fbpx

בחירות 2030 פרויקט מיוחד // נפתלי בנט VS בני גנץ // מאת יעקב ברדוגו

הפרשנים ירון דקל, יעקב ברדוגו, דפנה ליאל ורותם דנון מעריכים מי יתמודד בעתיד על ראשות הממשלה

0

הערת פתיחה: תחזית זו עשויה להיות נכונה גם לעוד חמש שנים, בנסיבות מסוימות. אבל אולי הסבירות מלמדת שנדרשים כמה תהליכים גם בימין וגם במרכז־שמאל כדי להבשיל למרוץ הזה, שאותו ברוח הפרויקט נמקם בואכה 2030.

מאחר שנתניהו, בכוונת מכוון, לא מינה לתפקידים הבכירים – שר ביטחון, שר חוץ או אוצר – מקרב בכירי הליכוד, הוא הביא לכך שכולם עומדים בעמדת זינוק שווה. אבל בכל זאת, יש מי שנמצא צעד אחד קדימה. דווקא בגלל שהוא לא בליכוד. נפתלי בנט. מולו נציב את בני גנץ. הקילר נגד הנסיך. הרמטכ"ל נגד סיירת מטכ"ל.

נתחיל בבנט: בנט הוא היורש של נתניהו. הוא היורש הטבעי, ויהיו שיאמרו שהוא היורש הלא הטבעי, אבל הוא היורש. הסיבה נעוצה בדמיון בין השניים. כמו נתניהו כך בנט – כשהוא מחליט משהו, הוא דורס בדרך כל מה שעומד בדרך להשגת מטרתו, תהא אשר תהא. לרוב יעשה זאת בנעימות ובמתק שפתיים. אבל, אל תטעו במילים היפות או בהתנהגות המנומסת.

מי שלא מאמין, שישאל את זבולון אורלב. הוא ניהל בשקט ובמופנמות מפלגה מגזרית וקטנה בשם המפד"ל, מפלגתם של סרוגי הכיפה. כיהן כיו"ר ועדת החינוך של הכנסת, וחברו דניאל הרשקוביץ כיהן כשר המדע והטכנולוגיה. מפלגה מנומנמת, שלא השכילה להפנים את שינוי העיתים. לא מפתיע, אם כך, שברגע שהרוטוויילר בנט הגיע, עפו שניהם מהחיים הפוליטיים, המפד"ל שינתה שמה לטובת "הבית היהודי" ונציגיה הגיעו לצימוד העמדות הבכירות ביותר בתולדותיה – משרדי החינוך והמשפטים יחד, כשגם בנט וגם שקד (בהתאמה) הם חברי קבינט. כל זה קרה מהרבה סיבות, כולל השינוי הדמוגרפי לצד ההקצנה בציבור חובשי הכיפות הסרוגות, אבל בראשן סיבה אחת פשוט: בנט החליט, אז זה קרה.

כן, כן. אם נתניהו הוא אייפון 7, בנט הוא אייפון איקס.

בנט הוא כנראה היחיד עם אינטליגנציה המשתווה לזו של נתניהו. לבנט, וזה מתפרסם כאן לאחר שאומת איתו, יש פסיכומטרי 776, כנראה הגבוה בשולחן הממשלה. יש לו עומק אינטלקטואלי, כמו במקרה של נתניהו, והוא מעיד על עצמו שהוא קורא שני ספרים בשבוע. בנט מסוגל וגם עושה זאת ועובד 18 שעות ביממה, במקרה הרע. הוא חובש כיפה, שנולד למשפחה חילונית שעשתה תשובה כשהיה בן ארבע, ונשוי לאישה שהגיעה מבית חילוני. לצד זה הוא איש עסקים מוכשר ובעל יכולות מוכחות. בוגר אקזיטים במיליוני דולרים.

מן הצד השני הוא ימצא מולו את הרמטכ"ל המוערך לשעבר, רא"ל (מיל') בני גנץ. אין מועמד יותר מתאים למחנה השמאל, המדשדש כבר שנות דור בחיפוש אחר יורש הולם. יורש שיחזיר אותו לעמדה שהייתה בעבר מנת חלקה של המפלגה שהקימה את המדינה והנהיגה אותה שנים רבות. גנץ הוא בדיוק מה שמחנה השמאל צריך: מתון בהופעתו, נראה מנהיג משכמו ומעלה, תרתי משמע. מקרין מנהיגות ויושרה, ומשדר את ההפך הגמור ממה שנתניהו מביא איתו בשנים האחרונות. בעוד הפרשות השונות הכריעו את נתניהו, גנץ משדר – ממלכתיות, אחריות, מתינות, היעדר התלהמות, דוגמה אישית.

הוא התגייס לצנחנים, ובתולדות חייו ניתן למצוא גם פיקוד על יחידת שלד"ג ושלל תפקידי אלוף עד שמונה לתפקיד הרם מכולם. הוא גר בראש העין, אב לארבעה, ונותר מושבניק בנשמתו. נולד וגדל במושב אחים, שהוריו, ניצולי השואה, היו בין מקימיו. בן למשפחה שכל חייה תרומה למדינת ישראל. האב בסוכנות היהודית. הוא בצבא. לאחר שסיים את שירותו הצבאי, כרמטכ"ל ה־20, מבלי שנכרכו שערוריות מכל סוג שהוא בשמו, החל בפעילות ציבורית כשהצטרף לתנועת פנימה בראשות הרב שי פירון, וכשמונה ליו"ר יד דוד בן־גוריון. לאורך כל השנים היה מחוזר על ידי מפלגות השמאל והמרכז.

כשיגיעו להתמודדות המכרעת ביניהם יהיה בנט בן 57. גנץ יחגוג 70. זה יאמר שהגיל הצעיר של הראשון עומד לזכותו. האחר יאמר שהבשלות והניסיון הם הנשק הסודי שדרוש לישראל. יש גם סיכוי, כאמור, שהמפגש ביניהם יתרחש עוד לפני 2030 ולמעשה בכל מערכת בחירות קרובה בעידן שאחרי נתניהו.

לא צריך מפלגת שלטון, עדיין

בנקודה הזו, קשה יחסית לתקוף אותם על עברם. בין אם זה בנט על מבצע 'ענבי זעם' ומה שבדיוק קרה שם כשחייליו היו בסיכון (הטענות לכאורה שזה מה שהביא לירי על כפר כנא), או גנץ ונאום הכלניות, ומה שהצטייר כרפיסות ואף ניתוק במבצע 'צוק איתן'. זוטות במבחן הזמן.

בנט, לעומת זאת, עצר שחרור מחבלים, וגנץ ידע לעצור את הצבא מלהיכנס לעומק עזה.

שניהם רגילים לאחריות גדולה מגיל צעיר: בגיל 22, סגן בני גנץ היה סגן מפקד פלוגה במהלך מבצע 'איש דמים', הפשיטה המוסקת הראשונה ללבנון. בנט בגיל 22 כבר הוביל פלוגת לוחמים לעומק 'ארץ החזבאללה' בלבנון. גנץ בגיל 27 כבר היה במעבר שבין רס"ן לסא"ל, עת סיים את תפקידו כסגן מפקד גדוד 890. בגיל 27 בנט כבר היה סרן במילואים וניהל חברת היי־טק בינלאומית שנמכרה לבסוף ב־145 מיליון דולר.

גנץ הוא נסיך עם סכין בין השיניים, בנט הוא קילר טבעי. גנץ מזכיר את אמנון ליפקין־שחק ז"ל בימיו היפים, בנט מזכיר את ביבי בימיו היפים. אל תטעו בשניהם: לא בבני גנץ עם המבט החולמני שהביא אותו עד לתפקיד הרם ביותר בצה"ל, ולא בבנט שהיה יכול לעשות את האקזיט השלישי והרביעי, אחרי השניים שכבר עשה, ובחר ללכת לפוליטיקה.

שניהם באו כדי להיות ראשונים.

שניהם מחממים מנועים. דווקא העובדה שהם כרגע לא נמצאים באחת ממפלגות השלטון הפוטנציאליות, הליכוד או העבודה, עושה להם באופן אבסורדי דבר טוב: הם יוכלו להיות הסוס השחור החדש הפורץ מהאגפים ומשאיר אבק לכולם. למיטיבי לכת, אפשר כבר להתחיל לדמיין את הקמפיינים שיוציאו את כל מה שלא יצא עדיין על מבצע 'צוק איתן', עם בנט הנוזף ברמטכ"ל ודורש "לרסן סוסים דוהרים ולא להמריץ סוסים עצלים", כמאמר משה דיין, ואת בני גנץ שידבר על "חפירת המנהרות של בנט למשרד ראש הממשלה".

והכי חשוב, שניהם הם חלומו של כל מנהל קמפיין: לכל אחד שלוש אותיות בשם. בנט VS גנץ. זו עשויה להיות ההצגה הטובה בעיר.

עוד בפרויקט:

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook