"כמי שהיו עדים לימים הטרגיים של ווהאן, יש לנו אחריות ומחויבות לדרוש צדק עבור מי שמתו. מי שאחראי לטעויות צריך לשאת באחריות. אם נפקיר את האחריות, אם נשכח את התקופה הזו, אז אני רוצה לומר: אנשי ווהאן, אתם תסבלו יותר מאשר אסון, אתם גם תישאו באשמה. בושה לשכוח! אם מישהו רוצה לבדוק זאת בקלות, אני חושבת שזה יהיה בלתי אפשרי. אני רק אכתוב להם מילה אחרי מילה ואני אצטרך לכתוב להם על הבושה של ההיסטוריה".
פינוי חולים בוואהן // צילום: Getty Images IL
פנג פנג
הדברים הנוקבים הללו נכתבו בידי סופרת תושבת ווהאן, וואנג פנג (תחת שם העט פנג פנג) זמן קצר אחרי שהרשויות הסיניות הודיעו שהן יסירו את הסגר על העיר, יותר מ־70 יום אחרי שהוטל עליה באופן גורף. עבור פנג, ההודעה הייתה הזדמנות טובה לסיים את יומן ההסגר שתיעדה, ולרשומה זו בחרה את הכותרת: "את המלחמה הטובה נלחמתי", שנלקחה מהברית החדשה.
היא החלה לפרסם את יומנה ב־26 בינואר, שלושה ימים לאחר שהחל הסגר, והרשומות הועלו לרשתות החברתיות, בדרך כלל בשעות הלילה המאוחרות, לפני שציפורני הצנזורה הסינית יחתכו בהן. במשך חודשיים היא סיפקה הצצה לתוך העיר הסגורה, והתהליכים שעברה משיא ההתפרצות ועד שעקומת הנדבקים והמתים החלה לרדת.
"בווהאן, כמעט כל אחד עבר טראומה פסיכולוגית", נכתב ב־12 בפברואר. "זה כנראה משהו שאי אפשר להתחמק ממנו. בין אם מדובר בקבוצה של אנשים בריאים, שהיו בבית במשך יותר מ־20 יום, חולה שלקחו אותו ברחוב תחת הגשם הקר, או אדם שראה קרוב משפחה בשק גופות נגרר ברכב, אנשי רפואה שמתו בזה אחר זה ולא ניתן היה להציל. טראומה כזו עלולה לגרום בעיות לאורך זמן. אני חושבת שיהיה צורך ביועצים פסיכולוגיים רבים שיבואו לווהאן".
ב־22 במרץ, 60 יום לאחר שהתחיל הסגר וכאשר החלו ההקלות, כתבה פנג: "היום שמעתי את הצחוק של ילדים מחוץ לחלון. גם מותר לצאת מחוץ לבית, אבל לזמן מוגבל (…) על אף שייקח זמן לשוב לחיוניות הקודמת, כל עוד יש הזדמנות לטייל, זה טוב מאוד".
הסופרת פנג פנג // צילום: STR, AFP, Getty Images IL
פנג לא הסתפקה רק בתיאורי צבע ואווירה, אלא גם השתמשה במקלדת כדי להשחיז את ביקורתה על פקידי השלטון של המפלגה הקומוניסטית והתנהלותם בשלבי ההתפרצות הראשונים. "בימים הראשונים, האיטיות של המגפה וחוסר האונים של הפקידים לפני סגירת העיר ואחריה עוררו פאניקה עצומה וגרמו לפגיעה בתושבים", התריסה. "התפקוד של הפקידים בחוביי הוא כמו התפקוד הממוצע של פקידים סינים. זה לא שהם גרועים יותר, אבל המזל שלהם גרוע יותר". בפוסט אחר הצהירה: "הממשלה היא ממשלת העם. היא קיימת כדי לשרת את העם. קחו את היהירות שלכם ואת הכרת התודה שאתם מראים בהכנעה אל אדוניכם – מיליוני תושבי ווהאן. הממשלה צריכה להתנצל בפני התושבים מוקדם ככל האפשר. הגיע הזמן לבחון ולמצוא מי האנשים שאחראים למצב כיום".
ב־29 בינואר העלתה פוסט שבו התייחסה לפרסומים על כך שרשויות הבריאות ידעו במשך ימים שמדובר בהתפרצות של זן חדש ולא עדכנו את התושבים, והביאה עדויות מרופאים. "ידיד רופא אמר: 'למעשה, רופאים ידעו את העובדות על כך שהנגיף עובר (…) ודיווחו על כך, אבל אף אחד לא עדכן את האנשים עד שז'ונג ננשאן (המומחה המוביל למחלות מידבקות בסין, ח"א) הודיע על כך'. עוד מכר רופא אמר: 'שתיקה קולקטיבית זה הדבר האיום מכל'. אבל מי כלול באותו קולקטיב? לא שאלתי, זה לא נוח להוסיף עוד בעיות".
כעבור יממה סיפרה על ילד שסבל משיתוק מוחין ומת מרעב אחרי שנאלץ להישאר לבד בבידוד בביתו. "המגפה חשפה את הסטנדרטים הבסיסיים של פקידים ברחבי סין ואפילו חשפה את המחלות החברתיות שלנו", כתבה בדמעות. "זו מחלה חמורה יותר וממושכת יותר מאשר נגיף הקורונה. ואין תרופה, נקודה".
שי מסייר במחוז חוביי // צילום: Getty Images IL
היומן של פנג זכה לעוקבים רבים, שהפיצו את התכנים ביניהם בתקווה שישיגו את הצנזורים. אבל היו גם לא מעט שמתחו עליה ביקורת והאשימו אותה שהיא מערערת את העמידה הציבורית נגד המגפה. זעם נאמני המשטר גבר במיוחד אחרי שהרפר קולינס, מבתי ההוצאה לאור הגדולים בעולם, הודיע בחודש שעבר שיוציא לאור את היומן באנגלית בקיץ הקרוב. תרגום נוסף ייצא בגרמניה. התקשורת הסינית מיהרה לצטט "מעריצים מאוכזבים", שהאשימו את פנג בסיוע למערב, בהשמצת סין ובשאיפה להרוויח על חשבון המתים, ואף הועלו טענות שהיא מסתירה בעלות על לא פחות מחמש וילות. פנג דחתה את הביקורת על הסף ואיימה להגיש תביעות דיבה. "הספר שלי רק יסייע למדינה. אם האנשים האלה יקראו את היומן, הם יראו בבירור את הניסיון המוצלח של סין במאבק נגד המגפה", הצהירה בריאיון שהעניקה לאחר סיום הסגר, והבטיחה לתרום את הרווחים מהמכירות. "אני מאמינה שאומה חזקה לא תקרוס בגלל פרסום של ספר, וממשלה בטוחה לא תאשים סופרת בגלל ספר", כתבה בפוסט ברשת החברתית ווייבו.
מעלימים רופאים
המתקפות המילוליות על פנג מהוות דוגמה לאופן שבו המשטר בבייג'ינג פועל להבטיח את השליטה המוחלטת שלו בנרטיב הרשמי סביב המשבר הבריאותי החמור ביותר שפקד את העולם ב־100 השנים האחרונות. הגרסה הסינית אינה מסתירה את העובדה שהיה מדובר באתגר חסר תקדים, אולם הפעולה הנחושה של השלטונות, ובראשה הסגר קשוח על אזורים שלמים ברחבי מדינת הענק, הצליחה להביס את הנגיף ולאפשר חזרה לשגרה בתוך פחות משלושה חודשים, בעוד ששאר מדינות העולם – בייחוד במערב – עדיין מתקשות להתמודד עם המגפה.
בעוד שפנג עדיין יכולה, לפחות נכון לעכשיו, לנוע ולהתבטא בחופשיות יחסית, ישנם אחרים שגורלם לא שפר עליהם כשניסו לסגת מהקו הרשמי או לשבור את "השתיקה הקולקטיבית" שעליה דיבר הרופא מווהאן. אלפים נעצרו אחרי שפרסמו מידע בלתי מורשה על ההתפרצות או ניסו להתלונן על מחסור במסכות ובציוד חיוני אחר.
כמו פנג, גם צ'ן צ'יושה, פעיל חברתי ועיתונאי אזרחי ידוע, סיפק דיווחים מפורטים על המתרחש בווהאן. אחד מסיפוריו הבולטים היה על אישה שהתקשרה לבני משפחתה בעת ששהתה ליד גופתו של קרוב משפחה נוסף על כיסא גלגלים. הוא נעלם בתחילת פברואר, ימים ספורים אחרי שהעלה סרטון ובו הבטיח כי "כל עוד אני חי, אדבר על מה שראיתי ומה ששמעתי", ולמשפחתו נאמר כי הוא הוכנס לבידוד רפואי, אולם מאז אבדו עקבותיו. באותם ימים נעלמו גם העיתונאים פאנג בין ולי דזה־חווה, שהעלו סרטונים מווהאן על גופות שהועמסו לאוטובוסים ועל משרפה שגייסה עובדים כדי לטפל בעומס הגופות. לי הופיע שוב בסוף אפריל וסיפר כי הוכנס לבידוד כפוי כי "ביקר באתרים רגישים", ושיבח את המשטרה על "התנהלות מתורבתת וחוקית". "הם באמת דאגו לי", הצהיר בסרטון שפרסם.
אישה נוספת שלא ידוע עדיין מה מצבה היא ד"ר איי פן, מנהלת חדר המיון בבית החולים המרכזי בווהאן. איי נעלמה בחודש מרץ, זמן קצר אחרי שהעניקה ריאיון למגזין המשתייך לשופר הרשמי של המפלגה הקומוניסטית, ובו סיפרה כיצד הממונים עליה ניסו להשתיק אותה ואת עמיתיה מלהזהיר את העולם על קיומו של הנגיף הבלתי מוכר וכי היא מצרה על כך שלא המשיכה בניסיונות להתריע על האיום המתפתח. על אף שהכתבה הוסרה מאתר המגזין, גולשים בסין הפיצו אותה בוויצ'אט, המקבילה הסינית של ווטסאפ, ומשם היא הגיעה לרחבי העולם.
שוק האוכל בווהאן // צילום: Artur Widak, NurPhoto via Getty Images IL
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה איי שברה שתיקה. מתוקף תפקידה, היא הייתה בין הראשונים שנתקלו באנשים שנדבקו בנגיף. לדבריה, המטופל הראשון, שנאמר לה כי הוא עובד ב"שוק הרטוב" של ווהאן, הגיע ב־16 בדצמבר עם חום גבוה ודלקת ריאות ולא הגיב לטיפול התרופתי. ב־30 בדצמבר היא קיבלה דו"ח מעבדה שקבע חד־משמעית כי מדובר בנגיף קורונה חדש מסוג סארס (SARS – תסמונת נשימתית חריפה חמורה), בדומה לנגיף שהתפרץ בסין בסוף 2002.
"באותו הזמן הדו"ח הפחיד אותי, גרם לי לזיעה קרה, זה היה מחריד", שחזרה איי בריאיון הנעלם. לטענתה, היא מיהרה לדווח על כך למחלקות בריאות הציבור, מחלות נשימה ומחלות מידבקות. אבל היא לא הסתפקה בכך ושלחה צילום של הדו"ח למספר רופאים עמיתים מחוץ לבית החולים, על מנת להפציר בהם לנקוט משנה זהירות.
המסר של איי התפשט במהירות ועורר את בכירי המפלגה, שלא רצו לראות כיצד השליטה על המידע יוצאת מידיהם. הוועדה העירונית להגנת הבריאות מיהרה להזהיר כי "אסור לשחרר באופן שרירותי כל מידע על דלקת ריאות ממקור בלתי ידוע, כדי למנוע פאניקה בקרב הציבור. אם תיגרם פאניקה בשל מידע מודלף, תהיה חקירה מקיפה".
לא היה מדובר רק באיום. שמונה רופאים שהפיצו את ההודעה של איי נעצרו על "הפצת שמועות כוזבות". אחד מהם היה לי וונליאנג מבית החולים של איי, שהתריע בפני עמיתיו להזהיר את בני משפחותיהם מהנגיף המסוכן. הוא חזר לעבודה, אבל נדבק בעצמו ומת בפברואר. גולשים מיהרו לשבח את ד"ר לי והיללו אותו בתור גיבור וקורבן של ניסיונות השתקה. כדי להרגיע את הרוחות, המפלגה הגדירה אותו "קדוש מעונה" והביעה צער על היחס שקיבל.
איי עצמה זומנה לשימוע משמעתי בבית החולים, שבו נאמר לה: "את מקצוענית, איך ייתכנו כאלה חוסר משמעת ארגונית, יצירת שמועות והפצתן?". האחראים הורו לה לשמור על שתיקה, אף שאיי אמרה כי "זה האינסטינקט בתור רופאה. עשיתי מה שכל רופא וכל אדם היה עושה".
"הלכתי הביתה באותו לילה ומיד כשנכנסתי בדלת אמרתי לבעלי שאם משהו יקרה, הוא חייב לדאוג לילד שלנו", סיפרה איי. "באותו הזמן בעלי היה מבולבל מכך. לא הסברתי". איי שבה לעבודתה והצליחה לעבור בשלום את השלבים הקשים של ההתפרצות, אבל התחושה שלה שמשהו רע עומד לקרות לה התממשה בסופו של דבר, אחרי שהחליטה לדבר בגלוי על הימים הראשונים של גילוי הנגיף.
משחקים במספרים
הסתרה של סוגיות פנים רגישות היא עניין שכיח בסין, ומוקד מחלוקת בינה לבין הקהילה הבינלאומית. עד היום, למשל, המשטר ממשיך לטעון שדיכוי ההפגנות המפורסמות בכיכר טיאננמן ביוני 1989 – שלדידו היווה צעד חיוני להגנה על המדינה – הותיר כ־250 עד 300 קורבנות, בניגוד להערכות מתנגדי המשטר ודו"חות במערב כי מדובר באלפי הרוגים.
סוגיה טרייה יותר הייתה היחס של המשטר הסיני לאויגורים המוסלמים במחוז שינג'יאנג. לפני כשנתיים החלו להתפרסם עדויות על מעצרי עשרות ואף מאות אלפי מוסלמים, שנלקחו למחנות ל"חינוך מחדש". שם עברו עינויים ונדרשו להתנער מדתם ולפעול על פי המשמעת המפלגתית.
עטלפים למאכל בסין // צילום: Ronny Adolof Buol, AFP via Getty Images
בבייג'ינג לא הכחישו את קיום המחנות – בפרט אחרי שנחשפו צילומים שלהם – אולם טענו שאין כפייה, שהחינוך נעשה על פי בחירה וכי מדובר בשיטה שסייעה להשיב את הסדר והיציבות לחבל שסבל מטרור. עם זאת, בנובמבר האחרון חשף תחקיר בינלאומי מסמכים פנימיים ובהם הנחיות כיצד לשלוט בכל היבט מסדר יומם של "התלמידים".
גם המגפה הגדולה הקודמת שהגיעה מסין – התפרצות הסארס – לוותה בהסתרת מידע ובתגובה איטית של המשטר, בין המקרה של החולה הראשון בדרום סין בנובמבר 2002 לבין ההודאה הרשמית באפריל 2003. העובדה שהמשטר היה בתהליך העברת שרביט השלטון מג'יאנג דזה־מין לחו ג'ינטאו ולא אבה לעורר זעזועים "בלתי רצויים", לצד הקביעה בחוק הסיני כי מגפות הן סוד מדינה (ורק לרשויות בבייג'ינג יש סמכות להודיע עליהן לציבור), השפיעו על אופי התנהלותם של פקידי המפלגה.
כאשר החלו להתפרסם במהלך ינואר דיווחים עמומים על התפרצות מסתורית במחוז גואנגדונג, השלטון המקומי מיהר להשתיק אותם, בין השאר בשל הקרבה לחגיגות ראש השנה הסיני, וטען שאין כל מגפה שאיבדה שליטה. גם כשארגון הבריאות העולמי פרסם אזהרה על הנגיף במרץ 2003, התקשורת הסינית לא הורשתה לדווח על כך והמשטר המשיך להצהיר שהכל "תחת שליטה".
רק אחרי שרופא מבייג'ינג חשף בתחילת אפריל, במכתב שהגיע לתקשורת הבינלאומית, כי היקף החולים בעיר גבוה מכפי שנטען, נאלץ המשטר להודות בפומבי כי מספר הנדבקים גבוה פי עשרה מהגרסה הרשמית, ובעקבות זאת הודחו שר הבריאות וראש עיריית בייג'ינג. המשטר הורה על בידוד אלפי בני אדם, סגירת בתי ספר והגברת הפיקוח הרפואי בגבולות. אולם הנגיף כבר השתולל גם בארצות אחרות ועברו עוד שבועות ארוכים לפני שהמצב החל להירגע.
ניסיון העבר מעורר כעת ספקות ותהיות לגבי התנהלות סין גם במשבר הנוכחי, במיוחד כאשר מתפרסמות העדויות על ההשתקה השיטתית של רופאים שניסו להניף דגל אזהרה מפני הנגיף המשתולל ויכלו לאפשר לקהילה הבינלאומית להיערך טוב יותר לקראת האיום המתעצם.
אחת השאלות המרכזיות היא אם גם הפעם, כמו בהתפרצות הסארס לפני 17 שנה, שוב לא נחשפו ההיקפים האמיתיים של מספר הנדבקים והמתים. בחודש שעבר עדכנו רשויות הבריאות בווהאן את מספר המתים בעיר, כאשר הוסיפו 1,290 קורבנות והעמידו את המניין הכולל על 3,869, זינוק של 50%, בעוד שמספר המתים בכל סין הגיע ל־4,632 בני אדם. הגרסה הרשמית הייתה שהעדכון נבע מבחינה מחודשת של נתוני המתים בימי ההתפרצות הראשונית, כשהרופאים היו עסוקים בהצלת חיים ולא ניהלו רישום מדויק. המשטר הכחיש כי מדובר בניסיון טיוח.
התיקון לא הרגיע את הרוחות, אלא דווקא חיזק את התחושות בדבר ההסתרה. במיוחד כשישנן עדויות, שגם אם לא ניתן לאמת אותן לחלוטין, עדיין מצביעות על כך שהמספרים גבוהים באופן ניכר. בסוף מרץ דיווח אתר חדשות עצמאי שמשפחות הקורבנות בווהאן הגיעו לבתי הלוויות כדי לאסוף את אפר יקיריהן, וציטט נהג משאית שסיפר שהוא פרק כ־5,000 כדי אפר בתוך יומיים, בעוד שאחד הצילומים הראה כ־3,500 כדים בבית הלוויות.
רדיו אסיה החופשית, הממומן מכספי הממשל האמריקאי, ציטט גורם שסיפר על 28 אלף מקרים של שריפת גופות בתוך חודש. "המשרפות עבדו מסביב לשעון, אז איך ייתכן שכה מעט אנשים מתו?", תהה תושב בשם ז'אנג. "אולי הרשויות משחררות את המספרים האמיתיים בהדרגה, באופן מכוון או שלא, כדי שאנשים יקבלו את המציאות", העריך אחר.
מחקר של בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת הונג קונג, שפורסם בחודש שעבר, העריך כי מניין הנדבקים בסין עד 20 באפריל עמד על יותר מ־232 אלף איש, בניגוד לדיווח הרשמי על כ־55 אלף. לפי החוקרים, ועדת הבריאות הסינית שינתה את ההגדרה של נגיף ה־COVID-19 לא פחות משבע פעמים – ועל כן השתנה גם חישוב מספר המקרים, שאינו מציג את התמונה האמיתית.
חידת אשת העטלף
שאלה לא פחות חשובה היא מהיכן הגיע הנגיף. התיאוריה המוכרת ביותר עוסקת ב"שוק הרטוב" של חוואנאן שבווהאן, שם נמכרים זנים שונים של מאכלי ים וחיות בר. רוב החולים הראשונים היו מקרב עובדים בשוק.
מאחר שההערכות היו שהנגיף הגיע מהטבע, בדיוק כמו נגיף הסארס, השוק הפופולרי הפך לחשוד המרכזי כמוקד ההתפרצות, אם כי מחקר של מדענים סינים במגזין הרפואי 'The Lancet' קבע כי החולה המוכר הראשון לא היה קשור כלל לשוק. עם זאת, הרשויות בווהאן מיהרו לאמץ את הגרסה ובתחילת ינואר סגרו את השוק לחלוטין בטיעון של "שיפוצים", בעוד שמערכת הצנזורה מיהרה להעלים כל התייחסות לשוק ברשתות החברתיות.
מספר מחקרים שפורסמו בכתבי עת מובילים בתחילת המשבר הצביעו על נחשים או על פנגולין (יונק אוכל חרקים) כמי ששימשו בתור המארחים שהעבירו את הנגיף מעטלפים (אולי) לבני אדם. מחקרים אחרים הטילו ספק בכך. בינתיים, עדיין לא הוכח סופית כיצד התבצעה הקפיצה הראשונה מהטבע לתוך החברה האנושית והיכן.
המכון הווירולוגי בווהאן // צילום: מתוך אתר המכון
במקביל לשוק בעלי החיים, כבר בימים הראשונים של חשיפת ההתפרצות עלה על המכ"ם חשוד נוסף – המכון לווירולוגיה של ווהאן. המכון, שמשתייך לאקדמיה הסינית למדעים, נחשב לאחד המרכזים החשובים למחקר נגיפי בעולם, ובו האוסף הגדול ביותר באסיה של יותר מ־1,500 זני נגיפים ועם מעבדה ברמת האבטחה הגבוהה ביותר לטיפול בנגיפים מסוכנים.
הדמות המעניינת ביותר במכון היא ד"ר שי ג'נגלי, שמוכרת גם בכינוי "אשת העטלף". שי היא וירולוגית בעלת שם עולמי, שמתמחה בנגיפים שמוצאם מהיונקים המעופפים ומחזיקה אוסף נגיפים במעבדתה. היא הייתה האחראית לזיהוי של העטלפים שנשאו את הנגיף מסוג קורונה שגרם לפרוץ מגפת הסארס ב־2002.
בשנה שעברה הייתה שי שותפה למחקר שהעריך כי גם המגפות הבאות עשויות להגיע מעטלפים חיים בסין ולהתפשט במהירות. לפי המחקר, היותה של סין המדינה המאוכלסת בעולם, השילוב של סוגי אקלים שונים, הגיוון הביולוגי של עטלפים נושאי מחלות, וקיומם של מרבית נגיפי הקורונה בסין – הופכים את המדינה למרחב זמין להתפרצות. "מרבית העטלפים שמארחים נגיפי קורונה חיים ליד בני אדם, מעבירים נגיפים לבני אדם ולחיות", אמרו החוקרים. "תרבות המזון הסינית גורסת שבעלי חיים שנשחטים חיים (ונאכלים מיד) מזינים יותר, ואמונה זו עשויה לחזק את ההעברה הנגיפית".
בסוף דצמבר הוזעקה שי מבייג'ינג לווהאן לנוכח ההתפרצות המסתורית, והחלה לנתח את המבנה הגנטי של הנגיף. היא זיהתה במהרה שהנגיף החדש הוא בעל דמיון רב לסארס, ולכן קבעה בסבירות גבוהה ביותר שגם הפעם המקור הוא בעטלפים. עיתונאים ופעילי אופוזיציה טענו ששי ביקשה לפרסם את הממצאים, אולם הממונים עליה אסרו עליה, שוב בטיעון של "חוסר רצון לגרום לפאניקה ציבורית".
במקביל גם וידאה שי בקפידה שלא מדובר בנגיף שקשור לאחד הנגיפים שברשותה, כפי שאכן היה, לטענתה. "זה הוריד עול עצום ממני", אמרה ל'סיינטיפיק אמריקן', "לא עצמתי עין". בריאיון אחר לעיתון המפלגה הקומוניסטית הצהירה כי היא "מתחייבת בחיי" שהנגיף לא הגיע מהמעבדה שלה.
הקשר בין תיאוריות הקשר
הצהרות שי לא העלימו את החשדות שהנגיף הגיע מהמעבדה המאובטחת, ומי שתרם להאצת התיאוריה היו בעיקר גורמים שמרניים בארה"ב. מאמר שפורסם ב'נשיונל רוויו' בתחילת אפריל דיווח על תחקירן אמריקאי שחי בסין ומצא מודעת דרושים של המכון בווהאן מנובמבר 2019, בדבר "מדענים שיגיעו לחקור קשרים בין נגיף קורונה לבין עטלפים", בעוד שמודעה נוספת מ־24 בדצמבר מרמזת לכאורה, לפי התחקירן, על צורך במדענים שיכולים להתמודד עם "נגיף חדש ואיום".
כעבור ימים ספורים רשת פוקס ציטטה גורמים בלתי מזוהים שטענו כי "יש ביטחון גובר שההתפרצות ככל הנראה הגיעה ממעבדה בווהאן, לא בתור נשק ביולוגי אלא כחלק מהניסיון של סין להפגין שמאמציה לזהות ולהילחם בנגיפים שווי ערך או טובים מהיכולות של ארה"ב". בדיווח נאמר כי החשד הוא שהחולה הראשון עבד במעבדה, שם נדבק בטעות בנגיף קורונה, והפיץ אותו בקרב התושבים המקומיים.
באופן בלתי מפתיע, התיאוריה עשתה את דרכה מפוקס היישר לצמרת הממשל האמריקאי. דונלד טראמפ, שבתחילת ההתפרצות שיבח את המשטר הסיני על התנהלותו (לפני שהחל לכנות את הקורונה "הנגיף הסיני"), רמז שהוא מקבל את הגרסה על אחריות המעבדה בווהאן, בעוד מזכיר המדינה מייק פומפאו דרש מבייג'ינג לאפשר בדיקה של מדענים מערביים.
מיד לאחר מכן פורסם כי שירותי הביון של ארה"ב ובריטניה בוחנים את הסוגיה. בפנטגון הודו כי אינם יכולים לקבוע בוודאות מהיכן הגיע הנגיף. לכך הצטרפו מזכרים של מחלקת המדינה שפורסמו ב'וושינגטון פוסט', וכללו אזהרות על בעיות בטיחות במעבדה כבר מ־2018, כולל בתחום המחקר בנגיפי הקורונה מהעטלפים.
הסינים, מצידם, המשיכו לדחות את הטענות על הסף. יואן ג'ה־מין, סגן מנהל המכון לווירולוגיה בווהאן, הכחיש בריאיון כי נגיף הקורונה הגיע מהמעבדה שלהם ודחה את תיאוריית הקונספירציה. "לא ייתכן שהנגיף הגיע מאיתנו. אין ראיות לכך שהנגיף הוא מלאכותי או עבר סינתזה. אני לא מאמין שלבני אדם יש את האינטליגנציה לבצע סינתזה כזו בנגיף".
בבייג'ינג גם החלו לקדם גרסה חלופית. ג'ורג' ווב, חובב קונספירציות מוכר, טען שהנגיף פותח במעבדה צבאית אמריקאית, ושחבר בנבחרת רוכבי האופניים של הצבא האמריקאי שהשתתף במשחקי הצבא העולמיים שהתקיימו בווהאן באוקטובר שעבר, הוא שהביא את הנגיף לסין. הסיפור פורסם ב'גלובל טיימס', שופר מרכזי של המשטר הסיני. גם דובר משרד החוץ הסיני שב על הקונספירציה ואף הצהיר: "אם הנגיף החל להתפשט בספטמבר 2019 ולארה"ב לא הייתה יכולת לבדוק את זה, כמה היו נדבקים? ארה"ב צריכה לברר מי היה 'חולה אפס'".
בינתיים ממשיך המשטר להשתיק כל ניסיון לחשוף את האמת ולשנות את הנרטיב. הנחיה של מחלקת המדע והטכנולוגיה במשרד החינוך הסיני קבעה כי "מחקרים אקדמיים לגבי מקור הנגיף חייבים להיות מנוהלים באופן הדוק", וכי עליהם לעבור מספר שלבים של אישור לפני שיוחלט אם ניתן לשלוח אותם לכתבי עת מדעיים.
