fbpx

שונאים, סיפור אהבה // מסע בתוך הליכוד // מאת שרה ליבוביץ־דר

0

ככל שנתניהו מעקר את הליכוד מתוכן, ובמקביל מנהל את קרב חייו המדמם לקראת הכרעת דינו, כך במפלגה הגדולה בישראל מתרבים הקרבות. שרים נגד שרים, ח"כים נגד כולם. ראשי סניפים נגד פעילים. תנועה בורחת מבשורה: מסע מיוחד בתוך הליכוד

פנחס עידן, יו"ר ועד עובדי רשות שדות התעופה, מעולם לא הרגיש כה מחוזר. כל מי שמקווה להחליף את נתניהו בראשות הליכוד מבקש לפגוש אותו. עם אלפי מתפקדים תחתיו, הוא צומת מרכזי במפלגה. ביומן הפגישות שלו תמצאו את ניר ברקת, גדעון סער וישראל כ"ץ, רשימה חלקית. עידן עצמו מהרהר על העתיד: "בינתיים יש את ביבי", הוא אומר ל'ליברל'. "אחריו תהיה מלחמת עולם".

מלחמות קשות כבר יש בליכוד. והן מתעצמות ככל שחולשתו של נתניהו גדלה. הוא עדיין המלך המשיח, מרכז היקום. שולט במפלגה באופן מוחלט. אבל בשטח מרגישים כבר יותר כיסי התנגדות. תסיסה גוברת. "שליש מחברי מרכז הליכוד לא רוצים לראות אותו יותר", אומר לנו חבר מרכז ותיק, ומודה שהרוב המכריע חושש לומר זאת. "אין פה אחד שמרוצה מכל מה שקורה במדינה – ובליכוד", אומר לנו בכיר במפלגה.

רוח רעה נושבת. כולם על כולם. נתניהו לא סופר את בכיריו כמעט. רובם המכריע מתעבים אותו בליבם. רבים זוכרים לו השפלות אינספור. הוא עצמו לא חושב ללכת לשום מקום, וגם אם וכאשר – לא לתמוך באיש מהם כיורש. יוסי כהן, ראש המוסד, מועדף עליו בהרבה.

יוסי כהן מתראיין לדנה וייס בוושינגטון

יוסי כהן מתראיין לדנה וייס בוושינגטון

בכירי הליכוד המתכוננים לקרב הירושה נלחמים ביניהם עד חורמה. אין כמעט שיתופי פעולה באזורים האלה. הם רואים בעיניים רק את היום שאחרי נתניהו. קבלן קולות גדול בליכוד מגחך כשהוא מתאר את "שרשרת השרים שטלפנו אליי להגיד לי שנה טובה". רובם נמצאים במתכונת פריימריז מתמדת. עובדים עם יועצים שונים, מבקרים את השטח.

ובשטח עצמו, יש שמבכים את העובדה שרוב הליכוד נראה כמו כת עיוורת. "הפכנו למפלגה של ביביסטים שטופי מוח לצד פעילים אובדי עצות", אומר פעיל ותיק. פעילי שטח מסוכסכים, יורקים אש זה על זה, תוקפים בלי חשבון גם את בכירי המפלגה. "לא הייתי נותן לשרים ולח"כים שלנו לנהל חצי סופרמרקט בשכונת רמות בירושלים", אומר קבלן קולות מהעיר, ומפליג בכינויים קשים שנעים בין "חדלי אישים", "רכיכות" ו"אפסים שהשלטון הארוך מונע מהם להבדיל בין טוב לרע. אנחנו חיים בסדום".

השורה השנייה של חברי הכנסת מצחצחת חרבות לקראת הפריימריז לרשימה. חלק עוד חושבים שקיים סיכוי להותיר אותה כמו שהיא, ללא בחירות. אבל זה יהיה מהלך קשה. קבלני הקולות כבר מכינים רשימות מועדפים. אחת הקבוצות הגדולות בירושלים התחילה לסמן את המועמדים הראויים. העלייה לרגל אליהם בעיצומה.

בחודש האחרון ניסינו לתהות על המתרחש בליכוד. דיברנו עם בכירים, עם חברי מרכז, אנשי שטח וקבלני קולות. גם עם אנשי עסקים הבוחשים במפלגה. התחושה ברורה. אין חגיגות יותר. המפלגה התוססת, החיה, נדמה כאילו כבתה. הקורונה, ולא רק היא, הרגה את האירועים, נטלה את החיים. אין אירועים רבי־משתתפים, אין כינוסי מרכז תוססים. סניפים הולכים ונעלמים. המפלגה המפוארת מתכרסמת מכוחה. ממתינה לבאות. "נתניהו ליגה אחרת" הייתה אחת מסיסמאותיהם הזכורות. אבל כולם תוהים איך תיגמר הליגה הזו, וכמה בלגן יהיה באצטדיון אחריה.

לא לנצח ביביסטים

יום ראשון, שעת דמדומים במצודת זאב. כ־20 חברי מרכז ממתינים להרצאה של יריב לוין לקראת ראש השנה. לולא הקורונה היו מגיעים יותר. בשולי האירוע חבר מרכז ותיק, מריר. נתניהו יתקשה לתפקד, הוא אומר, לא רק המשפט מעיק עליו, גם העתירות שבוודאי יוגשו נגדו. הוא מציע לבחור בפריימריז דחופים ממלא מקום לנתניהו, אפילו זמני, עד שיוכרע מצבו המשפטי: "חלק מחברי הליכוד חושבים שנתניהו תקוע לנו כמו עצם בגרון. לא לבלוע ולא להקיא. בינתיים יוצאים נגדו רק מתחת לשולחן אם כי רבים לא אוהבים את ההתנהלות שלו. אנשים מריחים שזה הסוף, יש מי שחושבים שנתניהו לא יוכל למשוך יותר, המשפט שלו, הקורונה. מוקשים שילוו אותו זמן רב".

התייצבות הבכירים בבית המשפט // YONATHAN SINDEL, POOL, AFP via Getty Images

התייצבות הבכירים בבית המשפט // Yonatan Sindel, Pool, AFP via Getty Images

חבר המרכז מדבר בקול שקט, מרוחק משאר המשתתפים. רוצה להביע את תחושותיו, מעדיף לעשות זאת בחשאי. אחדים מצטרפים לשיחה. רק ביבי, מכריז חבר מרכז אחר. אצלו אין פשרות. יהיה מה שיהיה, יתמוך בנתניהו. אחר מתלונן על ההתנהלות המפלגתית של היו"ר, אומר שנתניהו הרס את הליכוד, יוצא נגדו – ואז מבצע תפנית, מכריז ש"הוא ראש ממשלה מעולה. אנחנו מנצחים רק בזכותו וזה מה שקובע". מיקרוקוסמוס של הליכוד. צריך לראות ויכוח בין ביביסט קולני למתנגד למלוכה, כדי להבין שלהבות המדורה עדיין לא נסקו לשיא. עוד נכונו כאן קרבות מפוארים.

הביביסטים במגננה. סימני ההיחלשות של נתניהו מטרידים את הבייס הקולני. הירידה בסקרים מ־40 פלוס ל־30 מינוס. הצבעת חברי המרכז נגד בחירתו של מיקי זוהר, מועמדו של נתניהו, ליו"ר הליכוד העולמי, גוף עתיר משאבים והשפעה. מיעוט המשתתפים בהפגנות תמיכה מתוכננות למען נתניהו.

הנה בוקר אופייני באוהל המחאה בבלפור. ארבעה ימים לפני יום הכיפורים, היום שבו הצביעה הכנסת בקריאה ראשונה בעד הטלת סגר חמור. חבורת מפגינים אוכלת ארוחת בוקר אחרי לילה ללא שינה. כמה פרוסות לחם, גבינה, רחוק ממה שניסו להצמיד להם מהמעון הסמוך.

סמוך אליהם, באוהל התמיכה בנתניהו, גבר בודד שקוע בטלפון הנייד. אני באמת לא יודע למה אני לבד כאן, הוא אומר, ככה זה. סביבו שלטים, "נתניהו טוב לישראל", "השמאל הורס את המדינה", "בג"ץ גונב את הדמוקרטיה". תצלום של נתניהו עם כתר על הראש, לצד הכיתוב "לעולם לא תצעד לבד". זה המראה השגרתי שם בחודשיים האחרונים. אוהל המחאה הומה. אוהל התמיכה שומם.

ישנם בין הביביסטים שבטוחים שאחד אלוהינו ימשיך לככב כאן לעולמי עד. חלקם אומרים שמי שלא רוצה את נתניהו כראש ממשלה יפגוש אותו במשכן הנשיא, בעוד עשרה חודשים. יש הסבורים שזה יהיה מהלך כולל, לא סתם בחירה לנשיא כדי לדחות את קץ המשפט – אלא כינון משטר נשיאותי בהנהגת נתניהו.

אריה שאשא, איש עסקים מחולון, מקורב עשרות שנים לבכירי הליכוד, אומר ל'ליברל' ש"ביבי חזק מאוד היום, יש מישהו מתאים שיכול להחליף אותו?". גיל שמואלי, פעיל מנהריה, בעבר גדול מתנגדיו של נתניהו, כוכב תוכניות רדיו שחיפשו אדם כמוהו בנרות, היום תומך בו ללא סייגים, מתאר בגאווה איך ראש הממשלה פירק את כחול לבן, מפלגת העבודה וכולנו, "פירק שלוש מפלגות. עכשיו הוא הולך על פירוק יש עתיד". מסביר שתיקי נתניהו הם חרטא, "הליכודניקים מבינים שיש פה משהו לא בסדר". מכנה את המפגינים "אנרכיסטים מסוכנים", וחוזר עד לשנות ה־50 בניסיון לתאר את נזקי השמאלנים האשכנזים. דף המסרים נכנס לדם.

מאהל המחאה במוך למעון בבלפור // אמיל סלמן הארץ

מאהל המחאה בסמוך למעון בבלפור // אמיל סלמן, 'הארץ'

אלא שטיפין־טיפין שדה הקרב תופס נפח, משקל־נגד לביביסטים. רבים מאנשי המפלגה מסמפטים את יפעת שאשא ביטון, יו"ר ועדת הקורונה שנכנסה לעימות חזיתי מול נתניהו ושליחיו. אמנם היא כנראה לא תתמודד בליכוד בהמשך, ועדיין.

פעיל שטח ותיק ממרכז הארץ מדבר מדם ליבו. נרגש. "מחנה המתנגדים לנתניהו הולך ומתרחב. יותר ויותר אנשים מבינים שהמלך הוא עירום", הוא אומר. "אנחנו שותקים כי כל מי שגדל בבית ז'בוטינסקאי התחנך על המסורת שלא מכבסים כביסה מלוכלכת בחוץ. כלפי חוץ עדיין לא תראו כלום. לא נכפיש את המנהיג. בפנים אנחנו מדברים. לפני זמן־מה השתתפתי בפורום ליכודי שבעבר תמך בביבי באופן מוחלט. הפעם הייתה עליו ביקורת, בעיקר על הטיפול הרשלני בקורונה, פחות על כתב האישום. אנחנו מאמינים בחזקת החפות. בין שאר המשתתפים היו גם ח"כים של הליכוד שלא יצאו להגנתו של נתניהו. בפעם הראשונה בתולדות הליכוד עומד בראשנו אדם לא נכון. בעיניי הוא לא ליברל, לא דמוקרט ולא לאומי, שלושת הקריטריונים של הליכוד. בינתיים לא נכפיש את המנהיג אבל התחושה היא שהוא הגיע לסוף דרכו". כמו רובם, הוא מבקש לשמור על עילום שם, ייתכן שירצה להתמודד בפריימריז הקרובים: "אף אחד לא יצביע עבורי אם אצא בפומבי נגד נתניהו".

טוב שיש את מי לשנוא

זה מה שקרה ליעקב בן סעדון, גמלאי של התעשייה האווירית מלוד, חבר מרכז ומזכירות הליכוד, אופוזיציונר גלוי. לא רבים מעיזים כמותו לצאת נגד השליט. "אני משלם מחיר על הדעות שלי", הוא אומר. "נכשלתי בפריימריז, ועדיין אני לא פוחד לומר מה אני חושב. אם אני אעזוב מי ישמור על הבית, מי יעשה את המלחמה. זה מה שנתניהו רוצה, שאלך הביתה ואשאיר לו את הזירה. אני מעדיף לשלם מחיר על יושר ולא על תבוסתנות. ליוויתי את נתניהו מתחילת דרכו בליכוד, והיום אני חושב שהוא צריך ללכת הביתה, נקודה. אמרתי לו את זה כבר לפני חמש שנים. נתניהו משאיר אחריו בליכוד אדמה חרוכה. מצודת ביביכוד, זו המפלגה בעיניי. כסף, כוח וכבוד (הציטוט הידוע של מיקי זוהר, של"ד) אינם העקרונות של הליכוד. כל מי שיחליף את נתניהו יהיה טוב יותר".

גם שלום שלמה אלפסי, יו"ר סניף אשדוד, העז למתוח ביקורת. לפני שנה אמר ש"אף פעם לא הייתה בליכוד השחתה כמו שיש עכשיו. אלה שפעם הייתה רועדת להם היד לא להצביע לליכוד מדברים היום אחרת. יש מצב שלא יצביעו לליכוד. שלא ילכו בכלל להצביע. ארה"ב הגדולה שמה נשיא לשמונה שנים ואנחנו נחזיק בן אדם 20 שנה? זה לא הולך". הפלא ופלא, חודשיים אחר כך, בסיועו של מיקי זוהר, אלפסי – בעבר תומך של גדעון סער – פתח מטה תמיכה בנתניהו.

בסביבתו של נתניהו שומעים את הקולות. כל בן סעדון כזה, השממה באוהל התמיכה, מקרה הליכוד העולמי, דוקרים עוד קצת. במצודת זאב יריב לוין מנסה לשלהב את הקהל הקטן, למלא בדלק את הביביסטים, להבהיר למתנגדים שעם כל הכבוד יש פה בוס אחד. הוא דוחק בליכודניקים לחוש "גאווה ענקית. ישראל עוצמתית שעומדת על שלה". אף מילה, כמובן, על עוצמת הקורונה. הוא מתאר באריכות איך הצליחו, בתחכום רב, להקים ממשלה אחרי שכבר כולם הספידו את הליכוד. "עשינו הרבה מאוד פעולות, חלק היו יצירתיות, לא על הכל אני יכול לדבר". בין השאר שמו יד על מסמך כלשהו של יש עתיד. "פה נדרשה רמת תחכום בלתי רגילה".

 

נתניהו עם לוין // צילום: אוהד צויגנברג, הארץ

נתניהו עם לוין // צילום: אוהד צויגנברג, הארץ

הקהל הקטן שותה את דבריו של לוין בצמא. זה מה שהם אוהבים, תחכום, תבוסה של היריב. אבל אז מגיע שלב השאלות ולפתע מתברר שעם כל הכבוד לפעולות הסיירת הפוליטית של לוין ושות', אפילו הביביסטים מוטרדים מדברים אחרים לגמרי. מישהו אומר שהסגר הוא אסון, מפציר בלוין להכניס לערים האדומות פלוגות של משמר הגבול שיאכפו את קיום ההנחיות. לוין יוצא מהפלונטר במהירות, עובר לשאלה הבאה. "מדוע אתם מתקצבים את תאגיד השידור שהוא לא ממלכתי". הופ, הרמה להנחתה. "צריך קיצוץ דרמטי בתקציב של התאגיד". משם כבר הכל יותר נוח, כולם מסכימים שאבי ניסנקורן, שר המשפטים, הוא הבעיה הגדולה של הליכוד. לוין לא מתאפק וכורך את אביחי מנדלבליט יחד עם ניסנקורן. היועמ"ש מנדלבליט דרש מנתניהו שיחתום על הסכם ניגוד עניינים, "ניסנקורן הגן על הדבר המטורף הזה".

לוין הולך הלאה, מלגלג ברמז על ישראל כ"ץ שהשווה את עצמו להורדוס. מבהיר שהבעיה בממשלה היא כחול לבן ש"לא עומדת בהסכמים". "גבי אשכנזי ניסה להכשיל את החלת הריבונות. לא הייתה לו שום השפעה על התוצאה הסופית". הוא מסכם את המפגש באזהרה מפני יאיר לפיד ועפר שלח. "יום אחד שלהם ושום דבר לא יישאר", ומסיים בהודעה דרמטית: "הלוואי ויהיה נס ובכחול לבן תהיה הפנמה שאפשר לעבוד ביחד. בעוד שלושה חודשים נקבל החלטה לאן אנחנו הולכים". המתנגדים הספורים יושבים בצד בשקט, הביביסטים מרימים כוסית לחיי השנה החדשה. כמה טוב יהיה כאן בלי ניסנקורן, מנדלבליט ותאגיד 'כאן'.

תנועה בשיתוק

סניפי הליכוד בכל הארץ אדומים, ולא מקורונה. האש הפוליטית מתעצמת. חולון, יבנה, חיפה, ירושלים, תל אביב, איפה שלא זורקים סיכה מוצאים מהומה. אחים, בני דודים, כולם נלחמים בכולם בלי חשבון. ממריבות מקומיות ועד קרבות של ביביסטים נגד מתנגדים. תביעות דיבה ותלונות על תקיפות הן לחם חוק באחדים מהסניפים.

אחדים מראשי הסניפים ביביסטים יותר מביבי. לפני כחצי שנה כמה מהם הגיעו לבלפור ודרשו מנתניהו לפטר את אביחי מנדלבליט. מחזה אימים. אחרים, כמו ראשי הסניפים באשקלון, אילת, גבעת שמואל, לוד ובת ים, הביעו תמיכה בגדעון סער בפריימריז לראשות המפלגה. בסניפים אחדים ניר ברקת הצליח לשים רגל, כמו רעננה, רמת גן, רמת השרון, גבעתיים.

לא אחת, בחסות המאבקים, ליכודניקים שהם נבחרים מקומיים נאבקים בסניף המקומי. מקימים רשימות עצמאיות. בירושלים הסניף המקומי לא הצליח להגיע להסכמה על מועמד בבחירות המוניציפליות. ההתנגדות לזאב אלקין הייתה גורפת, עד כדי כך שראשי הסניף דרשו מנתניהו שיסיר את תמיכתו בו. תמיכה שאלקין עצמו השיג – אחרי שנות נאמנות לנתניהו – רק בדם, יזע ודמעות, ובפה רפה מטעם המנהיג.

בסניפים אחרים שממה. 130 אלף חברי ליכוד רשומים בלמעלה מ־200 כאלה. במערכות הבחירות האחרונות רובם היו ריקים. "הסניף הולך ונמוג", אומר דניאל כץ מסניף מרכז תל אביב, שעומד בראש חוגי 'המייסדים' ו'תדמור', חבר מזכירות הליכוד. פעילים בסניף מתארים עסקנות שמשתקת את הפעילות. בכל רחבי הארץ סניפים מהוללים סגורים בפועל, בעקבות סכסוכים קשים.

שיתוק הוא שם המשחק החדש. הנהגת התנועה משותקת ללא ישיבות מרכז, מזכירות ולשכת הליכוד. נתניהו מצליח לעשות כל מה שהוא רוצה, אומר חבר מרכז ותיק. "מישהו שאל אותנו אם אנחנו מסכימים לצירוף של גדי יברקן או התייעץ איתנו לפני המיזוג עם כולנו? הח"כים לא אהבו את המיזוגים האלה, אבל למי אכפת".

פעילה ותיקה מאזור המרכז, שנחשבת סלע איתן בתנועה, אחת שגידלה רבים מבכירי הליכוד, מתנסחת במתינות: "דברים לא נראים כשורה". "המוסדות מתים", אומר זאב בן יוסף, מוותיקי הליכוד. "נתניהו יכול היום להעביר בליכוד כל פעולה שהוא רוצה".

חישובי בחירות

בכירי הליכוד ממתינים על קו הזינוק. השורה אינה ישרה. זו לא ריצת 100 מטר, כאן רצים למרחקים ארוכים, וכל רץ מקבל את מקומו היחסי באצטדיון שממנו ייאלץ לצאת לדרך. נקודת הפתיחה אינה מעידה על הסיום. לעיתים דווקא מי שמתחיל את הריצה במקום נוח, מוצא את עצמו נשרך הרחק מאחור לקראת סופו של המסלול.

הם רק בתחילת הדרך. רצים בין מוקשים. נשמעים לכללים. הקוד שאוסר על פגיעה במנהיג לא נשבר בפרהסיה, אם כי פה ושם נשמעים קולות כפירה. השר אופיר אקוניס, נאמן ותיק שנתניהו יודע להשפיל מעת לעת, מתח ביקורת על החלטת ראש הממשלה שלא לצרף למשלחת לוושינגטון "עוד כמה שרים". לפני אחת ממערכות הבחירות האחרונות נפגשו כמה חברי מרכז עם בכיר בליכוד הידוע בהתנגדותו העזה לנתניהו. חברי המרכז דחקו בו למחות בפומבי נגד ראש הממשלה. הבכיר גיחך. אני לא מתכוון לסיים את חיי הפוליטיים כמו בני בגין, הודיע. הוא, כמו אחרים שחשים בדיוק כמותו, עדיין לא מבקר בפומבי את ראש הממשלה, אפילו לא ברמז.

ימים אחדים לפני ראש השנה, הכנסת ריקה ממבקרים. פה ושם חבר מרכז ליכוד מצליח להיכנס למשכן מבעד לערפילי הקורונה. ישיבות הסיעה של הליכוד, בעבר יום חג עבור מרכזניקים רבים, הזדמנות לפוטואופ עם נתניהו, לא מתקיימות זה שבועות ארוכים. ישיבה אחת התכנסה בבהילות כדי לדון ב"מצבה של מערכת המשפט". דוד ביטן, בעבר נאמן הנאמנים, שנזרק גם הוא כמו רבים לצד הדרך על ידי המנהיג, הכריז שלא יגיע יותר לישיבות האלה ("כשיש כבר ישיבת סיעה, הדיון אינו ענייני").

אחד מבכירי המפלגה יושב בלשכתו בכנסת. עורך מולנו חישובים. תוהה אם הבחירות הבאות יתקיימו במארס 2021, או מספר חודשים אחרי. מהרהר בהיתכנות קואליציה צרה עם עריקים כמו יועז הנדל, צבי האוזר, פנינה תמנו־שטה ועומר ינקלביץ'. "בליכוד יש אי־שביעות רצון מניהול הקורונה ומהמשבר הכלכלי, חשש שמצביעים שלנו בורחים לנפתלי בנט או ליאיר לפיד. הלחץ הפנימי גדול. קשה לנו מאוד לדעת מה הדרך שבה ראש הממשלה יבחר. הוא מייצר חלופות, רוטציה, ממשלה צרה, אולי אפילו ינסה להתמודד על הנשיאות".

הבכיר מתכוון להתמודד על ראשות הליכוד, משוכנע שסיכוייו טובים. הליכודניקים חושבים שלטון, הוא אומר, ואני אביא שלטון. בינתיים הוא על הגדר. "הודעתי שאתמודד על המקום הראשון רק אחרי שנתניהו יעזוב, והוא מאמין לי. עברנו הרבה ביחד. הוא לא רואה בי איום". את שאר הבכירים שיתמודדו מולו על הבכורה הוא מכנה "חד־ספרתיים", כלומר כאלה שלא ישיגו בפריימריז יותר מאחוזים בודדים. הוא מספר על רבים שפועלים נגדו מאחורי הקלעים. "אצלנו לא מקובל להתעמת באופן ישיר, לא עם ראש הממשלה ולא עם הקולגות. אנשים מבינים שאני מוביל, הדינמיקה כלפיי השתנתה. חלק רוצים להתחבר אליי מתוך אמונה שאני הולך לנצח. אחרים פועלים נגדי. קשה להם לראות שמישהו עוקף אותם", הוא אומר. "זו דרמה. לא משהו קטן".

הבכירים, תמונת מצב

גדעון סער

קבלן קולות גדול, מראשי מחנהו של סער, ביקר לאחרונה בבית המועמד. מאז הקורונה סער נפגש עם פעילים בעיקר בביתו בתל אביב. "גדעון ממתין בשקט, בסבלנות", אומר האיש. "הוא לא רצה את תפקיד השגריר בארה"ב, הוא כאן, לא הולך לשום מקום".

סער לא נח לרגע. ממשיך לבצר את מחנהו. לאחרונה העלתה מקורבתו ח"כ מיכל שיר הצעת חוק להשוואת הטבות המס לעכו עם אלה הניתנות לנהריה. עכו היא בסיס מרכזי בפעילותו של סער, המקורב לראש העירייה שמעון לנקרי.

התבוסה בפריימריז החלישה את כוחו. הקשרים בין סער לנתניהו, שכבר היו באיבה גדולה, נותקו לחלוטין. בליכוד אומרים שהסכסוך בין השניים הוא הגדול ביותר במפלגה, מעיב על כל האחרים. עוד לפני הפריימריז האשים נתניהו את סער שהוביל מרד נגדו ("רקח תרגיל חתרני כדי שלא אהיה ראש ממשלה"), מאז הוא מתעלם מיריבו. סער מנסה להכניס לנתניהו קטנה. תוקף את הרעיון ללכת לבחירות רביעיות ("רבים מחבריי בליכוד חושבים שאסור ללכת לבחירות"), רומז על התנגדות לסגר ("לדבר על סגר כשממש אין ברירה") ומאגף מימין ("מברך על ההסכם עם איחוד האמירויות. מה שירגש אותי זה שנזכה להחיל את החוק הישראלי על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון").

