fbpx

עילת הסבירות היא לא מה שעניין את הצמד לוין-רוטמן

רשמים מהדיון התקדימי בבג״ץ על ביטול עילת הסבירות: הרגע של נבו שפיגל

0

שמחה רוטמן חיכה ליום הזה כל החיים. לרוטמן, עורך דין בינוני שעמד בראשות "התנועה למשילות ודמוקרטיה" הקיקיונית ודלת ההישגים, יש כיסופים להפיכה מזה שנים. ב-2019 הוא פרסם ספק-ספר-ספק-עלון-שבת בשם "מפלגת בג"ץ" דרך הוצאת סלע מאיר הפרובוקטיבית, ושנתיים לאחר מכן, בחסות המשבר החוקתי המתגלגל, הצליח למנף לעצמו מקום בכנסת. שנה וחצי לאחר מכן, כבר מונה לראש ועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת, המוציא לפועל של ההפיכה המשטרית, כששר המשפטים לוין משתמש בו כדי לעקוף את מערך הייעוץ של משרד המשפטים בקידום חוקי ההפיכה. כנראה שעל הרגע הזה שבו הוא עומד ונוזף בהרכב מלא של כל שופטי בית המשפט העליון – רוטמן חלם לא פעם ולא פעמיים.

אבל זה לא באמת המעמד לו הוא פילל. רוטמן מצא את עצמו מגן על תיקון מצומצם יחסית לחוק-יסוד השפיטה ולא על אחד מנושאי הליבה של ההפיכה המשטרית. מי שטען שנים שלחוקי-יסוד אין כל מעמד מיוחד והחוקה הישראלית היא פיקציה שהמציא אהרן ברק – נאלץ להגן על כבודה של הכנסת כרשות מכוננת. אך אדם כרוטמן לא יחמיץ את ההזדמנות כדי לשטוח את משנתו האמיתית: לעקר את בתי המשפט בישראל ולחסום את יכולתם לבלום את מהלכי ממשלות הימין. יש להזכיר שבגלגול הראשון של ההפיכה המשטרית רוטמן הציע כי רק בהרכב מלא של חמישה עשר שופטים ובפה אחד אפשר יהיה לפסול חקיקה, הצעה שריכך כך שהרוב הנדרש יעמוד "רק" על תריסר מתוך חמש עשרה. שופטים שהממשלה הימנית תמנה כמובן.

במהלך הדיון, כשנשאל על ידי בית המשפט מה יקרה אם הכנסת תשתמש בסמכות המכוננת כדי למנוע זכות הצבעה מערבי ישראל, רוטמן ענה בזלזול האופייני לו כי "אליטה פריווילגית לא תוכל לשמור לאורך זמן על הזכויות, למעט אם אלה הזכויות של עצמה", וכי את כשלי השיטה הדמוקרטית לא צריך לפתור בעזרת "אוליגרכיה". משמע, בעיניו גם התערבות בחקיקה רגילה היא בלתי ראויה. בעולם של רוטמן, בדיאלוג שבין הרשויות – לכנסת צריכה להיות המילה הראשונה והאחרונה. 

הטיעונים של רוטמן בעצם עונים על שאלה שעלתה בפי רוב השופטים: למה נבחר דווקא הנוסח המרושל והכוללני הזה לתיקון הסבירות? נוסח שיוצר שלל בעיות של יישום ותחולתו לדעת כל הגורמים נרחב באופן לא נחוץ. התשובה היא שעילת הסבירות היא כלל לא מה שעניין את הצמד לוין-רוטמן. הם רצו שבג"ץ יפסול את תיקון הסבירות כדי להקצין את הציבור שלהם ולדחוף אותו לצעדים דרמטיים כשיגיע הדיון על הוועדה למינוי שופטים ולסמכות בית המשפט להתערב בחקיקה רגילה. דווקא ההתקרבנות על "רמיסת" מעמד הכנסת חשפה את חולשתם גם בקרב הציבור שלהם: הם נאלצים להגן על חוק-יסוד ולנסות להתסיס ציבור ימני, אחרי שבמשך שלושה חודשים הלעיטו אותו בטענה שחוקי היסוד זה גורנישט שמאלני שנולד במוחו הקודח של אהרן ברק. 

מעמד הכנסת כרשות מכוננת? הצחקתם אותם. המטרה האמיתית היא עדיין ביטול עצמאות מערכת המשפט וריקון מתוכן של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

 

נבו שפיגל הוא עורך־דין ועמית מחקר במכון "מולד"

 

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook