אצלנו, אומרים המביטים בזלזול ובהתנשאות על הנעשה בארה״ב, אצלנו זה לא יכול לקרות. אצלנו, ההלכה היהודית חומלת יותר, ולא יכול לקרות מצב שבו נערה צעירה שנכנסה להריון כתוצאה מאונס תאולץ להמשיך את ההריון או להפיל בסתר, במרתף אפל, ותסכן בכך את חייה. אצלנו, ממשיכים גם השמרנים שבהם, במדינת ישראל הליברלית והמתקדמת, מצבן של הנשים טוב יותר מאשר ברוב מדינות העולם.
האמת היא שהמציאות פחות מלבבת. אכן, בישראל לא מתקיימת פסיכוזה שמרנית כמו זו שהובילה את בית המשפט העליון בארצות הברית לבטל את פסיקת "רו נגד ווייד", ובכך לאפשר למדינות רפובליקניות לאסור באופן גורף על הפלות – גם במקרים מזעזעים במיוחד – ולקבוע סנקציות פליליות חמורות על נערות נאנסות שיבקשו לעשות הפלה או על רופאים שיסייעו להן, אפילו במדינה אחרת. לטירוף כזה לא הגענו. ובכל זאת, גם מבלי לדבר על הוויה דולורוזה של הוועדות להפסקת הריון, על כך שאישה מחויבת לעיתים לשקר כדי לקבל אישור מהמדינה לחסוך מעצמה ומתינוק שעודנו לא בן אנוש אפילו חיים של סבל. עדיין זכותן של נשים על גופן רחוקה מלהיות מובטחת.
מפני שישנן קבוצות לא מבוטלות בישראל שאפילו לא יגיעו לוועדה, שזכותן נשללת מהן עוד הרבה קודם, והן לא מכירות אפשרות אחרת. נשים כאלה, החיות בקהילה אדוקה, תלויות למשל ברבנים – גברים – שיפרשו עבורן את ההלכה. וברוב המקרים, הפרשנות חד־משמעית. גם במקרים הקיצוניים ביותר.
בשבועות האחרונים פנינו לאנשי דת רבים כאלה, עם סיפורים קיצוניים, שכולם מבוססים על מקרים אמיתיים של נערות צעירות, לעיתים צעירות מאוד, שנכנסו להריון מאונס. כמעט בכל המקרים, התשובה הייתה גורפת – אסור לבצע הפלה. היו כאלה שהתפתלו, שהעדיפו לא לענות בעצמם, אבל זה לא ישנה את השורה התחתונה: לנערות, לנשים הללו, אין כל זכות על גופן. גם בשלבים מוקדמים של ההריון.
ללא מוצא
על ההשלכות הכואבות מאוד של המדיניות הזו תוכלו לקרוא כאן בהמשך, בכתבה של שרה קופ, על נשים שנאלצו להביא לעולם ילד בעל כורחן, על גורלן ועל גורלם של אותם ילדים. בכתבה הזו אתמקד בחוסר האונים של הנשים ובפרשנות המחמירה מאוד של ההלכה היהודית, שלעיתים גורמת עוול נוראי – לנשים, כמובן.
פניתי לרב קהילה ידוע, ושוחחתי עם מזכירו, שהעביר לו את השאלה והחזיר לי את התשובה. "אני יועצת בסמינר במרכז", סיפרתי. "הגיעה אליי תלמידה מכיתה י', בת 16, היה מקרה מצער של פגיעה מינית, אונס. היא הגיעה אליי היום בבוקר, וסיפרה שלא קיבלה וסת, ומתברר שהיא נכנסה להריון. היא ביקשה ממני לנסות לקבל תשובת רב אם היא יכולה לעשות הפלה".
"היא עדיין בקשר עם הפוגע?", שאל מזכירו של הרב.
לא. לא.
"זה היה אונס?"
כן. לא היה ברצון.
"בבירור?"
כן, הוא כפה את עצמו עליה.
"היא לא בקשר איתו היום בכלל כלום?"
לא.
"איזה חודש היא?"
עברו ארבעה חודשים מאז המקרה.
"ארבעה חודשים, או הא", הוא נאנח ושואל את הרב. "הרב אמר שלהפיל אין אפשרות, אסור הפלה", הוא אומר. "צריך לחשוב מה לעשות עם הבחורה, חו"ל או משהו".
