בימים של קיטוב פוליטי ושסעים חברתיים הולכים וגדלים, יש בישראל גם עשרות יוזמות שמבקשות לעשות בדיוק את ההפך – לחבר בין אוכלוסיות, לצמצם פערים, לקרב בין אנשים שונים ולקדם את הטוב המשותף במדינה.
בכל שבוע נשים זרקור על יוזמה אחת שעושה בדיוק את זה, בתמיכת קרן שותפות, אשר פועלת למען קידום חיים משותפים. והשבוע: תוכנית "החממה לחיים משותפים", המכשירה אנשי ונשות חינוך בלתי פורמלי מארגוני הנוער ותנועות הנוער העולמיות לחיים משותפים.
מה זה בעצם ״החממה״?
"החממה לחיים משותפים" היא פלטפורמת הכשרה ייחודית לרכזות ורכזי חיים משותפים בארגוני נוער וחינוך בלתי פורמלי. מטרת הפרויקט היא לפתח את השיח על החברה הישראלית על שלל גווניה ולנטרל פחד ודעות קדומות בין קבוצות אוכלוסייה שונות, בעיקר בקרב ילדים ובני נוער. את ״החממה״ יזמו יחד שלומי קסטרו, מנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער, ויעל קרן רבה, מנהלת החינוך של מכון ״מרחבים״ לקידום אזרחות משותפת בישראל. שני הארגונים פיתחו יחד תוכנית ייחודית להעמקת ההיכרות והגברת תחושת השייכות וההוגנות למגוון הזהויות בארגוני הילדים והנוער.
איך נולד הפרויקט?
שלומי קסטרו, מנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער:
״האירועים הקשים במהלך 'שומר חומות' ברחבי הארץ, ובעיקר בערים המעורבות, היממו אותנו כאנשי חינוך שפועלים לחיזוק החוסן החברתי ולקידום חיים משותפים. בני נוער היו מעורבים באירועי אלימות קשים והאווירה היתה לא פשוטה. חשנו תסכול, אכזבה ואפילו ייאוש, בנוגע להמשך הפעילויות וקיום המפגשים בין אוכלוסיות שונות שקיימנו עד אז. אבל במקום להרים ידיים, החלטנו ללכת לכיוון השני ולהגביר את העיסוק בחיים משותפים, הפעם בצורה עמוקה ומובנית.
״כארגוני נוער אנחנו עוסקים הרבה בנושא הלכידות החברתית בישראל. קיבלנו תחושה שיש רצון גדול בקרב המדריכים בשטח להתייחס לזה, אבל אין מספיק יכולת ארגונית להעמיק בסוגיות שקשורות לנושא. הבנו שעד שלא תהיה תשתית ארגונית וידע שיועבר בצורה מסודרת – הכל יהיה אפיזודי וחולף.
לאחר שיחות עם מנהלי ומנהלות ארגוני הנוער ושיחה חשובה עם יעל החלטנו להקים חממה להכשרת רכזי חיים משותפים בארגוני הנוער. הצורך עלה מן השטח ובהמשך לקבוצת משימה שלקחנו בה חלק במסגרת פורום דב לאוטמן למדיניות החינוך, שפועל לחנך לשותפות בין החלקים השונים של החברה הישראלית. גיבשנו את הגדרת וחשיבות התפקיד בחינוך הבלתי פורמלי כך שבכל ארגון נוער יהיה מובילה או מובילה לתחום החיים המשותפים והלכידות החברתית. אחרי שגיבשנו את אחריות התפקיד, התחלנו להיפגש ולדבר על סוגיות חברתיות מורכבות, וגם לדאוג לייצר חיבורים לוגיסטיים בין הארגונים והאוכלוסיות השונות. התהליך של החניכים בחממה עובד גם על ציר אישי, גם על ציר מקצועי, בו הם מקבלים כלים מעשיים לקידום חיים משותפים והנחיה של חניכים, וגם על ציר חוויתי, בו הם מכירים בעצמם אנשים מאוכלוסיות אחרות, מהחברה הערבית, למשל, או החרדית והדרוזית".
איך זה מרגיש להשתתף בתוכנית? (1)
רחלי הרטל, מנהלת התוכנית ומנחה בחממה:
"בגלל שמדובר בעבודה עם ארגונים שמגיעים מקבוצות מאוד שונות בחברה הישראלית, העבודה עם כל ארגון נראית אחרת. היופי הוא שאנחנו מבררים יחד איתם איזו צורה לובש תפקיד ריכוז החיים המשותפים בכל אחד מהארגונים. למשל, אם אני עובדת בעיר מסויימת, אני שואלת יחד עם איש הצוות איך צריך להחליט באילו שכונות לפתוח עוד סניף? או למי באמת הפעילות נגישה? ואני לא מדברת על אוכלוסיות עם מוגבלות, שהרגישות שלהן נראית לעין. יש עוד סוגי מוגבלות… כמו שפה, מיקום פיזי או שעות פעילות, ואנחנו צריכים להיות מודעים לכל אלה.
