בימים של קיטוב פוליטי ושסעים חברתיים הולכים וגדלים, יש בישראל גם עשרות יוזמות שמבקשות לעשות בדיוק את ההפך – לחבר בין אוכלוסיות, לצמצם פערים, לקרב בין אנשים שונים ולקדם את הטוב המשותף במדינה.
בכל שבוע נשים זרקור על יוזמה אחת שעושה בדיוק את זה, בתמיכת קרן שותפות, אשר פועלת למען קידום חיים משותפים. והשבוע: פרויקט ״קולאז׳״ מבית PHOTO IS:RAEL.
מה זה בעצם ״קולאז׳״?
הפרויקט מבקש לחבר בין עשר קבוצות שונות מהקשת הפוליטית, החברתית, המגדרית והתרבותית בישראל באמצעות שפת הצילום. לכל אדם בחברה יש את הזכות להציג את עצמו, לשקף את עולמו לסביבה ולומר את דברו באופן ישיר. כאן, הקול האישי בא לידי ביטוי בעזרת צילום. המטרה היא לקדם שינוי חיובי ביחס של החברה הכללית כלפי הקבוצות השונות שבתוכה, לצד העשרת עולמם הפנימי של המשתתפים והמשתתפות בפרויקט וחיזוק הדימוי העצמי שלהם.
בתחילת הפרויקט נבחרו עשרה סוכני שינוי מקהילות מגוונות – כל אחת ואחד מהם מובילים קבוצת פעילות ויצירה באוכלוסיה אחרת: נערות בסיכון מכפרי נוער, יוצאים בשאלה, קשישים, אנשים עם מוגבלויות, נוער בדואי ועוד. כך נוצרו עשר הקבוצות שמרכיבות את המיזם ויוצרות יחד קולאז׳ של החברה הישראלית, על שלל גווניה.
במסגרת הפעילות, המשתתפים לומדים בעשר הקבוצות את שפת הצילום ומתנסים בצילום מעשי המבטא את חייהם וחוויותיהם. וכל זה, תוך דגש על יצירת שיח מקרב והיכרות בתוך ובין הקבוצות. העיקרון המנחה הוא שהפעילות נגישה לכולם, ללא תלות בגיל, רקע מקצועי או אישי, ומתבצעת לרוב באמצעות טלפונים סלולריים. בסוף הפרויקט תתקיים תערוכת צילום משותפת בפסטיבל הצילום הבינלאומי בתל אביב, שם יציגו המשתתפים את אמירתם החברתית, האישית והקבוצתית.
באדיבות: PHOTO IS:RAEL
איך נולד הפרויקט?
אייל לנדסמן, מייסד ומנכ״ל PHOTO IS:RAEL:
״אחרי עשרים שנה כצלם פעיל, הבנתי שזה לא מספיק לתעד את הקהילות המוחלשות בחברה ולהציג את הדימויים בגלריה. אנחנו תולים אומנות יפה על קיר לבן במסגרות איכותיות ומייצרים אמפתיה, אבל לא שינוי אמיתי. אני, הצלם החזק, שם את החלש על הקירות של הגלריה בתל אביב, וזה יוצר היררכיה. הבנתי שכדי לשבור את היררכיה הזאת צריך לתת לחלש לצלם בעצמו, לשתף את הקהילה בתהליך ולשמוע ממנו בצורה ישירה על הצרכים והקשיים שלו. וזה מה שאנחנו עושים בפרויקט ״קולאז׳״ בעזרת שפת הצילום, שהיא השפה הכי מדוברת והכי משומשת בימינו – היא מתאימה לכל גיל, נגישה, ומונעת בעיה של חסמים תקשורתיים.
״לפני עשור הקמנו חבריי ואני את PHOTO IS:RAEL במטרה להיות שופר לכל הקולות המגוונים בחברה. נחשפנו לסיפורים, למצוקות, לתקווה, להצלחות ולכאב של אלפי משתתפות ומשתתפים בקבוצות הפעילות בקהילות השונות. לדעתנו, צריך לעורר שיח גם בין הקבוצות השונות בחברה, ולא רק בתוכן. צריך להכיר את הפערים ואת השוני, לצד קווי הדמיון המפתיעים והבלתי מוכרים לאוכלוסיות הקצה. אנחנו ארגון קטן, רק שמונה אנשים, אבל אנחנו מצליחים לעשות המון רעש. ולמרות שהיום אני לא מצלם יותר, אני מרגיש שאני הרבה יותר משפיע״.
איך זה מרגיש להשתתף בתוכנית? (1)
רוני שרה בר, משתתפת בקורס הצילום דרך עמותת הלל ליוצאים בשאלה:
״אני חרדית לשעבר, או כמו שאני קוראת לזה ״חוזרת בתשובה לעצמי״. אני אמנית מגיל צעיר – מגיל 4 כבר ישבתי בשולחנות של גדולים בחוגי אמנות, עד היום אני יוצרת. לפני הקורס עבדתי בתחום הכושר, אבל הרגשתי שנמאס לי שהגוף הוא כרטיס הביקור שלי, ונמאס לי להיות במשטר כזה קשה. רציתי שוקולד. הייתי בתקופה קשה, עד שהבנתי שמה שאני רוצה לעשות בחיים זה אמנות.
״בקורס למדתי צילום, רציתי לראות אם זו אופציה בשבילי, אם אני יכולה לעסוק בזה. אם אמן רוצה להיות מדויק הוא צריך להתפשט, כמו בצל, ולהוריד קליפות עד שיהיה מזוקק. בקורס התחלתי לעשות עם עצמי את התהליך הזה, להשמיע את הקול שלי. נחשפתי לעצמי, מול המנחה, מול הקבוצה. מי אני? מה אני? מה הקול שלי? בדרך כלל חשובה לי האנונימיות שלי, אבל אני מבינה שבתור אמנית אני כבר לא יכולה להישאר בצללים.
״אמן זה אדם עם המון שדים, אבל הוא חייב להוציא אותם החוצה. והקורס הזה היה הזדמנות עבורי להכיר את השדים שלי. באמצעות התוכנית הצלחתי להגיע אליי. זה היה מסע אל תוך עצמי, ואפשרות להשמיע את הקול שלי דרך צילום. לדוגמה, נתנו לי משימה עם תפוחים, ויצאה תמונה שמעוררת הרבה פחדים, סימני שאלה, אומץ, גאווה ובושה – הכל ביחד. התמונה מסמלת מבחינתי את התקופה שבה חתכתי את עצמי. ומה שהתמונה הזו מעוררת – זו התמצית שלי, סקרנות או אי נוחות – זו אני.
״התמונה אומרת הכל. לא צריך לדבר, רק להפעיל את החושים. כשראיתי את התמונה שלי בענק, בתערוכה, הבנתי שזו לא תמונה רגילה, ושאלתי את עצמי מה אחרים חושבים על זה. הצילומים הודפסו גם על גלויות, והתמונה שלי ביניהן. אנשים בחרו להם מזכרת יפה. בדקתי אם אנשים לקחו את הגלויה שלי, כי זו לא סתם תמונה יפה, זו תמונה יותר מורכבת, עם חיים ומוות, ברזל קשה ויד רכה, תקווה ויאוש. אבל אין מה לעשות אני חייבת להביא את עצמי, את כל כולי, גם אם זה מורכב. כולנו בסופו של דבר אנשים מורכבים״.
באדיבות:רוני שרה בר, PHOTO IS:RAEL
איך זה מרגיש להשתתף בתוכנית? (2)
יעל קאופמן שפרן, מנחה בתוכנית:
״כשהתחלתי לפעול בפרויקט, רציתי לקבל פרספקטיבה ולבחון כיצד הפעילות החברתית של PHOTO IS:RAEL מהווה קטליזטור לפעולה ושינוי. לכן במסגרת הנחיית קבוצות בחרתי להנחות שלוש קהילות: קהילת הגיל השלישי, קהילת יוצאים בשאלה וקהילת תושבי עוטף עזה ותושבי יהודה ושומרון, שחיים במציאות של רקטות, חדירות מחבלים ופיגועים. הקולאז׳ החברתי המרתק הזה יצר היזון חוזר, ונתן לי פרספקטיבה על השונה והדומה של כל קהילה.
״הייתה לי זכות גדולה וחוויה להכיר את הקהילות השונות, על תעצומות הנפש של כל משתתף בה. מעבר לשוני והייחוד של כל קהילה, התמות חזרו על עצמן – בדידות והסתגלות למצבים חדשים מצאו ביטוי בצילומים ובטקסטים, ריגשו אותי ונגעו לליבי. פעולת הצילום בשילוב הטקסט הוביל לשינוי בתפיסה שלהם את עצמם. בנוסף, עצם ההצגה בפסטיבל הצילום העצימה את המשתתפים מאוד. אני מאמינה שהפסיפס של הקהילות מסייע בהבנת המורכבות מחד, ומאידך מעורר אמפתיה״.
גילוי נאות:
קרן נדב, המממנת את ״ליברל תקשורת בע״מ״, היא אחת מעשר הקרנות המרכיבות את קרן השותפות.