אין דרך להתיר את זה באיזושהי צורה?
"אין. אין".
אם היא הייתה נזכרת מיד היה אפשר?
"תוך 40 יום, גם לא אפשרי, זה כבר נושא. אבל אחרי 40 יום… וואי וואי".
המזכיר נשמע אמפתי, כואב את כאבה של אותה נערה, אבל העובדה היא שאין מוצא. תאמרו, ארבעה חודשים זה מוגזם, אף אחד לא יתיר. ובכן, כפי שאמר הרב – אפילו בטווח של 40 הימים הראשונים, לפני שהעובר נחשב לתינוק, אסור. נוסף על כך, גם כששיניתי מעט את הסיפור – התשובות היו דומות.
כך, משמרות הלכה של בתי הדין, שלהם סיפרתי על "אחותי" בת ה־15 שעברה אונס לפני כחודשיים ומאז לא קיבלה וסת וכעת גילתה שהיא בהריון. "היא מאוד מבוהלת ומבולבלת ולא שיתפה אף אחד חוץ ממני", אמרתי. "האם מותר לעשות הפלה במקרה כזה?"
ממשמרות ההלכה, גוף שכבר בשמו מסגיר את הבעייתיות, מיהרו לחזור. "הצטערנו מאוד למשמע המקרה העצוב הזה", אמרו. "אכן הפלה אין היתר לעשות, חלילה. צריך לחפש אישה חמה שתתאים לכך, שתוכל לתת לה תמיכה והדרכה כיצד לעבור ולהתמודד עם המקרה הקשה הזה".
"לא יעבור את הרווחה"
הרב חנניה צ׳ולק הוא מאנשי החסד המוכרים בחברה החרדית ובציבוריות הישראלית. פונים אליו לעיתים קרובות אנשים – לא בהכרח דתיים – להתייעצות בנושאים שונים, כמי שהקים את עזר מציון ועומד בראשו. על כן, הוא לא נשמע מופתע כאשר התקשרתי להתייעץ איתו.
אני מנהלת הוסטל של בנות מתמודדות נפש, סיפרתי לו. לאחרונה אחת הנערות, עדיין לא הצלחנו להבין איך זה קרה, עברה אירוע והיא נכנסה להריון. "בת כמה היא?" שאל הרב ח'. בת 16, השבתי, ולפי בדיקת הדם היא בסוף החודש השני.
"בת 16 אמרת?", הוא שאל.
כן. המשפחה לא בתמונה, האפוטרופוס יאשר את מה שנמליץ לו. ייעצו לי לעשות שאלת רב מה הדבר הנכון לעשות.
"אסור להפיל. אסור להפיל".
אין איזשהו היתר? היא לא מבינה את המשמעות בכלל.
"אסור להפיל. בדרך כלל שולחים אותן למקום רחוק שלא יראו אותה. יודעים מי עשה את זה?"
יש לנו השערות שמישהו פגע בה.
"אני שואל: האם ידוע לך מי עשה לה את זה? חשוב לדעת. את יודעת עם מי היא הייתה?"
רק חשד, לא ידיעה ברורה.
"היא לא עונה לך?"
לא.
"על פי החוק הוא חייב בכול, הוצאות כמו אבא סליחה על הביטוי… הוא חייב לדאוג אחר כך… על פי ההלכה אסור להפיל, אני מדגיש עוד פעם. מה שמקובל שולחים לאיזה מקום מרוחק בארץ או בחו"ל שלא מכירים אותה. כי רואים שהיא ילדה בת 16… זה גם לא יעבור את הרווחה".
כלומר, הרב מבין שישנה כאן בעייתיות, ובעצם ממליץ בסאב־טקסט להסתיר את הסיפור גם מרשויות הרווחה. "אף אחד לא יתיר לך את זה", הוא קובע באופן נחרץ. "גם אם זה רק 40 יום יש כאלה שמפילים, אבל חודשיים זה כבר אחרי 40 יום. זה סיפור־סיפור. צריך לדעת גם ממי זה היה, מי הבחור. לא לוותר על זה".
השאלה מי זה היה זה בשבילי שייקח
אחריות או מבחינת ההיתר לעשות הפלה?
"הוא יודע שהיא בהריון? אולי היא עדיין בקשר איתו".
לא. לא. יש לה פיגור קל. לכן אני שואלת האם זה משנה מי הוא. זה בן אדם שעשה את זה שלא מדעתה ובכפייה. האם יש היתר?
"אם ככה זה נורא ואיום".
האם זה משנה מי הוא? האם בגלל העובדה שעשה את המעשה בכפייה יש היתר להפלה?
"לא. זה לא קשור. אסור להפיל עובר. אסור להפיל עובר. זאת נשמה שאסור להפיל אותה, זאת רציחה".
הפתרון: לנסוע לחו"ל
תשובתו של הרב צ׳ולק', "שולחים אותה למקום מרוחק בארץ ובחו"ל", אינה חריגה, ומלמדת על כך שישנם לא מעט מקרים כאלה, יתכן שישנה תעשייה של שליחת נערות למדינות שונות מחוץ לישראל. כך, למשל, פניתי לרב מוכר בחברה החרדית, אשר שמו הולך לפניו. חזרתי על סיפור היועצת בסמינר והנערה בת ה־16 שנכנסה להריון. תשובתו הייתה נחרצת: "הפלה אין לה שום אפשרות לעשות. שתיסע לחוץ לארץ".
אין דרך לקבל איזשהו היתר?
"אם עבר 40 יום, זה לכל הדעות אסור. אנחנו מחמירים גם על 40 יום אבל יש רבנים שמתירים את זה. למעלה מ־40 יום לי לא ידוע על שום היתר שמותר לעשות".
זה לא היה מישהו שהיא הכירה או רצתה בזה, ממה שהבנתי הוא כפה את עצמו עליה.
"אבל העובר לא אשם בכל זה. את העובר רוצים לרצוח בגלל שאבא שלו עשה דברים גרועים? אנחנו לא יכולים להעניש את העובר. אם לא מוצאים פתרון אחר, אפשר לנסוע לחוץ לארץ לדוגמה, ולתת את הילד לאימוץ או משהו כזה. אני לא אומר שזה מלכתחילה, אבל אם אין עצה אחרת… על כל פנים הפלה אסור בכל מקרה".
לקבוצת רבנים נוספת פניתי עם סיפור קיצוני עוד יותר: "יש לי מקרה חמור מאוד שהתרחש במשפחתי הקרובה, דבר שהוא מבחינת פיקוח נפש ממש", אמרתי. "יש לי קרובת משפחה קשת יום, אמא המגדלת את ילדיה לבד. אנחנו מנסים ככל יכולתנו לתמוך במשפחה אך לא תמיד מצליחים. הילדים, למרבה הצער, אינם הולכים בדרך הישר והמצב במשפחה הולך ומידרדר. לאחרונה התרחש ל"ע (לא עלינו) דבר נורא ואיום. האח הגדול, שנמצא במצב נפשי לא פשוט, עשה מה שעשה עם אחותו בת ה־14. ועתה נודע לאם המשפחה מפי הנערה שהיא נכנסה להריון (בסוף החודש השני). האמא זועקת לעזרה ואין לאל ידי להושיע. השאלה אם יש מקום להיתר בהלכה, להתיר לילדה לעבור הפלה". גם כאן, מדובר בסיפור אמיתי, למרבה הצער.
"בדרך כלל רבנים חרדים לא יתירו לבצע הפלה אחרי שהוא כבר בן 40 יום, ואפילו לפני כן", השיב לי הרב בענייניות. "יש שתי אפשרויות במקרה כואב כזה: א. לטוס לחו"ל לכמה חודשים בתואנה של 'מונו' (מחלת הנשיקה) וכדומה ואחר כך לתת את התינוק לאימוץ – יש רשימת ממתינים שישמחו לקבל – עם או בלי לשמור על קשר – לפי רצונה. ב. לברר בכל זאת אם יש רבנים מסוימים שיתירו, ייתכן שיהיה אפשר למצוא לאחר מאמץ, אולי אפילו רבנים חרדים.
"אנחנו", הוא המשיך, "לא יכולים להתיר מפני שהעובר נחשב ממש 'ילד' על פי ההלכה, וההפלה נחשבת 'רציחה' ממש, אבל הבעיה ברורה ועלולה להשליך על העתיד, ולכן משאירים לכם לבחור בין האפשרויות. אם תרצו לבחור באפשרות הראשונה יהיה ניתן בס"ד לסייע בכל מה שתרצו, כולל מציאת משפחה שתאמץ את התינוק".
שוב, גם במקרה הזה נשמע הרב מיומן מאוד בסוגיה, ונראה כי כבר נתקל במקרים רבים כאלה, ולארגון שבו הוא פועל יש את האמצעים לסגור את הסיפור בשקט.
צילום: AP. למצולמות אין קשר לכתבה
"חייב בדיני שמיים"
ובכל זאת, היו כאלה שהשתדלו, שניסו למצוא פתרון, שגילו אמפתיה והפנו למקורות אחרים, שחיפשו דרך כלשהי לסייע לנערה במצוקתה. כך, פניתי לאחד מבתי הדין הרבניים החשובים ביותר, המפעילים קו שאלות ותשובות והתייעצות. סיפרתי את הסיפור על אחותי בת ה־15, שעברה לפני כחודשיים פגיעה מינית ולאחרונה גילתה שהיא בהריון.
התשובה, בשמו של אחד מגדולי הדיינים, לא איחרה לבוא. "צר לי מאוד לשמוע על הפגיעה הקשה באחותך, וחייבים לתומכה ולסייע בידה מבחינה נפשית ואין לזלזל בזה כלל", כתב אותו רב. "לשם כך מומלץ ללכת ולהתייעץ עם אנשים הבקיאים, בהנחיית תלמיד חכם רב פוסק הקרוב למקום מגוריכם.
"אך, ועם כל הצער שיש בזה, אם אחותך בריאה – חלילה לעשות הפלה, כיוון שהפלה שלא כדין, הרי היא כרציחה וחייב בדיני שמים, במיוחד שהעובר כבר עבר 40 יום מתחילת ההריון. אומנם ממה שכתבת שאחותך שתחי' (שתחיה) מבוהלת ומבולבלת, אינני יודע מה מצבה הנפשי ואם חס וחלילה עלול להחריף ולהגיע לידי סכנה, כי גם זה שיקול הלכתי שצריך להילקח בחשבון. ובשו"ת לבושי מרדכי (ספר הלכה) מתיר לעשות הפלה במקום שלדעת הרופאים תיטרף דעתה מחמת הלידה, משום שטירוף דעת הוא בכלל סכנת נפשות.
"לכן רק במקרה ובאמת יש סכנת חיים לנערה אם יימשך ההריון, ויעידו על כך שני רופאים נאמנים, יש היתר לבצע הפלה. וכבר האריך בזה באורך בספר ברכת בנים (פרק י"ב) באיסור החמור שיש בהפלה, והביא שם כל סוגי המחלות שעלולים להביא מעוברת בסכנת חיים שאז יש היתר על הפסקת הריון. לסיכום: תדאגי שלאחותך תהיה תמיכה נפשית. אך אם אחותך בריאה ואין חשש סכנת חיים מעצם מצבה הנפשי ההריון והלידה, אסור לה לעשות הפלה".
זו הייתה התשובה האמפתית ביותר שקיבלתי. באמת, מלאה בכוונות טובות ובחיפוש אחר מוצא. אבל את "אחותי" היא דנה לכף חובה: עליה לשאת ברחמה עובר מזרעו של אדם שאנס אותה, אלא אם כן תהיה בסכנת חיים בריאותית או נפשית.
הגעתי גם לרב נוסף שעוסק בנושא, והציע את עזרתו בפנייה לרב מוכר וידוע מאוד בחברה החרדית. "אני אומר שזאת שאלה באמת לא פשוטה, צריך לשאול את גדולי ישראל", הוא השיב ומיד הקשה במרומז, כאילו הנערה אשמה: "היא חרדית, נכון? היא עשתה איזה משהו שזה יגיע?"
לא, זה היה שלא ברצונה.
"מצידה שום דבר? היא לא אחת שגורמת את הדברים האלה?"
לא.
"זה בתוך ה־40 יום?"
לא, זה בין חודש וחצי לחודשיים, לקראת חודשיים.
"אני מבין. טוב יש שתי אופציות, או שאני אברר לכם אצל הרב זילברשטיין או שאתם מתקשרים לרב א' בירושלים, יש לו כתפיים רחבות והוא יידע מה להגיד".
זה אפשרי שאתם תבררו לי? אני לא הצלחתי להשיג את הרב.