אני נמצאת הרבה שנים בשדה הזה של מפגשים בין אוכלוסיות, של ישיבה באותו חדר שבו מדברים על קונפליקטים. ועדיין, הקבוצה שהנחיתי במסגרת "החממה" היתה אחת הקבוצות המרגשות שהדרכתי עד היום. אנשים הגיעו וממש הביאו את עצמם, דיברו ברגש עז וגם הקשיבו באמת לאחרים.
באחד המפגשים הגיע מישהו שסיפר איך בתפקידו ביפו הזהות הערבית שלו יוצרת לפעמים קונפליקט מול החלטות מקצועיות בעבודה. הוא פתח שיחה מעניינת על בחירות מקצועיות ואישיות וגרם לכולנו לחשוב איך מצטלבת הזהות שלנו עם ההחלטות האלה, למשל מה ההשלכות של הזהות שלי על הבחירה במקום לגדל את ילדיי, ולהיפך…
מקרה אחר שנחרט בי במיוחד קרה בסיור בבית שמש שאירגן אחד המשתתפים החרדים בחממה. הוא לקח אותנו לנקודות ציון בחייו, וחשף אותנו לדברים שלא היינו נחשפים אליהם בשום צורה אחרת. במהלך הביקור נתקלנו בבחור מחסידות חרדית, שלא אהב את הנוכחות שלנו שם. המשתתף החרדי שהזמין אותנו אמר לנו בסוף היום: ׳אני מקווה שלא תזכרו אותו. הוא לא הרוב. אני הרוב של החברה החרדית. זה אנחנו. עכשיו בואו נדבר׳. היה בזה משהו נוגע ללב, שהדגיש עד כמה אנחנו הרבה פעמים נתפסים לקצוות, ושוכחים שהם לא משקפים את כל, ואפילו לא את רוב האמת״.
איך זה מרגיש להשתתף בתוכנית? (2)
ספואת אבו טפלה, מנהל אזורי בגליל ובישובים הדרוזיים, עמותת מרכז מעשה:
״בחוץ, חוסר הסכמה וחוסר הקשבה מובילים לקונפליקטים ושסעים בחברה, אבל בתוך תוכנית ״החממה לחיים משותפים״, פגשתי ושוחחתי עם אנשים שמגיעים עם תפיסת עולם שונה משלי, וראיתי שאפשר אחרת. באופן טבעי כשאנו פוגשים תפיסות שונות, זה מייצר אצלנו התנגדות ולעיתים התרחקות מהאדם הזר. אבל תוכנית ״החממה״ יצרה סביבה שמבוססת על שיח מכבד, הקשבה וחוסר שיפוטיות – מה שבסופו של דבר יצר בין כל המשתתפים קירבה וגיבוש, למרות כל ההבדלים הקיימים בינינו.
״מעבר לשיח המכבד, שהיה עבורי חוויה בלתי רגילה, תוכנית ״החממה״ ידעה להעניק מיומנויות וכלים רבים, שסייעו לנו בביסוס תחום החיים המשותפים בארגונים שלנו וביצירת אימפקט בתחום בקרב החניכים. אני מוביל שמונה מרכזי נוער ומקדם בהם תוכנית חינוכית חדשה שמטרתה המרכזית היא להפגיש בין בני נוער מקבוצות שונות בחברה הישראלית ולחזק את הזהות האישית של כל אחד ואחת מהמשתתפים. זה קורה דרך סיורים במקומות קדושים ורב-תרבותיים, המאפשרים התבוננות פנימית דרך חשיפה לשונה. הרעיון הוא ליצור אימפקט חברתי וסביבתי דרך הנכסים התרבותיים הקיימים בכל תרבות. המגוון הקיים בחברה הישראלית, הוא הזדמנות ליצירתיות וחדשנות בכל תחומי חיינו, ועלינו, כאנשי חינוך, לחזק את התפיסה של עתיד משותף בקרב דור העתיד״.
פעילות החממה נתמכת בנוסף על קרן משפחת גימפריץ', שותפויות מטרווסט בישראל, קק"ל, The Bloom Foundation.
גילוי נאות:
קרן נדב, השייכת למו״ל ״ליברל תקשורת בע״מ״, היא אחת מעשר הקרנות המרכיבות את קרן שותפות.
