כבר יותר משלושה חודשים שמאות אלפי אזרחיות ואזרחים יוצאים כל שבוע למחות נגד הרפורמה המשפטית. בהתחלה הצטרפתי לאחת ההפגנות. מצאתי את עצמי, אישה שחורה במרחב לבן כמעט לחלוטין, שבו זורקים סיסמאות ומנופפים בשלטים שנלחמים על דמוקרטיה לבנה ופריוולגית.
מחאה לפריוויליגים בלבד?
הרגשתי שאין כאן מלחמה על צדק ושוויון אמיתיים או על דמוקרטיה. כי בפועל, הדמוקרטיה "הליברלית" שעליה מנסים לשמור המפגינים, אינה כזאת לכולם – רק מעטים נהנו ממנה, ושאר האוכלוסיות נרמסו תחתיה. אני, למשל, מעולם לא הרגשתי שהדמוקרטיה הזאת שנאבקים למענה היתה קיימת עבורי, אלא רק עבור יהודים, אשכנזים, עשירים. זו הדמוקרטיה שהשתיקה את פרשת חטיפות ילדי תימן, המזרח והבלקן; שאפשרה ירי בנערים אתיופים ודיכוי משטרתי כלפיהם; שמחריבה לפלסטינים את בתיהם; שהזריקה לנשים אתיופיות ובדואיות זריקות עיקור ושהעמיקה את האי-שוויון בחברה הישראלית.
כשחזרתי הביתה מההפגנה, הגעתי למסקנה שהמחאה לא באמת מפוקסת על צדק או על שוויון, אלא על שאיפה לחזור ל״סדר הישן״, שלא היטיב איתי, בהיותי אישה אתיופית, ולא היטיב עם כל מי שאינו חלק מההגמוניה. מדינת ישראל מעולם לא הייתה מדינה ליברלית, ומעולם לא שררה בה דמוקרטיה של ממש. מאז ומתמיד, שרר כאן משטר אתנוקרטי, כאשר קבוצה אתנית אחת אוחזת בעמדות הכוח השלטוניות וקיימה היררכיה אשר מבוססת על בסיס לאומי-אתני. בכך, דיכאה השיטה וגרמה סבל לאוכלוסיות שלמות באופן עקבי. כתוצאה מכך, לאורך השנים שמר הממסד על ההגמוניה.
בג״ץ הוא באמת ההגמוניה
היעדר הגיוון בבית המשפט העליון הוא דוגמא לכך. בעיניי, בית משפט ללא מגוון הוא בית משפט לא דמוקרטי. בעוד שבית משפט ללא גיוון בשופטים עשוי להיות דמוקרטי במובן הצר של שמירה על עקרונות דמוקרטיים ושלטון החוק, ייתכן שהוא לא יהיה דמוקרטי לחלוטין מבחינת ייצוג ושיקוף של מגוון החברה אותה הוא משרת.
גיוון שיפוטי, במיוחד בהקשרים של גזע, מוצא אתני, מגדר ורקע סוציו-אקונומי, ממלא תפקיד מכריע בהבטחה שבית המשפט ישקף את הערכים ונקודות המבט של הקהילה שאותה הוא משרת. ללא נקודת המבט הייחודית של האוכלוסיות המוחלשות, שופטים לא יבינו את הגורמים התרבותיים, החברתיים והכלכליים שנמצאים בעומק הסוגיות שמגיעות לפתחם – מה שעלול להוביל לפסיקות לא צודקות.
מעבר לכך, לאורך מרבית השנים, קידם בית המשפט העליון בעיקר זכויות אזרחיות ולא זכויות חברתיות כגון חינוך, בריאות, קיום בכבוד וכדומה. בית משפט שמקדם רק זכויות אזרח ולא זכויות חברתיות, מנציח אי-שוויון מערכתי ולא מגן על זכויות האדם של אוכלוסיות מודרות ופגיעות.
יתרה מכך, על ידי התעלמות מזכויות סוציאליות, בית המשפט מנציח גישה בלתי שוויונית לצדק, שכן אוכלוסיות מודרות עשויות לעמוד בפני חסמי גישה נוספים למערכת המשפט. הדבר גורר יחס לא שוויוני על פי החוק ולהיעדר הגנה לפגיעים ביותר. למעשה, בית משפט שמקדם רק זכויות אזח ולא זכויות חברתיות, מנציח אי-שוויון מערכתי ולא מגן על זכויות האדם של אוכלוסיות מודרות.
דרושה מחאה דמוקרטית על מלא
אני כמובן לא קונה את טיעון ״הגיוון המשפטי״ של מהנדסי ההפיכה המשפטית בממשלה. ברור לי שהממשלה עושה שימוש פוליטי, ציני וזול במאבקים של האוכלוסיות המופלות ביותר בישראל, כדי לגייס אותנו לתמוך במהפכה הדורסנית שהם מתכוונים לחוקק. אבל אנחנו לא טיפשים – כולנו מודעים לכך שהמהפכה המשפטית תחריב כל פיסת דמוקרטיה שעוד נותרה לנו במדינה, ושאנחנו, הקבוצות המודרות, נהיה הראשונים להיפגע ממנה.
אבל אנחנו, יוצאי אתיופיה, פלסטינים, מזרחיים, עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר לא יכולים להצטרף למחאה ולזעוק בהרמוניה עם המפגינים "הלכה הדמוקרטיה", כשמעולם לא הייתה לנו פה דמוקרטיה מלאה. כשהמפגנים מתעלמים מ״הסדר הישן״ שלא היווה דמוקרטיה עבור, ושבג״ץ מעולם לא שמר עלינו מפני אותן פגיעות שהמפגינים של היום חוששים מהן לגבי עצמם.
כדי שנשתתף בהפגנות, המחאה צריכה להפוך למחאת כל העם: מחאה דמוקרטית על מלא. כזו שתקרא "לא לרפורמה המשפטית״ וגם ״לא לסדר הישן״. כיוון שהסדר הישן הוא לא צודק, לא שוויוני ולא ליברלי. למרות מה שהמפגינים בקפלן וברחבי הארץ חושבים.
