נחשול. צונאמי. כמו הסרט ההוא משנות ה80, זה עם הסיפור של המורה הכריזמטי שמצליח לסחוף כיתה שלמה לכאוס פשיסטי עד שהוא פתאום שולף את השפן מהכובע ואומר להם: "אהה!"
אתמול שטף אותי נחשול. בפראות, באלימות, במהירות. לא ראיתי את זה בא.
סיימתי פגישה במשרד, ויצאתי לפגישה אחרת. חם, פקקים. לפני שהגעתי, הצלחתי לשמוע את בומבך מדבר על ״37 אנשים שלא נבחרו״. איחרתי, והיה לי חם, ונכנסתי לפגישה. ניסינו להישאר על הדברים שלשמם נועדנו. אקסלים, תקציבים. כשסיימנו חזרתי לאוטו. אחרי שהנעתי ונשמתי קצת מזגן, שמעתי שוב את כל המשפט: ״בגלל שהסמיכו 37 אנשים, שהיו חתומים על מגילת העצמאות באופן חפוז, הם אלה שיכולים לכבול עכשיו את הכנסת? יעלה על הדעת דבר כזה?״.
שוק. אין מצב. מה, הוא מטומטם?
רק לפני חודש עשינו סקר, כחלק ממחקר גדול. שאלנו הורים בחינוך הממלכתי והורים בחינוך הממלכתי־דתי האם הם מסכימים עם ההיגד: חינוך לערכים ברוח מגילת העצמאות הוא בסיס אזרחי נדרש לכלל האזרחים במדינה. בחינוך הממלכתי 85% אמרו שמסכימים. בחינוך הממלכתי־דתי 66% הסכימו.
חשבתי לעצמי שהממשלה ירתה לעצמה הרגע ברגל. הם לקחו פרה קדושה, גם לבייס שלה עצמה, ואשכרה שחטו אותה מול העיניים של כולנו ברייטינג שיא.
נכנסתי לקבוצת וואטסאפ שהיו בה בערך 120 הודעות. חברים טובים, ימין שמאל, מהר המור ועד חד״ש. ממש אחים. מכירים ממזמן, מצליחים להישאר יחד גם בתוך כל החרא הזה. זה התחיל מהודעה תמימה:
– ״תגידו, באמת עורך הדין של הממשלה אמר עכשיו שהכרזת העצמאות חפוזה ולא מחייבת?!״
ואז עונה לו אחר: ״לא, אין מצב. זה בטח הוצא מההקשר״.
אבל אז התברר שזה מה שקרה.
ועוד אחד עונה: ״טיעון דמגוגי ומיותר. טריק משפטי שלא עבד״. ורווח לי. ובאמת הרגשתי שהנה, נחצה כאן קו אדום, כולם מבינים את זה, אולי בכל זאת אפשר לדבר.
ואז הגיע הנחשול. ונתן לי כאפה אדירה בכל הגוף. טפטוף, ואז מבול של הודעות:
״הגיע הזמן שנפתח מחדש את החוזה הזה, שהעם לא באמת חתם עליו אף פעם״.
״יכול להיות שמה שהתאים אז כבר פחות מתאים היום״.
״העם החליט, והעם ימשול, דרך הכנסת ולא בפעלולים משפטיים של חמישה עשר איש מנותקים״.
תוך עשר דקות. הפרה הקדושה שכבה על המדרכה. דם זולג מצווארה. עיניה פקוחות לרווחה. זבובים חגים סביבה. מה שהיה קונצנזוס הבוקר, הוא כבר נקודת פתיחה למשא ומתן של הערב, במעמד צד אחד.
וניסיתי. אם היה אלוהים, הוא היה עדי שניסיתי. עברתי מקבוצה לקבוצה, נחשול אחרי נחשול אחרי נחשול. מהכחשה, לזלזול, לקבלה מוחלטת של התיאוריה החדשה, זו שבבוקר לא היית מאמין שתעלה לדיון, ובסוף האשמה מוחלטת של כל מי שהוא לא ״העם״.
וככה זה קורה.
עו״ד איתמר קרמר, מנהל משמר החינוך הממלכתי ולשעבר מורה לאזרחות ומנהל תיכון