ד"ר שי ג'נגלי // צילום מתוך אתר המכון הווירולוגי
משלוחים חובקי עולם
התהיות סביב השאלות הבלתי פתורות הובילו לקריאות בקהילה הבינלאומית כי סין תספק את כל הפרטים על מגפת הקורונה בשטחה. תביעות חסרות תקדים, שלרוב נראות רק במקרי טרור, הוגשו נגד סין בדרישה לתשלום פיצויים על נזקי הקורונה. בבריטניה גבר הלחץ על ראש הממשלה בוריס ג'ונסון לשקול שוב אם לשתף את חברת וואווי בהקמת רשת ה־G5 במדינה (צצו אפילו תיאוריות קשר שגרסו כי האנטנות גורמות לקורונה). סקר בארה"ב הראה ששני שלישים מהציבור אינם מחזיקים בעמדה חיובית כלפי סין, עלייה של כ־20% בתוך שנתיים.
הגדיל לעשות עורך ה'בילד' הגרמני, ג'וליאן רייכלט, שפרסם פנייה ישירה לנשיא שי ג'ינפינג והטיח בו כי "אתה והמדענים שלך השארתם את כל העולם בעלטה לגבי הקורונה (…) יצרת סין עמומה שפעם הייתה ידועה בתור מדינת מעקב בלתי אנושית, וכעת ידועה כמדינת מעקב שהדביקה את כל העולם במחלה קטלנית. זו המורשת הפוליטית שלך", כתב.
כל המתקפות נענו בתגובה סינית שהכחישה בתוקף טענות לטיוח, והאשימה כי מדובר בניסיון להכפיש את המדינה. במקביל הוסיף המשטר הסיני נדבך לנרטיב הרשמי, לפיו סין לא רק הצליחה לעצור את המגפה – אלא גם מוכנה לסייע כעת לכל מדינה בעולם להיאבק בנגיף, כשהיא מנצלת את שליטתה בשרשרת האספקה הנדרשת. "דיפלומטיית המסכות", כפי שכונה בתקשורת המערבית מבצע הסיוע הסיני, כללה משלוחים עצומים של ציוד רפואי חיוני בשווי מיליארדי דולרים, החל ממכונות הנשמה ועד ציוד מגן וערכות בדיקה, שהועלו על מטוסים לקצות העולם, לעיתים גם בליווי של צוותים רפואיים. כל משלוח זכה לאזכור בולט בשופרות השלטון הסיני.
על אף שחלק מהמשלוחים כללו ציוד פגום, שעורר ביקורת כי מדובר במיצג שווא של הסינים, היו מי שלא הסתירו את תודתם על הסיוע. נשיא סרביה אלכסנדר ווצ'יץ' הצהיר כי "בלי אחינו הסינים אנחנו לא מסוגלים למנוע את התסריט הגרוע ביותר". נשיא צ'כיה מילוש זמאן אמר כי "סין הייתה המדינה היחידה שסייעה לנו עם ציוד הגנה". בסקר באיטליה הביעו יותר תושבים תמיכה בחיזוק היחסים עם סין מאשר עם ארה"ב (שגם העבירה ציוד חיוני). באיחוד האירופי נדהמו. שר החוץ של האיחוד קרא למדינות החברות להיזהר ממסע היחצנות הסיני: "יש מרכיב גיאופוליטי, שכולל מאבק על השפעה באמצעות ספינים ו'פוליטיקה של נדיבות'", התריע.
פינוי קניון בסין // צילום: Miguel Candela Poblacion, Anadolu Agency via Getty Images IL
מלבד זאת, אי אפשר להתעלם מכך שבסין יכולים להיות מרוצים שהשיטות החריגות שבהן השתמשו במחוז חוביי סיפקו השראה ללא מעט מדינות בעולם, בהן גם דמוקרטיות ליברליות. מדינות רבות הפעילו צעדי סגר מקיפים. גבולות נסגרו וחובת בידוד הוטלה על כל הנכנסים, בדיקות חום קבועות וחובת עטיית מסכות הפכו למראה מוכר במערב; והסימן הברור מכל – הפעלת אמצעים טכנולוגיים למעקב אחרי חולים ומפרי בידוד.
בעוד ארה"ב ומדינות אירופה עדיין מתקשות לחדש את הפעילות הכלכלית ולצאת מצעדי הסגר, השלטון הסיני לא מפספס את ההזדמנות לנצל את המצב לטובתו כדי לקדם את החזון של הנשיא שי להפוך למעצמה המובילה בעולם עד שנת 2049, אם לא לפני כן. במקביל למשלוחי הסיוע, סין ביצעה גל מעצרים נרחב נגד מנהיגי הזרם הדמוקרטי בהונג קונג (מהלך שלא נקטה גם בשיא ההפגנות של ערב הקורונה), היא מגבירה את התמרונים הצבאיים ליד טייוואן ומחזקת את אחיזתה באזורי המחלוקת בים סין הדרומי – כולל שליחת נושאת מטוסים לאזור, בעוד נושאות המטוסים האמריקאיות משותקות בגלל הקורונה.
"מנהיגי סין מאמינים שיש להם חלון צר של הזדמנות אסטרטגית לחזק את שלטונם ולשנות את הסדר הבינלאומי לטובתם", כתב ה"ר מקמסטר, לשעבר היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, בספרו החדש שיצא לאור לאחרונה. "לפני שהכלכלה הסינית תחמיץ, לפני שהאוכלוסייה תזדקן, לפני שמדינות אחרות יבינו שהמפלגה מקדמת התחדשות לאומית על חשבונן, ולפני שאירועים בלתי צפויים כמו מגפת הקורונה יחשפו את הפגיעויות שהמפלגה יצרה במרוץ לעקוף את ארה"ב ולהגשים את החלום של סין".
