אין לקנא בשר הבריאות הנכנס לתפקיד ואין לו מאה דקות של חסד. הווירוס אינו מתחשב בשעון הפוליטי של מאן דהוא, וממשיך לעבוד באותו קצב. וככל שאינו נבלם, אף מאיץ. יולי אדלשטיין נכנס לתפקיד מאתגר בלשון המעטה, גם בימי שגרה, אך שבעתיים בימי משבר שהעולם המודרני לא חווה כמותו. לשבחו ייאמר שהגיע חמוש בהמון רצון טוב, יכולת למידה, נחרץ וחרוץ. הוא הקדיש ימים ולילות ללמוד. הקשיב, שאל, התעניין, השווה נתונים, ירד לשטח, לא נכנע ללחצים שהיו בעיניו פופוליסטיים. הרב אלימלך פירר, למשל, מומחה במערכת הרפואית על נבכיה, התפעל מנחישותו להבין את האירוע המורכב.

כניסתו של אדלשטיין לתפקיד השיבה לקדמת הבמה את עצמאותו של משרד הבריאות. השיא הגיע בהחלטה על מינוי הפרויקטור הלאומי. השר העדיף את פרופ' רוני גמזו, והמועמד של ראש הממשלה, פרופ' גבי ברבש, התפטר עוד טרם נכנס לתפקיד. ברבש חפץ במלוא הטנא סמכויות, אדלשטיין סבר שנכון לבזר אותן – וצדק. לו היה האירוע מנוהל נכון מלכתחילה, שאלת מינוי הפרויקטור לא הייתה עומדת על הפרק. אין בכוחו של משרד אזרחי להשתלט על קטיעת שרשרת ההדבקה. האחריות על כך, ועל הבדיקות, הייתה צריכה לעבור כבר בשלב הראשון לפיקוד העורף. בהמשך נתן לפרויקטור גיבוי, אבל מצא את עצמו בין הפטיש הפוליטי לסדן הציבורי. בינתיים, הוא מנסה לגייס את המשאבים הדרושים למערכת הבריאות לא רק כדי להתמודד עם הקורונה – אלא גם כדי לא להישאר מרוסקת ביום שאחריה.

כמו השר, גם גמזו הגיע נחוש ומלא רצון טוב, אך היה נאיבי כשסבר שתיווצר לו ההזדמנות לקבל חזרה את אמון הציבור. מצולק מהגל הראשון, מתוסכל מהמצב המתמשך, הציבור הפסיק להאמין לנתונים הסותרים, להוראות השונות והמשתנות חדשות לבקרים; ולפי התמונה שהשתקפה, כגודל הלחצים של סקטורים מסוימים על סביבת ראש הממשלה, כך רמת ההקלות שניתנות והאפשרויות שנפתחות. גמזו היה משוכנע כי איום הסגר הכללי יעשה את שלו. אך המשמעת התרופפה. האזרחים התקשו להאמין בקסמו של הסגר, ודאי אל מול הנזק הכלכלי האדיר שהוא מייצר. דווקא הסגר על העיר ני ברק והיקף התחלואה בה לאחר שהוסר, חידד את העובדה שממנו לא תצמח הישועה. ולראיה, תגובת הרחוב החרדי בתחילת ספטמבר אל מול הכוונה להטיל סגר על חלק מיישוביו.

בשעה ששורות אלו נכתבות, ראש הממשלה חושד כי גמזו ראה מכאן (כפרויקטור) מה שלא ראה משם (באיכילוב) והוא מחפש את העילה להתפטר מתפקידו. הבלגן סביב הנסיעה לאומן היה רק סממן. ישראל כבר מזמן אינה דמוקרטיה למופת, אך עדיין איננה טוטליטרית. מדינה דמוקרטית יכולה להציב לך תנאים: יצאת, חזרת לבידוד והאכיפה תהיה הכי מחמירה שרק קיימת. כשגמזו אומר בערוץ 12: "סוף פסוק, נקודה", האורות בפטיו בבלפור מהבהבים באדום.

האמון של נתניהו בגמזו מלכתחילה היה תלוי על בלימה. מאז כיהן כמנכ"ל משרד הבריאות, ובעת שביתת הרופאים, יצא בריאיון בכמה אמירות נגד נתניהו. הוא הוכנס ל"בידוד". לו היה זה תלוי בנתניהו, גמזו לא היה הופך לפרויקטור הלאומי. תפקודו רק מפרנס את חששות נתניהו כי גמזו הגיע לעשות סיבוב, להתפטר ולהתמודד במפלגה שתצא נגדו בבחירות הקרובות, כשהוא מועמדה לתפקיד שר הבריאות. כך או כך, הוא מתכוון לסיים את תפקידו בסוף אוקטובר. והוא יסיים אותו כנראה בכל מקרה, בתחושת חמיצות גדולה.

מדינה אדומה

במאי הודיעה הממשלה כי ההגבלות החמורות יחזרו אם מספר החולים החדשים יעלה על 100 ביום. ב־ 8 בספטמבר נרשמו 3,400 כאלה ביום אחד.

–

• משפיעים 2019 // יולי אדלשטיין // ממלכתיות כיתרון פוליטי
• נגיף ההזנחה // מה באמת עשו הפוליטיקאים והרגולטורים לקידום מערכת הבריאות? // מאת נורית קנטי
• לרשימת המשפיעים המלאה לשנת 2020 >