אי שם בראשית שנות ה־80 החברה האזרחית בישראל, לפחות זו הפועלת למען זכויות אדם, לשמירה על זכויות הפרט ועוד זכויות רבות וצמצום פערים, הייתה מצומצמת במיוחד. לשם כך הוקם ארגון "שתיל Shatil شتيل" – שלא לשווא נישא שמו בשלוש שפות – שחוגג בימים אלה 40 שנה.
"בשנות ה־80 היה מצופה מנשים להישאר בתפקידים המסורתיים, מהומואים לחיות בארון, מערבים להישאר בכפרים ללא תשתיות", אומרת מנהלת שתיל אסתר סיוון. "למעשה, התפיסה של חברה משותפת יהודית־ערבית נבנתה לא מעט בזכות שתיל, שהיה הגורם המחבר והמניע לפעולה של התארגנויות שטח, עם ארגונים ארציים".
במהלך השנים קידם הארגון אין־ספור יוזמות וסייע לארגוני שינוי חברתי ולמאבקי אזרחים ואקטיביסטים, ונוסף על כך עזר בקידום חוקים רבים שלא היינו מדמיינים שפעם מישהו נאלץ להילחם עליהם.
עם הפעולות והשינויים הבולטים שהוביל הארגון נמנה את הקואליציה שיזמה וקידמה את חוק חופש המידע; הקואליציה שקידמה חוק שיגן על הזכויות של נפגעי עבירה; ההקמה של פורום הדיור הציבורי; הקמת פורום הבריאות בגליל, שמכנס אנשי מקצועות רפואה – יהודים וערבים – ושואף לקדם שוויון בין מרכז לפריפריה בשירותי הבריאות; הקמת פורומים של ארגונים שמקדמים הכרה בכפרים הלא מוכרים בנגב; קידום פורום של ארגונים מהחברה הערבית נגד האלימות והפשיעה בחברה הערבית; הקמת פורום ארגונים שנלחם נגד הדרת נשים; ועוד ועוד.
"לחזק את הדמוקרטיה"
"שתיל התמקד בפיתוח היכולות, הכישורים והמנהיגות של אותם אנשים וארגונים שרצו להשפיע על ישראל טובה יותר", אומרת סיוון בראיון ל"ליברל", "ועסק תמיד גם בחיבורים בין ארגונים ופעילים, בבניית כוח אזרחי, פורומים וקואליציות של ארגונים ופעילים שרוצים לקדם שינוי".
מי שהקים את שתיל זו הקרן החדשה לישראל, שמאז היווסדה בשנת 1979 הבינה שלא די בחלוקת מענקים ובפילנתרופיה קלאסית, אלא שחשוב לא פחות לחזק את הארגונים הנמענים של התרומות, וכך הם יוכלו להתפתח ולהצליח בזכות עצמם. "לכן מייסדי הקרן בקליפורניה בארצות הברית החליטו להקים את שתיל גם כזרוע בשטח וגם כגוף שיכול להצמיח התארגנויות לשינוי חברתי, לחזק את הארגונים ולטפח יוזמות מקומיות", היא ממשיכה. "התפיסה שהתגבשה הייתה מתן חכות לארגונים ולא דגים שלא יחזיקו מעמד".
נקודה נוספת שהופכת הארגון לייחודי, משמעותי ובעל עוצמה זו העובדה שהארגון לא מסתפק במתן ייעוץ והכשרה, אלא גם מחבר בין ארגונים ופעילים בעלי אינטרס משותף. "זה מה שאנחנו עושים במרחבים של קידום שוויון, דמוקרטיה וצדק חברתי", אומרת סיוון. "שתיל הוא מקום מפגש לכל הארגונים הפועלים בזירות מגוונות ושונות, והם יכולים להיפגש רק בשתיל ולהיאבק יחד על המציאות בישראל.
"שתיל הוא הגוף היחיד שיכול להביא ארגון חופש דת, ארגון חרדי וארגון זכויות אדם ולחבר ביניהם למאבק משותף. אנחנו נסייע מאחורי הקלעים לארגונים ליצור השפעה ולקדם בצורה מיטבית את מטרותיהם ולהתחבר לארגונים אחרים כדי להגדיל את האימפקט של פעולתם".
מבחינת אסתר, שתיל מאפשר לה ולכל הצוות להיות "גם וגם". כלומר, לעסוק גם בזכויות אדם וגם בצדק חברתי. גם לעבוד עם החברה הפלסטינית וגם עם יוצאי אתיופיה. "אני שמחה וגאה להיות במקום הזה, שמחבר בין עולם הערכים והאמונות האישי שלי לבין המטרה הכי חשובה: לחזק את הדמוקרטיה הישראלית באמצעות החברה האזרחית".
במדינה שחוותה בתוך שנתיים וחצי חמש מערכות בחירות, מצב ביטחוני מעורער וחברה משוסעת ומפולגת, ארגונים לשינוי חברתי אינם יכולים להתנהג כאילו הכל בשגרה. מכל אלה, למשבר הפוליטי ישנן השלכות מרחיקות לכת על תקציב המדינה, על תפקוד הממשלה, על היכולת של הכנסת לחוקק, על האווירה הציבורית, ואלה בתורן משפיעות על הפעילות של ארגוני השינוי החברתי.
