fbpx

בחירות 2030 פרויקט מיוחד // סתיו שפיר VS איציק שמולי: המאבק על מועמד העבודה

הפרשנים ירון דקל, יעקב ברדוגו, דפנה ליאל ורותם דנון מעריכים מי יתמודד בעתיד על ראשות הממשלה

0

בבחירות 2030 שמולי ושפיר כבר יהיו שם נרדף ליריבים פוליטיים מרים. מהסוג שרק מפלגת העבודה יודעת לייצר. שני חברי הכנסת הפעלתנים, שהחלו את דרכם במקביל במחאה החברתית של קיץ 2011 – הוא מטעם התאחדות הסטודנטים, והיא מטעם קבוצת מייסדי המחאה – כבר מזמן לא צועדים יחד.

למעשה, בנקודת זמן זו הם כבר שבעי קרבות והתמודדויות כולל אחד מול השני, וכל אחד מהם מודד את עצמו ביחס להתקדמות של האחר. אלה אולי לא קרבות פרס־רבין, שפרנסו את השטח המפלגתי עשרות בשנים, אבל זה כן דומה לעימותי הרצוג־יחימוביץ'. עם קצת יותר פאסון ברוח התקופה.

לקראת הפריימריז במפלגתם, שיתקיימו חודשים אחדים לפני הבחירות ובסופם ייקבע מי יהיה מועמד העבודה לראשות הממשלה, הם לא יהססו לדרוס כל דבר שעומד בדרכם על מנת לנצח. משוכנעים, שלא משנה מי יעמוד מולם מטעם הליכוד, הוא יינגף מולם. מול הנעורים, היכולות, הרצח בעיניים. זה יהיה קרב עקוב מדם, שבסופו רק אחד יישאר לעמוד על הרגליים. היא תהיה רק בת 44, הוא בן 50. גיל אידיאלי לזינוק לעמדת הנהגה. היא תתגאה בעברה בקורס טיס. הוא ימצב את עצמו כגיי הראשון שמכהן כראש ממשלה.

בחזרה להיום. בסקרים הפנימיים שעורך יו"ר המפלגה אבי גבאי, אפשר למצוא אינדיקציות על כך ששמולי ושפיר הם העתודה המנהיגותית של מפלגת העבודה. את קרש הקפיצה של המחאה החברתית ידעו שניהם לנצל היטב בזמן אמת. השאלה אם יידעו למנף את החברות בכנסת למועדון היוקרתי והמצומצם של הובלת מחנה פוליטי בישראל.

לאיציק שמולי ולסתיו שפיר יש הרבה במשותף – הם צעירים, כריזמטיים, מוכשרים, וחזקים מאוד בתוך מפלגת העבודה. אבל התכונה המשותפת שמייחדת אותם אל מול מרבית חבריהם לסיעה היא האמביציה המטורפת שמניעה את שניהם.

שיטות הפעולה, לעומת זאת, שונות לגמרי. שמולי עובד "מלמטה למעלה" – בבחירות האחרונות הוא עבר מדלת לדלת, ממתפקד למתפקד, מיישוב ליישוב, עד שסימן וי ליד כל חבר מפלגה ברשימה. פופולרי במיוחד אצל הדור הוותיק, אגב.

ואז, הוא עשה שני סיבובים נוספים. למעשה הוא התחיל את קמפיין השטח שלו יום אחרי שנבחר, והוא גם הניב לו את המקום השלישי והמכובד בפריימריז. לכל מפגש הגיע עם דירוגים שונים ומחמיאים על עשייה חברתית נרחבת, ונהנה מדחיפה משמעותית של התקשורת (ובראשה בקבוצת 'ידיעות אחרונות').

סתיו שפיר עובדת מ"למעלה למטה" – היא חזקה מאוד ברשתות החברתיות, אלופה ביצירת תקשורת בכנסת, ולכל נאום שלה יש אלפי לייקים, שֶׁרים, ריטוויטים, שזה נדיר למדי ב־2018. גם שפיר כמובן יורדת לשטח, אבל מרכז הכובד שלה מצוי בעשייה הציבורית הפומבית. גם זה עבד לא רע בפעם הקודמת – מקום שני בפריימריז, ישר אחרי שלי יחימוביץ'.

עד שנת 2030, ורצוי שעוד הרבה לפני, שניהם יצטרכו לעבוד קשה על נקודות התורפה שלהם. ראשית, שניהם נעדרי ניסיון מדיני וביטחוני משמעותי. שמולי עוד מנסה להשמיע קול פה ושם, אבל שפיר ויתרה לחלוטין על הגזרה. בשביל להגיע לצמרת זה עדיין "מאסט". חזבאללה ודאעש לא יתרשמו ממאבק עיקש באי־שקיפות שלטונית או בעוולות חברתיות.

אין ציפייה, כמובן, שהשניים יעלו שוב על מדים, אבל זירות כמו ועדת חוץ וביטחון הן כאלה שאסור להפקיר, גם אם זה מחוץ לאזור הנוחות. שניהם גם מספיק מחוברים בתקשורת כדי לבקש להשמיע קול בנושאים אלה מפעם לפעם.

שמולי, עדיין רגיש מדי לביקורת, נמנע באופן כפייתי ממאבקים ועסוק לעיתים יותר מדי בלרצות את כולם. בשביל לקפוץ כיתה הוא יצטרך את ה"קילר אינסטינקט", שבלעדיו אי אפשר לשרוד בפוליטיקה הישראלית. צריך לדעת לפעמים לפתוח חזית מול היריבים, ואפילו ליהנות מזה.

שפיר חייבת ללמוד לעבוד בצוות, אחרת היא תישרף מהר בפסגה. נכון להיום היא אחת מחברות הכנסת הפחות אהודות במשכן. בהמשך, יהיה לה קשה מאוד לקדם מהלכים משמעותיים בלי בני ברית בתוך המפלגה ומחוצה לה. לתת קרדיט לאחרים ולעבוד בצוות הם עדיין הבסיס לבניית מחנה גדול. וגם לא להתעקש על כל דבר, לעיתים גם אל מול בני בריתך.

שמולי בנקודת הזמן הזו גם נחשב מתון יותר בציבור הרחב. תוצאה של התבטאויות עבר שלו שנתפסו כמרכז־ימין בתחום המדיני, וביקורת עליו בעיתון 'הארץ'. אבל זאת, אף ששפיר כמעט לא מתבטאת בסוגיות הליבה המדיניות של השמאל, ומתעסקת יותר בשחיתות ובטוהר מידות. נישה צרה מדי למנהיגת מפלגה. עד 2030 אפשר לפרוש את המניפה באופן רחב, מבלי להפקיר את ערכי המותג הבסיסיים. שלה, ושלו.

עוד בפרויקט:

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook