בתחילת החודש ביטלו שופטי בית המשפט העליון של מקסיקו את החוק הפדרלי הקובע שהפלות הן עבירה פלילית, וקבעו שענישה על ביצוע הפלות היא פשע מגדרי. כך עומדת להפוך המדינה הקתולית הזאת, שבה 130 מיליון תושבים, למדינה המאוכלסת ביותר באמריקה הלטינית שמתירה הפלות. המשמעות: מעכשיו, אפשר לבצע הפלות בכל מוסדות הבריאות הפדרליים במדינה, מבלי שהאישה או הצוות הרפואי יהיו חשופים לסנקציות כלשהן.
בזמן שבארה"ב זכותן של נשים על גופן הולכת ומצטמצמת, מקסיקו מצטרפת לגל הפוך שעובר עכשיו במדינות אמריקה הלטינית: הרחבת זכויותיהן של נשים וההגנה עליהן.
וכדי להבין את הגל הזה – צריך לחזור לארגנטינה דווקא, ולמאבק ארוך שנמשך שם במשך עשורים.
עד שנת 2020 לנשים לא הייתה גישה להפלה חוקית בארגנטינה. עם זאת, זה מעולם לא עצר הפלות אלא רק הגביר את הסיכון לפגיעה עצמית ולמוות. למעשה, הפלה חשאית הייתה הגורם העיקרי לתמותת אמהות בארגנטינה: לפי נתונים של משרד הבריאות הארגנטיני מ-2018, בכל שנה התבצעו במדינה כמעט 500,000 התערבויות לא חוקיות. בשנת 2016 מתו בארגנטינה 245 נשים במהלך הריון או לידה, 43 מהן – בגלל הפלה לא חוקית.
זה כמובן נכון לא רק לארגנטינה. איסור על הפלות בחוק לא מונע הפלות, הוא רק גורם ליותר הפלות לא חוקיות וליותר מקרי מוות של נשים. ארגון הבריאות העולמי מעריך כי כ-22 מיליון הפלות לא בטוחות מתבצעות ברחבי העולם מדי שנה, 98% מהן בכלכלות מתפתחות, והן גורמות ל-47,000 מקרי מוות בשנה.
על פי נתונים של קרן האוכלוסין של האו"ם (UNFPA), מספר ההפלות לא בטוחות באמריקה הלטינית בקרב מתבגרות בגילאי 15 עד 19 מגיע ל-670,000 בשנה.
המאבקים סביב הפלה או לגליזציה של הפלות במדינות השונות של אמריקה הלטינית מגיעים מהשוליים של החברה, מהאזורים העניים הנפוצים כל כך ביבשת, שבהם יש מצד אחד נשים מעוטות אמצעים ומולן נוכחות חזקה של הכנסייה הקתולית, הניאו-שמרנים והאוונגליסטים. אבל המאבק הוא כמובן לא רק של נשים עניות אלא גם של בנות מעמד הביניים. לכן, המאבק למען הזכות להפיל והמאבק הפמיניסטי בכלל באמריקה הלטינית הוא גם מאבק על צדק חברתי, על בריאות הציבור, על דמוקרטיה ועל חילוניות – נגד כנסייה ששירתה את הדיקטטורים ופגעה באופן מסורתי ועקבי בזכויות אדם.
בגלל ההתערבות של מוסדות הדת בוויכוח על ההפלות באמריקה הלטינית, כל החלטה שם להעניק את הזכות להפיל עלולה לגרום למחלוקת בסדר גודל כזה אדיר. לכן ממשלות ביבשת ביטלו אפילו חוקים שהתירו הפלה במקרה של אונס או כאשר חיי האישה בסכנה.
בארגנטינה, המאבק של התנועה למען הפלות חוקיות התעצם במהלך 15 השנים האחרונות. הוא כלל עבודת שטח כמעט מבית לבית באזורים העניים וקידם קודם כל גישה לחינוך מיני כדי לעזור לנשים להחליט לגבי בריאותן, כך שיבינו שיכולה להיות להן שליטה על גופן. המטרה, לפני הכול, הייתה לשנות את היחס שהכתיבו קבוצות דתיות ימניות פונדמנטליסטיות לגבי תפקידן של נשים בחברה.
הקמפיין כלל גם דרישה לאמצעי מניעה נגישים כדי שאפשר יהיה להימנע מראש מהריונות לא רצויים, וחינך לכך שכאשר אלו לא עוזרים – הפלה היא אופציה. בנוסף לקמפיין המודעות, ההפגנות היו חלק חשוב באסטרטגיית ההתגייסות של התנועה הפמיניסטית. הקולקטיב הפמיניסטי – 'ני אונה מנוס', Ni Una Menos (אף לא אחת פחות), תרם לקמפיין בכך שכלל את נושא ההפלות בארבע הפגנות ענק.