"הצורך להתאים את עצמנו לנסיבות המשתנות אך גם להמשיך ולהיאבק על ערכים ולייצר שינוי לטובה כמובן יעמדו במרכז העבודה שלנו בשנים הקרובות", אומרת סיוון. "נוסף על כך, אנחנו שמים דגש מיוחד על החברה הערבית ופועלים לחיזוק הארגונים, לבניית מנהיגות ולחיזוק יכולות ההשפעה של פלסטינים אזרחי ישראל".
הקאתון חברה משותפת, 2017
משלימים את הממשלה
העולם משתנה, ואנחנו משתנים איתו. במציאות של העשור השלישי למאה ה־21, גם בשתיל צריכים להתאים את עצמם לעולם הדיגיטלי שהופך דומיננטי יותר ויותר, ולהגביר דרכו עוד יותר את הניסיונות להשפיע ולתקן באמצעות אקטיביזם דיגיטלי, שלעיתים מייצר השפעה משמעותית יותר מכל ארגון תקשורת מסורתי, לקרב את הארגונים והשחקנים בפריפריה אל המרכז דרך המפגשים הווירטואליים.
בעולם מתוקן, הייתם אומרים, התפקיד שלקחה על עצמה שתיל – צמצום פערים, צדק חברתי, מניעת עוולות – אמור להיות תפקידה של הממשלה. "מדינה דמוקרטית, מוצלחת ככל שתהיה, ואנחנו כידוע לא במצב הזה, זקוקה לחברה אזרחית חזקה ומשפיעה, וגם לתקשורת עצמאית וביקורתית", מסבירה סיוון את הרציונל של החברה האזרחית. "על אחת כמה וכמה מדינה שמחזיקה בשיאים שליליים של אי־שוויון, שהמרחב הדמוקרטי בה מצטמצם ושנמצאת במצב של חוסר יציבות פוליטית כמו ישראל".
ואומנם בלי עתירות לבג"ץ, בלי מחאה והפגנה, בלי העלאת נושא לסדר היום בתקשורת והרשתות החברתיות, סביר להניח שבמהרה נוכל לשכוח מהיותנו דמוקרטיה ליברלית, ולהישאר כחברה הרחק מאחור. את אלה מספקת החברה האזרחית.
בשתיל, אגב, לא רואים ארגוני החברה האזרחית ככאלה שרק מקימים מחאות ומתנגדים להחלטות הממשלה, אלא גם כמי שיכולים להציע אלטרנטיבות ומודלים חדשניים לפתרון בעיות חברתיות.
"אם את לוקחת לדוגמה את הנושא של הקהילה הלהט"בית והנושא של אלימות נגד נשים: אלמלא הארגונים ופעילות אזרחית, המדינה לא הייתה יודעת – פשוטו כמשמעו – כיצד להתמודד עם התופעה, איך להילחם באלימות ואיך לאפשר שוויון אמיתי", טוענת סיוון. "אנחנו רואים את חשיבותה של החברה האזרחית הביקורתית והנאבקת, גם ואולי בעיקר בנושאים השנויים במחלוקת מחופש דת, דרך הזכויות הקולקטיביות של הציבור הערבי ועד לגזענות כלפי יוצאי אתיופיה".
אסתר סיוון צילום: ינאי יחיאל
בשבועות הללו אנו נכנסים לעוד מערכת בחירות. בכל רגע יכולה לפרוץ מלחמה. אי־השוויון גדל. הגזענות וההדרה עדיין קיימות ואף מתעצמות בתוך החברה הישראלית. ועדיין לא דיברנו על משבר האקלים המאיים ועל המצב הכלכלי החונק. כיצד, אם כן, אפשר בכלל להאמין בכוח שלנו לשנות את המציאות ולהפוך את החברה לטובה יותר?
"אני מאמינה ביכולת של חברה אזרחית, וגם של אדם בודד, להרים קול ולייצר שינוי במציאות", אומרת סיוון בנחרצות. "אני רואה בכל יום נשים ואנשים שמקדישים זמן ומחשבה, ולפעמים גם הרבה יותר מזה, כדי לשנות ולהשפיע. זה יכול להיות סביב משבר האקלים, איך אני מתייחסת לשכנים הבדואים או החרדים שלי ולהגיע למחאת בלפור או MeToo#, שהראו איך ציבור של אחת ועוד אחת ועוד אחד יכולים להשפיע ולשנות חברה או מדינות.
"אני מאמינה שהאמת, הטוב וגם הצדק יגברו על השקר, הזיוף והרוע. לא מפחדת מדרך ארוכה עד אז. היום אנחנו רואים אלפי עמותות והתארגנויות שמקדמות שינוי חברתי, ואני חושבת שאנחנו בקרן החדשה לישראל וספציפית בשתיל יכולים לקחת קרדיט על תרומה להתפתחות המבורכת הזו".