אצל המתנחלים הוא חזק. גם בקרב ליכודניקים ליברלים, בעיקר במרכז. אחרים קצת פחות מתלהבים. פעיל ותיק אומר שהוא לא מזמין את סער לאירועים. אחר אומר שהפריימריז חשפו את כוחו האמיתי: "אין לו סיכוי". ופעיל בולט אחר משוכנע שסער יהיה מי שייקח את כל הקופה. "בינתיים הוא יושב בשקט כחלק ממהלך טקטי. בסוף הוא ינצח".

יולי אדלשטיין

משרד הבריאות בימי הקורונה הוא רולטה מסוכנת. הצלחה או כישלון. אדלשטיין (גילוי נאות, שר הבריאות הוא חתנו של מו"ל 'ליברל') הבין שהוא מיצה את תפקיד יו"ר הכנסת, ועשה תרגיל תקשורתי בכל זאת כאילו הוא רוצה להישאר בתפקיד. נתניהו ממילא העדיף את יריב לוין, מקורבו האולטימטיבי, כדי להכפיף את המשכן אליו בימים קריטיים.

אדלשטיין הלך בעיניים פקוחות למשרד הבריאות. יכול היה לקבל את תיק החינוך, התחבורה או כמעט כל תיק אחר. גם אם הוא נוטר טינה, שר הבריאות נכנס מתחת לאלונקה ומשתף פעולה עם נתניהו. משקעי העבר נשכחו לעת עתה. לעיתים יש שם כיפופי ידיים קטנים, אבל בגדול הם עובדים יחד. אדלשטיין הוא מהיחידים שמתחו בעבר ביקורת נוקבת על נתניהו, התעמת איתו סביב סיפור טקס הדלקת המשואות, תיאר את נאום החמוצים של נתניהו כבעייתי. כינס את מליאת הכנסת כדי לדון בחסינותו של נתניהו, ולא השתתף במופע המביך בבית המשפט בפתיחת משפטו של ראש הממשלה. בקומה השנייה בבלפור מסמנים אותו כאויב. אבל אדלשטיין, שהיה יו"ר כנסת פופולרי ביותר, אהוב בכל חלקי התנועה, הוא לא אויב שהמנהיג צריך כרגע. לכן השניים משתפים פעולה. בינתיים.

המקום הראשון שאליו הגיע בפריימריז לרשימה אינו מקרי. קבלני קולות ופעילי שטח אומרים שאדלשטיין אהוד, פעיל שטח ותיק אומר שכוחו גדול מזה של ניר ברקת. חלקם סבורים שאינו מתאים להיות ראש ממשלה, הם היו מעדיפים לראות אותו בבית הנשיא. כך או כך, אדלשטיין עדיין רואה עצמו כנראה כמועמד להנהגה, ולא נעתר להפצרות אחרים לשתף עמו פעולה, כמו גדעון סער. ויש כאלה שבכלל אין על מה לדבר עליהם, כמו ישראל כ"ץ, המסוכסך עם כל בכירי הליכוד, ועוד נגיע אליו.

ניר ברקת

ראש עיריית ירושלים לשעבר עושה הכל על פי הספר. מתייצב מאחורי המנהיג עם כל כובד משקלו, למרות שהאחרון בגד בהבטחותיו אליו. ברקת העמיד עצמו לרשות מסע הפריימריז של נתניהו, עבד בו קשה, תקף בשמו את גדעון סער. אפילו עמד מאחורי נתניהו בבית המשפט אחרי שכבר לא קיבל ממנו כלום ושום דבר.

סדרת התרגילים המשפילים שעשו לו לא הייתה רק באי־מתן התפקיד המיוחד בממשלה. הצעת חוק שמגבילה תרומות של מועמדים ובני משפחותיהם ל־100 אלף שקל קיבלה בכדי את השם 'חוק ניר ברקת'. ברקת שופך כספים במפלגה כאילו אין מחר, או כדי שהמחר יהיה שייך לו. ברקת הגיב מיד. "עם מיליון ישראלים מובטלים וקורונה שמשתוללת, לצערי ישנם חברי כנסת שמצאו זמן להתעסק בחוק פרסונלי ועסקני". בשיחות סגורות הוא אומר שחוסר תלות בתורמים הוא יתרון ולא חסרון. אני לא צריך כסף מקבלנים, אמר לאחרונה לחבר, אני בא נקי, עובד בשקל לשנה, נוסע ברכב הפרטי שלי, אנשים אוהבים את זה.

אנשים אולי אוהבים, בבית בבלפור קצת פחות מתלהבים. אוסנת מארק, חביבת המשפחה ושליחתה, הייתה בין מגישי הצעת החוק.

בסביבת ברקת מבקשים להדגיש שהיחסים עם נתניהו תקינים. הם נפגשים אחת לשבועיים־שלושה, ראש הממשלה מתייעץ איתו. זה אחרי ההשפלה הידועה. בפברואר, מיד כשנחת בארה"ב הוזעק ברקת בחזרה לארץ, כדי לבשר לאומה שהוא שר האוצר הבא. עם הרכבת הממשלה גילה ברקת שלא אוצר ולא נעליים. כשכ"ץ קיבל את האוצר, הוא ביקש את החינוך, תחבורה, אפילו אנרגיה. משהו. אבל יוק.

כשיש בלגן, מי שמרוויח הוא מי שנשאר בחוץ, הסביר לאחרונה למכר את האסטרטגיה. ברקת לא פראייר. פה ושם הוא מכניס לנתניהו. למשל הציע בחירה של ממלא מקום למנהיג, מספר שתיים שיוכל למלא את מקומו במקרה של נבצרות. מילה שמבעירה אש בבלפור.

הוא גם טווה רשת קשרים שלא הייתה מביישת את הקוסם. ברקת מיודד עם איש העסקים יעקב אטרקצ'י המקורב לנתניהו, ועם אייל חיימובסקי שהיה מנהל לשכת נתניהו ואותו ברקת מכיר עוד מימיו של חיימובסקי בעיריית ירושלים. בעבר עבד עם ארתור פינקלשטיין. מאז שהצטרף לרשימת הליכוד הוא שוכר יועצים שונים. ביניהם היו איל ארד ואבי בניהו, שני סדינים אדומים בעיני משפחת נתניהו.