תנועת 'ני אונה מנוס' טוענת כי אי חוקיות ההפלות צריכה להיתפס כחלק מהבעיה הכללית יותר של אלימות נגד נשים, כאשר מקרי אונס, חטיפה והתעללות מינית, פסיכולוגית וכלכלית גדלו באופן דרמטי בארגנטינה.
אלימות נגד נשים פוגעת בחברה כולה ומהווה מצב חירום בריאותי עולמי. המשכיות החיים על הפלנטה תלויה במיגור האלימות הזאת. המלחמה נגד גופן של נשים היא עניין יום-יומי בחברה הנשלטת על ידי קפיטליזם, קולוניאליזם ופטריארכליות. החברה מפעילה את האלימות שלה נגד נשים באמצעות מניעה מכוונת של שירותים רפואיים זמינים והכרחיים כולל הפלות, אשר סווגה בדו"ח האחרון של האו"ם כסוג של עינויים.
בארגנטינה, המאבק למען התרת הפלות השתמש בסמל מיוחד: נשים ובעלות ברית אחרות הצטיידו במטפחות ירוקות על צווארן, ראשיהן ופרקי כף היד, והפכו לדימוי נוכח בכל מקום של הקמפיין מאז תחילתו ב-2005. המטפחת הירוקה מייצגת חיים ותקווה ומהדהדת בעוצמה את 'האמהות של פלאזה דה מאיו': קבוצת הנשים שילדיהן נחטפו ונעלמו במהלך הדיקטטורה האחרונה (1976-1983).
במחאה שלהן מול משכן הנשיאים בבואנוס איירס, לבשו האמהות מטפחות לבנות שדימו חיתולים של תינוק, כדי למשוך את תשומת הלב לייסורים הטרגיים שסבלו. באותו אופן הנשים במטפחות הירוקות הפכו את המאבק למען זכויות הפלה לסגירת חשבון לאומי.
קמפיין "המטפחת הירוקה", ציור: ג'סיקה שרון
לפני 3 שנים זכה הקמפיין הזה לאנרגיה מחודשת, כאשר קבוצות פמיניסטיות פתחו במתקפה חדשה כדי להבהיר לפוליטיקאים שהנשים והחברה מוכנות לשינוי. הקמפיין הלאומי להפלה חוקית, בטוחה וחופשית חיבר יחד פעילים חברתיים, פמיניסטיות, נשים, את הקהילה הגאה והקהילה הטרנסית, מול התנגדות הכנסייה הקתולית וקבוצות דתיות אחרות.
בשנת 2018, הצליח הקמפיין לאסוף 71 חתימות מחברי פרלמנט בעלי זיקה פוליטית שונה – המספר הדרוש כדי להבטיח שהנושא ידון בפרלמנט. זה היה צעד ענק קדימה, שהסתיים עם אישור החוק המתיר הפלות בדצמבר 2020, בזמן שמחוץ לפרלמנט מפגינים נשות ואנשי "הגאות הירוקה".
שינוי החוק בארגנטינה היה חשוב גם כדי לתת דחיפה למדינות אחרות ביבשת. אמריקה הלטינית היא עדיין האזור המגביל ביותר בעולם את הגישה להפסקת הריון מרצון. שש מדינות עדיין אוסרות זאת ללא יוצא מן הכלל, מספר ההריונות של ילדות מתחת לגיל 14 ממשיך לעלות וכך גם מספר מקרי המוות הקשורים להפלות בתנאים לא בטוחים. לכן החוק החדש במקסיקו משמח כל כך.
לתנועת 'ni una menos' הצטרפתי ב- 2015 דרך תנועה אחרת שהייתי חלק ממנה: 'HIJOS', ששמה לעצמה מטרה למצוא את הילדים שנחטפו בתקופת הדיקטטורה ולהביא למשפט צדק את פושעי המלחמה. כמי שגדלה בארגנטינה בשנים שאחרי הדיקטטורה וחוותה את הקושי היומיומי שהיה מנת חלקן של נשים באותה תקופה, היה לי חשוב מאוד לקחת חלק במאבק לזכויות נשים גם לאחר שעליתי לישראל ב- 2002.
ב-2020 שמחתי והתרגשתי להיות עדה לשינוי היסטורי שנשים בארגנטינה יחלו לו במשך דורות. חשבתי על אימא וסבתא שלי, שכנשים צעירות סבלו רבות מהחברה הפטריארכלית שבה חיו, ולעומתן על הדור הצעיר שגדל לתוך מציאות חדשה של קבלת האחר, דור שמבחינתו זכויות נשים הן דבר מובן מאליו.
ג'סיקה שרון היא אומנית חזותית ופעילת זכויות אדם בארגנטינה ובישראל