בית חולים של הצלב האדום בוואהן // צילום: Hector Retamal, AFP via Getty Images IL
הניהול של שי
ב־26 בפברואר הכריזה התקשורת הרשמית בסין על יציאתו לאור של ספר בשם 'קרב נגד מגפה: סין נלחמת ב־COVID-19 בשנת 2020', שנכתב תחת פיקוח מחלקת התעמולה של המפלגה הקומוניסטית, ואמור להיות מתורגם גם לשפות זרות. הספר, נאמר, מתמקד "בתחושה של המזכ"ל שי ג'ינפינג, במשימה, בחזון האסטרטגי ובמנהיגות המצוינת בתור מנהיג של מעצמה אדירה. עם גישה מדעית ושפה פשוטה, הספר מתאר באופן אובייקטיבי את העובדות על המניעה היעילה של המגפה השטנית".
רק שבוע קודם לכן החלה עקומת ההידבקות בסין לרדת באופן חד, אולם עשרות מיליוני בני אדם במחוז חוביי עדיין היו נתונים בהסגר מוחלט, כשבשאר חלקי המדינה נשארו הגבלות תנועה חמורות. הפרסום עורר ביקורות ברשתות החברתיות על "החגיגה המוקדמת", ובתוך ימים ספורים הוחלט להוריד את הספר ממדפי החנויות.
גם העלמת הספר הזמנית לא הסתירה את העובדה הפשוטה שהנהגת המפלגה הקומוניסטית כבר גיבשה את הנרטיב של "הניצחון המוחלט" על המגפה, וכי הכל בזכות אדם אחד – הנשיא והמזכ"ל, שי ג'ינפינג. מגפת הקורונה הייתה האתגר הגדול ביותר שניצב בפני שי, המנהיג החזק ביותר מאז מאו דזה־דונג ודנג שיאופינג, מאז נכנס לתפקידו בנובמבר 2012, ועל כן היה חשוב למפלגה להשתמש במנגנוני התעמולה שלה כדי להציג את שי כמי שהוביל את המדינה בדרך להישג החשוב.
מלבד הספר, גם התקשורת התגייסה למשימה עם מאמרים מהללים. "מול ההיסטוריה הנדירה וחסרת התקדים הזו של העולם, מגפת קורונה חדשה פתאומית ומאיימת, המזכ"ל שי ג'ינפינג רגוע בכל אירוע מרכזי, בעל חוכמה פוליטית מרשימה וגישה אחראית ביותר כלפי שמירת חיי התושבים ובריאותם הפיזית, בעל גישה אחראית ביותר כלפי הקהילה הבינלאומית, עם אהבה נרחבת עבור העם, בעל יכולת כישרונית לנהל סוגיות מורכבות עם המשבר", נכתב בביטאון 'צ'יושה'. יומון העם הצהיר כי "אחרי ההתפרצות, הוועדה המרכזית של המפלגה והחבר שי ג'ינפינג במרכזה (…) ביצעו הצבה מהירה וחיזקו באופן מקיף את ההנהגה המאוחדת למניעת ההתפרצות".
המציאות הייתה שונה. במשך שבועות ארוכים אחרי תחילת ההתפרצות בווהאן לא נשמע קולו של שי, והאזהרות בדבר הנגיף החדש לא נענו כנדרש. כפי שהיה בהתפרצות הסארס, גם הפעם הפקידים המקומיים במחוז חוביי חששו להעביר מסרים "בלתי חיוביים" להנהגה המרכזית, והשתיקו כל ניסיון שעלול לדעתם "לגרום להיסטריה", כשהם טוענים ש"הכל תחת שליטה". הם אף כינסו מאות מפקידי המפלגה במחוז לקראת מפגש הקונגרס העממי הלאומי, וסוגיית ההתפרצות לא עלתה על סדר היום.
מחסומים בוואהן // צילום: HECTOR RETAMAL, AFP via Getty Images IL
מספר משלחות הגיעו לווהאן, בין השאר לאחר שארגון הבריאות העולמי ביקש לדעת פרטים. אך רק לאחר שנרשם מקרה ראשון מחוץ למדינה, בתאילנד ב־13 בינואר, החלה הסוגיה להעסיק את ראשי מערכת הבריאות שהזהירו מהתפרצות מסוכנת, כפי שעלה ממסמכים פנימיים שהגיעו לידי סוכנות הידיעות AP. במשך שבוע, כאשר ראש השנה הסיני עומד בפתח ומאות מיליוני סינים נערכים לנסוע ברחבי המדינה, נערכו התייעצויות, אבל הרשויות המשיכו לטעון שהסיכון להדבקה בין בני אדם נמוך מאוד, על אף העדויות מווהאן.
רק ב־20 בינואר נישאה הצהרה רשמית בדבר מעבר הנגיף ואז גם נשמע לראשונה קולו של שי ג'ינפינג, שהנחה את רשויות הבריאות להשקיע את כל המאמצים כדי להיאבק בנגיף. מאותו רגע דיווחה התקשורת הסינית כיצד שי מוביל את המאבק בנגיף. מפגישות עם כל בכירי המחוזות, הנחיות למנגנוני המדינה, איום בצעדים נגד מי שלא ימלאו את תפקידם, ביקורים בשטח ושיחות עם מנהיגי העולם.
