"שני הצדדים הגזימו"

בשנת 2011 נשפטה סאלי צ'אלן הבריטית למאסר עולם על רצח בעלה, ריצ'רד, בפטיש. באותה תקופה בני הזוג חיו בנפרד, אחרי שסאלי עזבה את הבית כתוצאה מהבגידות האינסופיות של ריצ'רד, אך לדבריה, "עדיין הייתה תלויה בו אמוציונלית". לכן, כשגילתה שיש לו רומן עם אישה אחרת, הגיעה אליו הביתה ודפקה לו 20 מכות עם פטיש. 

שמונה שנים אחר-כך סאלי עמדה למשפט שוב. בית המשפט בדק את הטענות של ילדיה על כך שלאורך כל שנות נישואין היא חוותה התעללות מבעלה. הוא אמנם לא פגע בה פיזית, אבל במשך עשרות שנים התעלל בה רגשית. בנוסף לבגידות היו גם הערות משפילות, אלימות כלכלית ומעל כל זה מה שאנחנו יודעות ויודעים לכנות היום – גזלייטינג. 

גזלייטינג, שוב תזכורת למי ששכח, זו התעללות שיטתית בלתי נראית בבן אדם: בן זוג, קולגה, קרוב משפחה תוך כדי ערעור וריסוק מוחלט של תפיסת המציאות והביטחון העצמי שלו. דמיינו לעצמכם שמישהו משחק עם הדימר של האור בסלון או במשרד בלי ששמתם לב: מחליש ומחזק, מחליש ומחזק שוב. אבל כשאתם מעירים לו – מכחיש בתוקף: מה פתאום, זה הכל בדמיון שלך. 

את השם לתופעה נתן סרט אמריקאי משנות השלושים בשם "Gaslighting" (תאורת גז). בסרט הבעל משחק כל הזמן עם תאורת הגז בחדרי הבית וכשאשתו שואלת שוב ושוב מה קרה, הוא עונה לה שהיא פשוט מדמיינת. גיבורת הסרט מאבדת לאט-לאט את האחיזה שלה במציאות וגם את שפיותה. סוף.

רוצים לדעת איך אומרים גזלייטינג בעברית? תעתוע אגב. איזה ביטוי יפיפה לתופעה הרסנית, נכון?

פעמים רבות גזלייטינג בכלל לא מורגש. ואם כבר שמתם לב למשהו שקרה, הצד השני, זה שמפעיל את המניפולציה, תמיד ימצא הצדקה: "לא, זה הכל בראש שלך!" או דווקא כן יודה במשהו אבל יציין: "אבל אני עושה זאת אך ורק לטובתך!". "אני אומר לך מה ללבוש ליציאה עם חברות כי אני רוצה בטובתך", "אני בודק את ההוצאות שלך בכרטיס אשראי כי אני רוצה בטובתך", "מתנצל שצעקתי, אבל את גרמת לי לעשות את זה עם ההתנהגות שלך".

גזלייטינג יכול להתקיים בכל סוג של יחסים שבין אדם לחברו. כבר כתבתי: בני זוג, קולגות, קרובי משפחה. כן, יש הורים גזלייטרים ("יפה, קיבלת 100 במבחן, אבל זה רק 4 יחידות!") ויש גם ילדים גזלייטרים, מן הסתם. קולגות, מנהלות ומנהלים, ואפילו מישהו שכפוף אליכם בעבודה – גם הוא או היא יכולים להיות גזלייטרים. כמובן גם נשים יכולות להיות גזלייטריות.

מה שקרה כאן יממה אחרי התקרית בכיכר דיזנגוף (סורי, אין לי שם אחר למה שקרה), זה גזלייטינג במלוא מובן המילה. צד אחד הגיע כדי לערער עוד קצת את הערכים, לנענע את "העגלה הריקה" של מדינת תל-אביב ומדינת תל-אביב הגיבה בצורה לא פרופורציונלית. "שני הצדדים הגזימו". אבל בדיוק כמו לסאלי שלנו, לתושבי תל-אביב יש נסיבות מקלות. כבר כמעט שנה הם קורבנות שחווים באופן שיטתי ערעור של הערכים שלהם. "רק באנו להתפלל", "איך רציתם שנתפלל? לא בהפרדה?", "אתם ליברלים ופלורליסטים אבל אתם לא סובלים דעות של אחרים". 

וכן, שני הצדדים, למרות כל חילוקי הדעות, עדיין תלויים אמוציונלית אחד בשני. זה כואב לשני הצדדים. כל קונפליקט כזה, כל תקרית כזאת, כל שיטסטורם שמתפתח ברשת וכולל שמות גנאי ומעשים אימפולסיביים וכמובן, מעל הכל גזלייטינג-על מצד ראש הממשלה, שבהחלט מיומן בזה יותר מכולם.

מחר אמור השר בן גביר לקיים תפילה המונית בכיכר דיזנגוף. אני, באופן אישי, חושבת שהיה סימבולי מאוד לקיים אותה בכיכר רבין דווקא, אבל זה לא העניין. העניין הוא שזו עוד פעולת גזלייטינג מצד נתניהו והממשלה שלו, גם אם מי שיוזם זאת הוא בכלל בן-גביר.

האם אפשר לנתק את הקשר עם גזלייטר?

כן. טוב ששאלתם. הדרך היחידה לנתק את הקשר היא להתעלם מכל ניסיון שלהם לערער את תחושת העצמי שלנו. לא לסקר, לא לצלם, לא לצעוק. להתעלם. ולהתמקד בעיקר. ביום שאחרי, כשהגזלייטר יפנה את מקומו.

אין ספק, זה לא יהיה פשוט, אבל כל תגובה רק תתרום לעוד תמונת ניצחון בחשבון הפייסבוק של ביבי, לעוד קלף מיקוח בידי האנשים שבטוחים שאפשר לכפות על הצד השני את הדעות שלהם בכוח. אנשים שבטוחים שאפשר לגרום לאחרים לאהוב את הדת בכפייה. אז בואו נחליט: מתעלמות ומתעלמים.

האסטרטגיה הנכונה היא לבחור את המלחמות שלנו בקפידה ולא ליפול שוב למלכודת (שבסופו של דבר היא ממש לא מתוחכמת) של ספין פוליטי. אפרופו ספין, בזמן שכולנו עסוקים במהלך של בן גביר ובנתק (לכאורה) בתקשורת בינו לבין נתניהו, שכחנו שממש מחר מתקיים דיון בבג"צ על חוק הנבצרות. בשורה התחתונה, בואו נתמקד בדברים שהממשלה (בטענה של דמוקרטיה) מנסה דווקא להסית את תשומת הלב מהם: בביבי נתניהו, בראיון עם ארנו מימרן, ברעיון של  הגרעין הסעודי, בחוק "האח הגדול", בניסיונות לפגוע בבג"צ כמובן ובעוד דברים שיביא איתו מושב החורף של הכנסת.

אגב, בית המשפט המיר בסופו של דבר את מאסר העולם של סאלי צ'אלן במאסר של תשע שנים בלבד. היא כבר הספיקה בינתיים להשתחרר מהכלא ולרשת את נכסיו של בעלה המתעלל. סתם, למקרה שרציתן לדעת.