"אוקיי, בסדר, גמור, אני אבדוק עם הרב זילברשטיין'", אמר, וכעבור זמן מה חזר עם תשובה. "דיברתי עם הרב, הוא אמר בעיקרון זה בעיה להפיל, אלא אם כן הולכים לרופא והוא אומר שזה לא טוב, שאי אפשר כביכול… בעיה בריאותית או משהו. תחזרו אליו ונגיד לכם. בנסיבות שציירת זה לא סיבה, אבל אם הרופא יגיד, אם זה מסכן אותה זה משהו אחר".
אז בעצם צריך ללכת לרופא ולעשות בדיקה רפואית?
"לשאול אותו. להתייעץ איתו".
אז אם הוא יגיד שהכל תקין אנחנו בבעיה?
"תחזרו אלינו. תחזרו אלינו".
תשובות נוספות התקבלו מקווי הלכה שונים, שם יושבים רבנים ופוסקי הלכה, שנותנים מענה לאזרחים בשאלות בסוגיות שונות. "אפילו תוך 40 יש רבנים שיתירו, אבל פה זה אחרי 40 יום, זה בעיה רצינית", השיב רב אחד. "אני הייתי מייעץ לטוס איתה לאיזה מקום, לקרובים רחוקים בארץ אחרת. צריך מישהו מסוים שילווה את כל התהליך, שיוכל לייעץ בהמשך".
רב אחר, אמר: "אכן שאלה חמורה מאוד ומצערת מאוד מאוד, אומנם אין היתר להרוג עובר ח"ו (חס וחלילה), אף כאשר השיקולים שעומדים מנגד הם כבדי משקל מאוד, מוכרחים לשלוח אותם לעזרה, התייעצות והדרכה. שיהיו רק בשורות טובות".
פנינו גם לעמותת אפרת, ולזכותה של המתנדבת שחזרה אלינו ייאמר כי בעמותה לא ניסו ללחוץ להמשיך את ההריון. "זאת החלטה רק שלה", אמרו לי. "צריך לעטוף אותה ולהגיד לה שאתם איתה, לא משנה מה תהיה ההחלטה".
חוזרים לאחור
חשוב לומר שהבעיה אינה בהכרח ברבנים השונים, ועל כן גם בחרתי לא לציין את שמותיהם, מלבד את שמו של הרב צ'ולק, בשל היותו דמות כלל־ישראלית, והרב זילברשטיין המוכר בציבור. הבעיה היא קודם כל בהלכה, זו שנכתבה על ידי גברים, ושבחברות שמרניות – כמעט כל פרשניה הם גברים. כלומר, ההגמוניה הפטריארכית גורמת לכך שנשים מודרות מתפקידי מפתח, וכתוצאה מכך גברים הם שמחליטים עבור נשים מה קובעת ההלכה – שכתבו גברים אחרים.
הסיפור הזה נכון ליהדות, אבל נכון גם לנצרות, שם במקרים רבים זה אפילו חמור יותר, בוודאי כאשר מדובר באוונגליסטים האמריקאיים. דווקא האסלאם מתקדם יותר, באופן משמעותי, שם ישנה אפשרות תיאורטית לבצע הפלה גם בשלבים מאוחרים יותר, אף שהדבר אינו נפוץ כלל.
בארה״ב הסיפור הזה כבר חצה כל גבול של היגיון, כאשר במדינות אחדות, הסיטואציה כה קיצונית עד כי נערה בת 12 שנכנסה להריון מאונס בתוך המשפחה מחויבת לשאת ברחמה את העובר גם אם גילתה את דבר ההריון מיד. יתרה מכך, ישנן מדינות שבהן אסור אפילו השימוש באמצעי למניעת הריון אחרי המגע המיני כמו "גלולת היום שאחרי".
תאמרו, מה לעשות, זה גורלן של נשים שנולדו לחברה דתית אולטרה־שמרנית, אבל אדם, אף אדם, אינו אשם בחברה שלתוכה הוא נולד, במציאות שהוא לא מכיר בלתה. התפקיד שלנו כחברה הוא לנסות לייצר שינוי. זה מה שעשו נשים מהפכניות במשך כל מאות השנים האחרונות.
מצ׳ולק וזילברשטיין לא התקבלה תגובה.