לפני כשנתיים וחצי, כשהודיע על התמודדות בפריימריז בליכוד, נתפס כנטע זר. שנה אחר כך הגיע למקום השמיני בפריימריז. הוא מכוון גבוה, לראשות התנועה. מסע הפריימריז שלו מתרחש כל העת. מסייר בכל הארץ. פועל על פי אסטרטגיית חשיפה. נראות שתביא איתה קולות.

מלכתחילה לא בא לייצר יותר מדי חברויות. יריבויות לעומת זאת נוצרו מיד. יריב לוין הוא אויב מר. יו"ר הכנסת הודיע על תמיכתו בחוק ברקת ("נבחר ציבור צריך לפעול רק עם המימון שניתן לו כנבחר ציבור כדי לשמר את השוויוניות"). מול סער, המאבק רק בתחילתו. חילופי המהלומות ביניהם במהלך הפריימריז ירדו מתחת לחגורה, ואלו נמשכים כעת. בסביבת ברקת מעריכים שסער יהיה יריבו הגדול בקרב על ראשות המפלגה.

ברקת גם דאג לנעוץ סיכות ביולי אדלשטיין. וחרבות במי שלקח את תפקיד שר האוצר. הוא וישראל כ"ץ נקלעו לקרבות אימים, שכנראה רק יתעצמו בהמשך. במפלגה אומרים שיש לו בכירים שעשויים לתמוך בו, ביניהם אמיר אוחנה וזאב אלקין.

בינתיים הוא עדיין שופך כסף על פעילות שטח, רשת, יועצים. הוא נעזר ביועץ אמריקאי, דאג שון, באבי לרנר, בעלה של פרח לרנר שעבדה בלשכת ראש הממשלה, ובשלמה פילבר שעורך עבורו סקרים. באלה הוא עוקף את סער. ישראל כ"ץ נמצא הרחק־הרחק מאחור.

פעילי שטח בולטים חלוקים בדעתם. קבלן קולות גדול ממרכז הארץ מכנה את ברקת "טרמפיסט". אחר אומר ש"כסף זה לא הכל בחיים". אבל יש לו גם אהדה נרחבת, לדברי לא מעט אחרים.

ישראל כ"ץ

בסביבת שר האוצר היו מי שיעצו לו לא לקחת את התפקיד. מסלול ודאי להתרסקות, בראייתם. אם תפגע בסקטור הציבורי תאבד את כוחך בליכוד, הזהיר אותו קבלן קולות גדול. אחר אומר שכ"ץ לקח הימור, או הצלחה או קריסה. אין דרך ביניים. כ"ץ הלך על ההזדמנות וקיבל זובור על כל הראש. עם כל הנאמנות שהפגין כלפי נתניהו, הוא מקבל חזרה קדחת. מה הוא לא עשה לכ"ץ. השר מפרגן בקרדיטים לראש הממשלה על כל הישג שלו, אמיתי או פיקטיבי. הוא ניצב בבית המשפט באותה תמונה מבישה. ונתניהו? כמעט מתעלם מכ"ץ בניהול מאבק הקורונה. המתיחות ביניהם עולה מחודש לחודש. ראש הממשלה התייעץ עם ארבעה שרים שונים באופן אישי לפני ההחלטה על הסגר השני. כ"ץ, שהיה אופוזיציה לסגר, לא היה ביניהם.

שר האוצר גם לא השתתף בחלק מהדיונים שעסקו בהתמודדות הכלכלית עם הקורונה, ביניהם אחד רב־משתתפים בנוכחות סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל לשעבר. כ"ץ נאלץ לצפות מרחוק ביריבו ניר ברקת מציג לנתניהו תוכנית כלכלית, כאילו יש לו תפקיד כלשהו. במקרים מסוימים, אומר אחד השרים, נתניהו פשוט מבטל אותו לגמרי.

כ"ץ כמובן גם לא הוזמן או שותף בענייני ההסכם עם איחוד האמירויות, שרוב משמעותו היא כלכלית. אבל הוא כמובן שלח מרחוק את ברכתו לראש הממשלה על "חתימת ההסכמים ההיסטוריים". כ"ץ מסביר שזה הוא בכלל מי שהניע את המהלך, אבל הנעה לחוד וקרדיט לחוד. הוא כבר רגיל. כשר חוץ לא הוזמן אפילו לטקס חשיפת 'תוכנית המאה' של הנשיא טראמפ בוושינגטון.

היחסים שלו עם בכירי הליכוד קשים. עם מיקי זוהר הוא על הקצה. יו"ר הקואליציה כבר קרא לראש הממשלה לפטר את שר האוצר, ה"מנותק מהעם" ומי ש"המשך כהונתו מסכן את שלטון הליכוד". כ"ץ חשף את קשרי המשפחה של זוהר לבעלי אולמות ומאבקו למענם. זוהר דיבר חזרה על "ההתנשאות האשכנזית" של כ"ץ. עם גדעון סער יש הרבה דם רע. גם עם גלעד ארדן. עם יולי אדלשטיין היחסים קורקטיים. אבל אפילו עליו מנסה כ"ץ לטפול האשמות, כדי לסלק ממנו את חיצי הביקורת.

מיקי זוהר // צילום: אוהד צויגנברג, הארץ

מקורבי כ"ץ טוענים שיחסיו עם נתניהו "מצוינים" דווקא. מנגד, חברי ליכוד אומרים שזוהר הרבה יותר מקורב לנתניהו, ושלבלפור יש חלק במתקפות על כ"ץ. כך או כך, כל הבכירים גורסים שהקטטות המרובות של כ"ץ מפחיתות עוד יותר את סיכוייו במאבק על הירושה.

ואלה לא נגמרות ברשימה הנ"ל. כ"ץ מסוכסך גם עם שרת התחבורה מירי רגב. באחת המריבות ביניהם הכריז שרגב לא מכירה אותו ו"שלא תשחק משחקים". צמרמורת. גם יריב לוין אינו כוס התה של כ"ץ ("תפסיק ליילל, תלמד ממני ותתחיל לעבוד"). בגלגול הקודם, כ"ץ שר התחבורה ולוין שר התיירות רבו על כל פסיק. הטינה לא נעלמה. לוין מקורב לנתניהו כפי שכ"ץ לא היה מעולם, וגם לא יהיה.

