מצפה רמון הוא יישוב קטן בסך הכל. 5,000 תושבים פחות או יותר, באמצע המדבר. ההכנסה הממוצעת כאן נמוכה מהממוצע הארצי הן לשכירים (9,640) והן לעצמאים (6,481), ולמרות זאת – עד שנת 2012 הסופרמרקט היחיד שפעל במצפה רמון היה מהיקרים הארץ.
המפעילה של הסופר היחיד במצפה רמון היא רשת שופרסל. שופרסל מחלקת את הסניפים לכמה סוגים, לפי המחיר הממוצע לסל קניות: המותג היקר ביותר שלה הוא שופרסל שלי. אחריו, לפי סדר יורד, באים שופרסל אקספרס, שופרסל דיל, שופרסל דיל אקסטרא – ושתי רשתות המיועדות לקהל החרדי – "יש" ו"יש חסד".
נחזור למצפה רמון: למרות המרחק הרב של המצפה מכל נקודת יישוב אחרת, למרות ממוצע השכר הנמוך-יחסית, סניף שופרסל במצפה רמון פעל תחת המיתוג והתמחור של "שופרסל שלי", המותג היקר ביותר של הרשת. והעובדה המכעיסה הזאת הניעה כמה תושבים להקים את קואופרטיב "העגלה".
מדובר במכולת שיתופית שהחלה כהתארגנות פרטית של משפחות ויחידים, כולם תושבי מצפה רמון, בהובלת קבוצת פעילים מתנועת "דרור ישראל". המטרה הייתה לתת לתושבי מצפה רמון אלטרנטיבה זמינה וזולה יותר – כדי לשבור את המונופול האזורי של שופרסל. זה עבד.
שנתיים אחרי שנפתחה העגלה הנהלת שופרסל שינתה את המיתוג והתמחור של הסניף שלה – ל"שופרסל דיל"- והורידה מחירים בהתאם.
אבל מאז התברר שהוזלת סל הקניות היא לא ההישג היחיד של מכולת העגלה. ביישוב כמו מצפה רמון, שבו מתקיימות זו לצד זו קהילות שונות ומגוונות, העגלה יצרה מקום מפגש בלתי אמצעי בין האוכלוסיות השונות. בסופו של דבר, יוקר המחיה פוגע בכולם. כשמדובר ביישוב כל כך קטן, מדובר במהלך חברתי לא פחות ממהלך כלכלי.
"הבנו שיש לנו השפעה משמעותית על הישוב, לא רק מעצם התחרות עם שופרסל, שגורמת להורדת מחירים עבור כלל תושבי מצפה רמון ולא רק עבור חברי העגלה", אומר צור וילמן, מנהל העגלה. "בתקופת הסגר הראשון של הקורונה", הוא מספר, "שירותי המשלוחים לישוב קרסו. אנחנו עסק חיוני, ולנו היה מותר לפעול כרגיל. אבל כדי לצמצם את סכנת ההדבקה בישוב כל כך קטן, החליטו החברים באסיפה להפוך את החנות הקטנה למחסן לוגיסטי ולארגן משלוחים ללא עלות לכל תושבי מצפה רמון. חברים היו מגיעים למשמרת של ארגון והובלת משלוח במקום למשמרת של קופאי בחנות. וזה עבד! אף אחד לא נדבק בקורונה בגל הראשון בעגלה, וסיפקנו מזון ליותר משליש מתושבי הישוב".
היום העגלה היא קואופרטיב המורכב מיותר מ-120 משפחות ויחידים. ההצטרפות כרוכה בתשלום חד-פעמי של 200 שקלים, כל חבר מגיע פעם בחודש לתורנות של שעתיים – ובתמורה מקבל 15% הנחה בכל קניה, בנוסף לשותפות בתהליך קבלת ההחלטות השוטף של הקואופרטיב.
בעגלה חברות משפחות מכל קשת האוכלוסיה הקיימת במצפה רמון. משפחות צעירות, משפחות ותיקות, צעירים חילוניים שהגיעו למצפה רמון בשביל חיי חופש, משפחות מקהילת העבריים, מהגרעין התורני – כולם ביחד לוקחים חלק בהפעלת הקואופרטיב שמשרת באופן יומיומי את כל אוכלוסיית מצפה רמון.
גם אחרי הורדת המחירים של שופרסל, קנייה ממוצעת בעגלה זולה ב-20% ממחיר מאותה הקניה בשופרסל דיל.
קואופרציה היא לא רעיון חדש. למעשה, הקואופרטיב הראשון הוקם בשנת 1844 באנגליה, ע"י מפוטרים ממפעל הטקסטיל ברוצ'דייל. הם היו קבוצה של 28 גברים ונשים הבינו שדרך התאגדות כלכלית-חברתית, יוכלו לשפר את החיים שלהם עצמם ושל סביבתם.
חברי תאגיד רוצ'דייל הגדירו לעצמם 10 עקרונות בסיסיים:
- החברות באגודה פתוחה לכולם.
- מבנה דמוקרטי: לכל אחד קול אחד.
- חלוקת רווחים לחברי האגודה לפי מכסת הקניות.
- ריבית מוגבלת על ההון המושקע.
- ניטרליות פוליטית ודתית.
- מכירה וקניה במזומן ובקרדיט ("הקפה", מה שנקרא).
- השקעה של חלק מהרווחים בחינוך – בעיקר בניית גני ילדים לאנשי הקואופרטיב עצמו.
- מכירה במחירי השוק הממוצעים.
- דמי מניה נמוכים.
- סחורה נקייה ומשקל נכון.
העקרונות האלה עדיין רלוונטיים לרוב הקואופרטיבים שנוצרו מאז. במדינת ישראל הצעירה פעל מספר גדול של קואופרטיבים, הראשונים שבהם הוקמו כבר במסגרת העליות הראשונות, כהתאגדויות עובדים יצרניות – אגודות הכורמים של ראשון לציון ושל בנימינה ואגודה חקלאית שפעלה בעתלית. בנוסף, פעלו התאגדויות כאלה ואחרות בתחום הפצת ושיווק התוצרת החקלאית.
כשהוקמה הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל, הוחלט כי היא תפעל לאורם של עקרונות הקואופרציה, כפי שנוסחו ע"י חלוצי רוצ'דייל. כך, הוקמו מספר גופים שתחתם רוכזו מספר רב של אגודות שיתופיות. עם הזמן, האגודות הקואופרטיביות האלה התמזגו לתוך גופים עסקיים, קפיטליסטים במהותם. הקואופרטיבים הפיננסיים שפעלו בארץ בשנות ה-30 וה-40, למשל, התמזגו לתוך בנק הפועלים. אחרי הקמת מדינת ישראל, בעקבות חוסר ברגולציה ולחץ מצד השלטונות, הופרטו הקואופרטיבים השונים.
אחרי המחאה החברתית בשנת 2011, התחילו לקום קואופרטיבים חדשים, במגוון תחומים. אבטחה, הגברה, הסעדה, הפקת ארועים ועוד. גופים אלה הוקמו כדי לפעול נגד יוקר המחיה. בשנת 2013 הוקמה ברית הקואופרטיבים לצדק חברתי, כלכלי וסביבתי.
לתפיסתי, קואופרטיבים ואגודות שיתופיות הן הדרך החברתית ביותר לפעול אל מול יוקר המחיה. הדרך הדרך לפעול מול תאגידים קפיטליסטיים גדולים שמטרתם היא רק להגדיל את שורת הרווח ולהעשיר את העשירים ממילא – היא להקים ארגונים שמעצם קיומם מתבססים על שיתוף פעולה אנושי, ושמים את האדם במרכז. במצפה רמון זה עובד מצוין.
