של טראמפ // הטור של נדב איל >
- דונלד טראמפ // מתנה מקולקלת >
כשתיגמר נסיעת רכבת ההרים הנקראת "כהונת טראמפ", בסיכוי גבוה כבר בסוף השנה הבאה, נרד מסוחררים ומבוחלים. לרגעים היה לנו כיף, גם כשידענו שמדובר במתקן שיצא משליטה. אבל הוורטיגו הנורא והאדמה החרוכה שייוותרו אחרי המסע הזה, יעטפו גם אותנו באכזריות. ההשלכות שהתועלתנות קצרת הראייה בישראל פשוט מסרבת לראות, יפגעו בראשנו כמו בומרנג מפלדה. וזה יכאב. הו, כמה שזה יכאב.