כפי שפורט קודם לכן, גם עם ברקת הוא על סכינים. מה הם לא אמרו זה על זה. כ"ץ הכריז שברקת היה ראש העיר הכושל ביותר. ברקת מצידו קבע שכ"ץ הוא סכנה לכלכלת ישראל, "קרס ואיבד שליטה, חייב להתפטר עכשיו". לאחרונה גייס ברקת לשורותיו את משה רווח, ראש סניף הליכוד ברמת גן, אותו רווח שתיאר בעבר את כ"ץ כחברו הטוב. "עוד אחד מסימני התסיסה בליכוד", אומר חבר מרכז ותיק. "במצב רגיל ברקת לעולם לא היה מעז לצאת נגד ישראל. היום הכל מותר. מלחמה כוללת".

בליכוד עוקבים אחרי מאמציו ההרואיים להיאבק למען פתיחת המשק. לא כולם מתרשמים. קבלן קולות מוכר סבור שהאהדה לכ"ץ הולכת ופוחתת. "הוא לא נתפס כחומר של ראש ממשלה. אני דווקא חושב שהוא מוכשר, רבים לא מסכימים איתי". אחר אומר שכ"ץ עדיין "חזק מאוד. הבעיה שלו היא שאנחנו מחפשים כוחות חדשים", ושלישי מעריך גם את כוחו: "יש לו ניסיון עצום, ברוב תפקידיו הצליח. הוא יכול להיות ראש ממשלה".

גלעד ארדן

הקשרים של ארדן עם נתניהו נפיצים. ראש הממשלה הרחיק את ארדן לניו יורק, אחרי שתפקיד השגריר באו"ם כבר הוצע לו בעבר יותר מפעם אחת. ארדן חיכה עד השנייה האחרונה להזמנה להשתתף בטקס החתימה על ההסכם עם איחוד האמירויות. השפלה ידועה אצל נתניהו.

השגריר באו"ם והמיועד לשגרירות כפולה בהמשך (גם וושינגטון) משחק בין הטיפות. מפרגן לבוס ממושבו בשדרה הראשונה במנהטן, אבל לא מוותר על דקות התהילה שלו. מבהיר במפורש שהוא זה שפועל שם, על פי הבנתו ולא כבובה של נתניהו. שלום קר הוא המקסימום ששני אלה יוכלו להגיע אליו. תמונת מראה של היחסים שלהם זה שנים.

ממרחקים ארדן עושה את מה שהיה עושה כאן, רק בסטייל. שזה בעיקר שמירת קשר עם המחנה שלו. סמוך למינויו לשגריר פתח ארדן קבוצת ווטסאפ תחת השם 'גלעד ארדן עדכונים'. בין חבריה בני כשריאל, ראש עיריית מעלה אדומים וראש סיעת הליכוד במרכז השלטון המקומי, ופעילים בולטים נוספים מכל רחבי הארץ. הקבוצה התפוצצה מרוב איחולים. סומכים עליך אחי, בהצלחה אדוני השגריר, ניפגש שם, נועדת לגדולות. הקבוצה נסגרה תוך הבטחה לעדכונים פרטיים. בראש השנה שלח ארדן איחולים לבביים למקורביו ולפעילים שונים במפלגה. פעילים מתארים את המחנה הזה כ"קשר של שנים, מאוד חזק. מאוד אמיתי". חבר הכנסת אופיר כץ הוא מהמקורבים אליו ביותר, וכך גם יחיאל זוהר, ראש עיריית נתיבות.

עם כל הכבוד לנתיבות, רוב זמנו של ארדן מוקדש לדיונים באו"ם ולהפצתם ברשתות החברתיות. אמנם הוא טרח לציין בפייסבוק ש"ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב", אבל החיים בסוף המערב, בלי סגרים ומלחמות דיאדוכים, נראים איכשהו הרבה יותר קוסמים. כך תיאר פגישה עם שגרירת איחוד האמירויות באו"ם, לאנה נוסייבה, כ"חוויה אדירה ומרגשת". בהחלט יותר רגוע מהמשרד לביטחון הפנים שאיים לאכול אותו חי.

כשר הממונה על המשטרה ארדן נקלע למצב בלתי אפשרי, כשברקע חקירות נתניהו והחלטת האחרון ללכת על הראש של מערכת אכיפת החוק. ארדן היה בין הפטיש לסדן. בניסיון לאחות את השברים הודיע אחרי התלבטות על תמיכתו בנתניהו בפריימריז מול סער, בשנייה האחרונה. אבל לא צריך להגזים. איש לא ציפה לראותו, למשל, באותה תמונה בבית המשפט. ראש הממשלה, שלא אהב את הפופולריות של ארדן בליכוד וחשד בו תמיד, גם כשארדן התאבד עבורו ממש בשטח ובתקשורת, אמר בחקירתו במשטרה שהתיאבון של ארדן "בלתי נלאה". לבסוף הצליח להרחיקו לארץ הגלות המפנקת, שם מחשב הליכודניק השאפתן מסלול מחדש.

מקורבים אומרים שארדן צובר ניסיון מדיני שלא יסולא בפז, כזה שיאפיל על מתחריו. קבלני הקולות ופעילי השטח קצת פחות מתלהבים. עם כל הכבוד, אנחנו חיים כאן. "בשורה התחתונה הוא לא איש של ביבי", אומר קבלן קולות. "כבר לפני 20 שנה אמרתי לו: תירגע, אל תלך נגד ראש המפלגה. הוא לא קיבל את העצה. אנחנו לא שוכחים". אחר אומר שארדן עדיין אהוד מאוד בליכוד. בכירים במפלגה מעריכים שארדן, הצעיר מבין היורשים הפוטנציאליים, יכול בהחלט לחבור לאחד מהם, כשהסיכוי הגבוה ביותר הוא אל גדעון סער, פעם יריב מר והיום בעל יחסים סבירים עם ארדן.

אמיר אוחנה

חגיגות יום ההולדת של התאומים של השר לביטחון פנים הפכו למעין מפגן פוליטי. פעילי שטח חגגו עמו את האירוע בביתו בתל אביב. על השמחה העיבו ההפגנות בבלפור. למחנהו של אוחנה, ההולך ומתרחב, ברור שהוא יתקשה להיחלץ מהפלונטר. גדולתו של אוחנה, שנחשב למקורב למלכות, ירדה בעקבות ההפגנות. במשפחת נתניהו סבורים שהשר לביטחון פנים היה יכול להתאמץ יותר כדי לדכא את "האנרכיסטים מפיצי המחלות". אוחנה, כמובן, עשה הכל כדי לרצות את משפחת נתניהו, גם בהקשר הזה.

