את ההימור הגדול ביותר שלו בפוליטיקה נטל יאיר לפיד לא כשהקים את יש עתיד. זה היה בדצמבר 2018, כאשר בשעת לילה, בבית בסביון, החליט לוותר על המותג ועל הבכורה, לחבור לבני גנץ ולהקים את כחול לבן. במעשה זה יצר את השינוי העמוק ביותר בשנים האחרונות בפוליטיקה הישראלית, שכבר פעם שנייה מציב את כחול לבן כמפלגת שלטון. אלטרנטיבה אמיתית ויחידה לליכוד ולנתניהו.
אולי בגלל האגו, אולי כדי שלא יגידו שהוא מפחד להתמודד לבד, דרש וקיבל רוטציה בתפקיד ראש הממשלה, אם וכאשר כחול לבן תרכיב את הממשלה הבאה. גם על הפתק בקלפי דרש וקיבל את הכיתוב – כחול לבן בראשות גנץ ולפיד. קיתונות של לעג נשפכו עליו בגלל זה. והוא? בשלו; לא מוותר על הרוטציה גם כשהוצגו סקרים שהראו שזה עשוי להוסיף למפלגה מנדטים יקרים. טיעונו היה והווה כי למרות שכולם יודעים על הרוטציה, הבוחרים נתנו להם את מספר המנדטים הגדול ביותר. נצנן את התלהבותו ונאמר שהמנדטים עיקרם – רק לא ביבי. בשום רגע, אלו ששלשלו את הפתק לקלפי לא עשו זאת כי רצו את לפיד כראש ממשלה ברוטציה.
לעומת זאת, בקמפיין שיחק לפיד תפקיד מרכזי וחשוב ביותר, בכך שפרץ את גבולות הגזרה הזהירה של בני גנץ ואמר את הדברים שהבוחרים רצו לשמוע – לא לנתניהו, לא למדינת הלכה. כן לערכים של יש עתיד שהוא הוביל. ומכאן, שהניצחון רשום גם על שמו.