הסגרים חסרי התקדים יושמו במהרה. ערים שלמות שבהן עשרות מיליוני תושבים נותקו. כוחות ביטחון גדולים הוצבו והבטיחו, לעיתים באלימות, שהתושבים לא עוזבים את בתיהם שלא לצורך חיוני וללא מסכות. זאת לצד עצירת התנועה בין המחוזות ומחוץ לסין, והפסקת הפעילות הכלכלית. לפי מחקר משותף של מדענים סינים ומערביים, אם הצעדים היו ננקטים שבוע עד שלושה שבועות קודם לכן, מספר המקרים היה מצטמצם בין 66% ל־95%, ואם היה עיכוב של שבוע עד שלושה שבועות, מספר המקרים היה גדל פי שלושה עד 18 ברחבי המדינה.
טוני סייק, חוקר סין באוניברסיטת הרווארד, ציין שהמשטר הסיני של שי לא למד את לקחי הכשלים בתחילת מגפת הסארס, אולם הדגיש כי "מרגע ששי היה מודע לחלוטין לחומרת הבעיה ולאיום האפשרי על אמינות המפלגה הקומוניסטית, הוא הציב את עצמו בחזית בהכוונת התגובה. הם די דשדשו במשך זמן־מה לפני שהם ידעו מה תהיה התגובה שלהם".
בתחילת פברואר הגיעה הודאה בלתי שגרתית מכיוונו של שי, שהכיר בכך שההתנהלות בתחילת ההתפרצות הייתה בלתי תקינה. "בתגובה לחסרונות ולליקויים שנחשפו, אנחנו חייבים לשפר את ניהול מצב החירום הלאומי ולשפר את היכולת שלנו לטפל במשימות דחופות ומסוכנות", נמסר בהודעה הרשמית. "ההתפרצות היא מבחן משמעותי עבור המערכת של סין ויכולתה למשול, ואנחנו חייבים לסכם את ההתנסות וללמוד לקח". בתוך ימים גם החלו הדחות של פקידי מפלגה בכירים בחוביי, ועוד מאות פקידים הושמו תחת חקירה.
קולות של ביקורת נשמעו בסין, ובאופן נדיר גם כוונו ישירות כלפי שי עצמו, על אף שהדוברים הבינו מה המחיר שהם צפויים לשלם. שו ג'אנז'ון, פרופסור למשפטים ידוע מבייג'ינג, פרסם מאמר שבו האשים את שי, אותו כינה "האחד", כי הוא "אובד עצות ואין לו הבנה בסיסית של מנהיגות וממשל". "זו מערכת שהופכת כל אסון לאומי לקטסטרופה מעשה ידי אדם גדולה יותר", כתב שו. "המגפה חשפה את הליבה הרקובה של הממשל הסיני, הלב הריק וחסר התכלית של מבנה המדינה נחשף לפנינו כפי שלא נחשף מעולם". לאחר הפרסום נותק עמו כל קשר. ההערכות הן שהוא מוחזק במעצר בית. בחודש שעבר נפתחה חקירה נגד איל נדל"ן, ז'ן ג'ה־צ'יאנג, בשל "הפרות חמורות של המשמעת והחוק". האחרון נעלם בחודש מרץ, לאחר שפרסם מאמר ביקורתי על התנהלות המשטר והנשיא מול התפרצות המגפה ("המונרך רק דואג להגן על האינטרסים והמעמד הבסיסי שלו").
טראמפ ושי ג'ינפינג // צילום: Brendan Smialowski, AFP via Getty Images IL
מרבית התושבים לא השמיעו ביקורת מול צעדי הסגר הדרקוניים של המשטר, גם מתוך הבנה שמדובר בצורך הכרחי על מנת לעצור את המגפה המשתוללת. אולם כאשר החלה ווהאן להשתחרר, נראה היה שגם התסכול החל לצאת יותר לאור. תושבים סיפרו כי כאשר ביקשו לאסוף את אפר יקיריהם מבתי הלוויות, התברר להם כי יהיו חייבים לקבל ליווי של פקידי המפלגה. "למה לא נותנים לנו את הזכות להתאבל?", תהה תושב ווהאן ברשת ווייבו. "האם מותר לנו להיות שקועים רק בחגיגות הניצחון?".
בינתיים מצליחים שי וצמרת המפלגה לצלוח בשלום את הסערה. גלגלי הכלכלה המקומית החלו לנוע, גם אם עוד לא בקצב של טרום הקורונה, וקולות הביקורת בבית מועטים יחסית. כפי שציין ה'אקונומיסט', בהקשר של זעם הגולשים על וואנג פנג, זהו "חלומו של כל רודן", כאשר האזרחים מוכנים לצמצם את חופש הדיבור כדי שלא לסייע למערב.
אולם באופק עדיין עלולים להיות ענני סכנה. אם הכלכלה הסינית לא תתאושש במהירות שהשלטון מבקש, והפריחה של השנים האחרונות תתחיל לקרוס, כשאולי תיאלץ המדינה להתמודד עם גל שני של התפרצות הקורונה, הדבר עלול להוביל להתמרמרות ציבורית נרחבת יותר מבעבר. לשלטון הברזל של שי עוד נכונו מבחנים קשים.
–
כתבות נוספות מאת חיים איסרוביץ:
- איש המחלוקת: מה הפך את ג'ורג' סורוס לאחד האנשים המשפיעים, הנערצים וגם השנואים ביותר בעולם? פרופיל מאת חיים איסרוביץ
- עקומת וושינגטון // התמודדות הנשיא טראמפ עם משבר הקורונה // מאת חיים איסרוביץ
- דיון לוהט // הפוליטיקה העולמית של שינויי האקלים // מאת חיים איסרוביץ
- הכדור הוא מורכב // מהמונדיאל ועד האולימפיאדה: מאחורי הקלעים של הפוליטיקה והשחיתות בטורנירים הגדולים
