בקיצור: כשאין חקירה, יש פצע, וכשיש פצע יש המון מקום לרעל לחלחל. הדרך היחידה להתחיל בהחלמה, היא להקים ועדת חקירה ממלכתית, בלתי תלויה.
לאחרונה צוטט צחי הנגבי מסביר לכמה דמויות בליכוד ש"תפקידה של ועדת חקירה ממלכתית היא לחסל את שלטון הימין. אל תיתממו". אז בואו לא ניתמם ולא נעשה דרמה: תפקידה של ועדת חקירה ממלכתית הוא למצוא מי ומה הוביל את ישראל לאסון הגדול בתולדותיה. צחי הנגבי מאבחן יפה – זו אכן הממשלה.
הנגבי הוא ראש המועצה לביטחון לאומי. לכאורה, דמות מקצועית. למעשה, דמות מעידן נתניהו. כלומר, מי שגמישותו אומנותו. בקיצור, נציגו הישיר של נתניהו בעוד גוף ממלכתי. וכנציגו של נתניהו, הנגבי נשלח לדבר פוליטיקה עם ראשי הליכוד.
אבל ועדת חקירה ממלכתית היא לא עניין פוליטי, היא מה שעושה אורגניזם לומד. מדינה חפצת חיים לא יכולה להתעלם מהאסון הגדול בתולדותיה. מדינה שרוצה שילדים ישחקו בשדותיה ומשפחות יחיו על גבולותיה, אינה יכולה להרשות לעצמה להשאיר את השנה הזו כך, מונחת, פתח לכל ספינר פוליטי וקונספירטור לחפור בו. זה מתכון לאסון, למלחמת אזרחים, לקריסה של המעט שהממשלה הזו הותירה כאן בקיומה הקצר.
אנחנו כבר חיים את המציאות הזו. חיים במדינה שבה פרשנים, נטולי אינטרס, כמובן, מספרים שהייתה בגידה מבפנים, שזה אהוד ברק, יאיר גולן, הרמטכ"ל. שדרנים, מטוב ליבם, מסבירים שנטייה פוליטית יכולה לקבוע את סיכויי ההישרדות שלך. בנו של ראש הממשלה, ממיאמי, מפנה את עוקביו לממן את הגנתו של אדם שהיכה אב שכול. הכול הולך. כשאין חקירה יש פצע, וכשיש פצע יש המון מקום לרעל לחלחל.
*****
שבעה באוקטובר מעולם לא הסתיים, מכיוון שבירושלים יושבת ממשלה שאינה יודעת איך למלא את התהום שנפערה ואינה מתעניינת בכך. ביביסטים התאהבו בתיאוריית הקונספירציה שלפיה לו רק היה מישהו מעיר את נתניהו בליל שישה באוקטובר, הוא היה מבין את הסיטואציה ומסכל את פלישת חמאס. אנחנו חיים כבר תשעה חודשים את הסיוט הזה, והאירוע היחיד שנתניהו דאג להיכנס אליו הוא האירוע הפוליטי.
איפה הוא היה בשבע בבוקר של יום שבת ההוא? בשמונה? בתשע? איפה היה כשחיילים חזרו בארונות, וחטופים שהוכנסו חיים לרצועה יצאו ממנה מתים? איפה היה כשדירוג האשראי של ישראל צנח והצבא התחנן לחיילים חדשים? הוא לא שם, ואם היו מעירים אותו בליל שישה באוקטובר, הוא היה כנראה מזמן אליו קודם כול את היועץ הפוליטי.
*****
ישראל לא מתפקדת. היא לא תפקדה לפני אוקטובר ואפילו הזעזוע של הטבח לא גרם לממשלה הזו להתעשת. אנחנו צריכים ניקוי אורוות, ואנחנו צריכים לדעת בדיוק מי תפקד, מי לא תפקד ולמה. אסור לנו להניח לנתניהו להפיל אותנו בפח של "ועדת חקירה ממשלתית", שהוא יקבע את נציגיה. ישבו בה אלף ואחד צחי הנגבים וכך גם ייראו מסקנותיה. נתניהו כבר חותר לשם.
98 שרים וחברי כנסת לשעבר חתמו על העצומה שלנו בזולת, ואליהם הצטרפו עשרות אלפי אנשים, בקריאה להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אין פלא שנתניהו כבר עוסק בזה. כאן, איכשהו, לא דרוש אדם ש"ימשוך בדש מעילו" או יעיר אותו באמצע הלילה.
ועדת חקירה ממלכתית היא צורך קיומי. לא הצורך הקיומי של "שלטון הימין", כלומר שלטון נתניהו ולקקניו, אבל היא צורך קיומי של מדינת ישראל. היא צריכה להיות עצמאית, בלתי תלויה והממשלה תהיה מחויבת לדון במסקנותיה.
זו לא הפעם הראשונה שהצרכים שלנו, כעם וכמדינה, מתנגשים עם הצרכים הפוליטיים של בנימין נתניהו. עד כה זו הייתה הבעיה שלנו. הגיע הזמן שזו תהיה בעיה שלו.