הוא אהוד בליכוד. המאבק שלו במערכת המשפט זוכה לנקודות רבות בבייס של הביביסטים. פעיל בולט אומר שסיכוייו להעפיל למקום הראשון ברשימה לכנסת גבוהים. "אנחנו זוכרים מה הוא עושה בשביל ביבי. מי שמחפש כוח חדש – אוחנה הוא הדבר הנכון. העובדה שהוא הומו דווקא תורמת לו. התחושה היא שאם נמליך אותו, זה יעיד שאנחנו מפלגה פתוחה. אפילו דתיים ומסורתיים תומכים בו".

יש ביניהם מי שמדברים על אוחנה כמועמד עתידי לראשות ממשלה. אם כי הרוב משוכנעים שמקום גבוה ברשימה זה משהו אחד, והתפקיד החשוב במדינה הוא ליגה אחרת לגמרי. אוחנה הצטיין בינתיים בעיקר בחנופה לבלפור ומתקפות בשמה, לא בדיוק ביצועיסט רב־כישורים ברמת מדינאי.

רגב, גלנט, ועוד כמה

מירי רגב, שאוחנה עקף בהבטחה למשרד ביטחון הפנים, גם אהודה. אבל גם במקרה שלה רוב קבלני הקולות והפעילים הבולטים לא חושבים שהיא פוטנציאל לראשות התנועה אי־פעם. שלא לדבר על הקולגות שלה בממשלה ובכנסת. שם אף אחד אינו חושב כך, בדיוק ההפך. מלחמות עולם מתנהלות בינה לבין אוחנה. היא תוקפת אותו על התנהלות המשטרה בהפגנות ומקבלת שתי ציפורים ביד, חנופה לבלפור וניסיון לקעקע את אוחנה. נגד גילה גמליאל רגב מנהלת קרבות קשוחים. "אם יהיה כאן קול אחד לגילה גמליאל, אתם סמרטוטים", הודיעה רגב במקום מסוים. גמליאל מצידה הבהירה שדבריה של רגב על התאגיד ("מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו") גובלים בפשיזם. האחת ביביסטית, השנייה עצמאית וגם ותיקה יותר בתנועה. לשתי אלה עוד נכונים ימים יפים.

רגב, בעבר קרובה לגברת נתניהו, הורחקה יחסית מהארמון. הח"כית הצעקנית אוסנת מארק הולכת ותופסת את מקומה. האהדה הגדולה אל רגב בליכוד מונעת מבני הזוג נתניהו לסלק אותה לגמרי מהדרך. רגב, מצידה, פחות מפרגנת מבעבר. פעם לא היה עובר יום בלי קילוסים ותשבחות לזוג נתניהו, כעת חולפים לעיתים ימים ארוכים לפני שהיא טורחת לשגר כאלה. לא אחת היא מעדיפה להדגיש את פועלה, בלי קרדיט לראש הממשלה. לאחרונה עשתה טעות שעלולה לעלות לה ביוקר והמליצה על מינויו של גבי כנפו, ממלא מקום ראש עיריית אשדוד, ליו"ר רשות שדות התעופה. כנפו, אלליי, תמך בסער בפריימריז. בבלפור רתחו. שאלוהים ישמור עליה.

כך גם צחי הנגבי, ותיק הח"כים והשרים מטעם הליכוד. מקורב לנתניהו שנים ארוכות, מה שפועל לטובתו. עם זאת, מעברו לפני יותר מעשור לקדימה עדיין רודף אותו. כך גם נפילות עדכניות יותר, כמו ההתבטאות שלו ב'אופירה וברקוביץ' ("לאנשים אין מה לאכול? זה חרטא"). יש לא מעט ליכודניקים שאין להם מה לאכול, אומר פעיל שטח בולט. הנגבי אמנם נתפס כמי שאינו במשחק של הגדולים, אבל הוא עצמו טורח להזכיר כל הזמן שבעיניו לפחות הוא מועמד לראשות הממשלה.

יואב גלנט, שנחשב בעבר הלא רחוק לאהוד מאוד, נחלש יחסית. סיכוייו להעפיל לראשות התנועה גובלים באפס. נתניהו העניק לו את משרד החינוך, עם סייג שאם ימינה תיכנס בהמשך לממשלה – גלנט עשוי לפנות את מקומו. גלנט עצמו התנהל היטב. הפגין מנהיגות, עשה הרבה תקשורת. אבל בצוק הקורונה, אכל גם הרבה מרורים. וככל שהפרופיל הציבורי עלה, כך הייתה צפויה תגובתו של נתניהו. ראש הממשלה דואג להדגיש את מעשה פתיחת מערכת החינוך כולה כאלמנט מכריע בהתפרצות הגדולה של הנגיף. אתם יודעים מי זה שדרש את פתיחתה.

כוחו של חיים ביבס, ראש עיריית מודיעין־מכבים־רעות ויו"ר השלטון המקומי, רב בשטח המוניציפלי. ממליך מלכים ידוע. בעבר היה מקורב לנתניהו, בהמשך הקשר התרופף. ביבס חולם להגיע לבלפור, ולאחרונה פורסם שהוא עשוי להקים מפלגת ימין שתתמודד מול הליכוד. היו מי שסברו שזו מפלגת קש שתחבור בסופו של דבר לליכוד. פעילי שטח אומרים שביבס עדיין לא בשל, אם כי לא שוללים את הרעיון. "הוא יגיע רחוק. אנשים מחזיקים ממנו. מבריק, נאמן לערכי ארץ ישראל".

עד כמה תועיל הקִרבה לנתניהו על קו הגמר היא שאלת מיליון הדולר. הדעות חלוקות. יש הסבורים שנתניהו הוא שימליך את מחליפו. סיכוייו של יוסי כהן לפיכך גדולים משל כל האחרים (אם כי תקופת הצינון שלו מתארכת, לאחר הארכת הקדנציה שלו במוסד).

אחרים אומרים שדווקא מי שזכה לאהדתו של נתניהו לא יעפיל למקומות גבוהים. "אם נתניהו ייפול בצורה קשה, מתפקדי הליכוד יבואו חשבון עם מי שתמך בו או קיבל את תמיכתו", אומר פעיל בולט. "במקרה כזה כולם ינסו להכחיש קרבה אליו, בדיוק כמו שאחרי מלחמת העולם השנייה כולם בצרפת פתאום אמרו שהם היו לוחמי רזיסטנס".

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook