fbpx

איש המחלוקת: מה הפך את ג'ורג' סורוס לאחד האנשים המשפיעים, הנערצים וגם השנואים ביותר בעולם? פרופיל מאת חיים איסרוביץ

סיפורו המלא של המיליארדר מעורר המחלוקת

0

מה הפך את ג'ורג' סורוס לאויב מספר 1 של פוליטיקאים מהימין ומנהיגים מכל רחבי העולם, ונערץ על שוחרי דמוקרטיה וזכויות אדם? היכן עשה שינויים אמיתיים לטובה, ואיפה ניצל הזדמנויות מפוקפקות לרווח אישי? כיצד יהדותו השתלבה בעניין, ואיך עורר גלים של אנטישמיות? על דרכו הארוכה של האיש שאי אפשר להישאר אדישים אליו

"רק שיר מתוק ישן שומר על ג'ורג'יה במחשבתי", שר ריי צ'רלס בשיר הידוע על המדינה הדרומית בארה"ב. אחרי הבחירות האחרונות שם, ג'ורג'יה נמצאת כעת במחשבותיהם של רבים. הנשיא הנבחר, ג'ו ביידן, הוא המועמד הדמוקרטי הראשון שמנצח בה מאז ביל קלינטון ב־1992. בינואר יתקיים סיבוב בחירות חוזר, שיקבע את זהות שני הסנאטורים מטעם המדינה – ויכריע אם הרפובליקנים ישמרו על הרוב בסנאט או שהדמוקרטים ישיגו שוויון, עם רוב דה־פקטו בזכות הקול המכריע של סגנית הנשיא קמלה האריס, ובכך ישלימו שליטה בשני בתי הקונגרס.

בין שלל ההתמודדויות שהתקיימו בג'ורג'יה ב־3 בנובמבר הייתה זו על תפקיד התובעת של מחוז צ'טהאם, שבו שוכנת גם סוואנה, העיר העתיקה ביותר במדינה. המועמדת הדמוקרטית שאלנה קוק ג'ונס עשתה היסטוריה, כשגברה על התובעת הרפובליקנית מג היפ והפכה לשחורה הראשונה בתפקיד.

על פניו, התמודדות זניחה. סיפור מקומי שלא היה אמור לקבל כותרות החורגות מחוץ לסוואנה. אולם לתוך המרוץ השתרבב שם שמוכר בכל רחבי העולם – המיליארדר והפילנתרופ האמריקאי, יהודי יליד הונגריה, ג'ורג' סורוס. מסמכים רשמיים הראו כי ועדת פעולה פוליטית (PAC) בשם 'צדק וביטחון הציבור', הממומנת בידי סורוס לטובת מועמדים ליברלים ופרוגרסיבים ורפורמות בתחום המשפט הפלילי וביטחון פנים, הוציאה כ־80 אלף דולר כדי לקדם את ג'ונס.

תגובת הרפובליקנים בג'ורג'יה הייתה מיידית. חבר בית הנבחרים המדינתי טען שסורוס העניק לקוק ג'ונס לא פחות מ־200 אלף דולר בשביל "תובעים רפים במאבק בפשיעה". התובעת שהפסידה האשימה באירוע בחירות כי סורוס מממן הפגנות שונות ברחבי ארה"ב. ועדת פעולה פוליטית שמרנית בשם 'הגנו על המשטרה שלנו', שהקימו שוטרים לשעבר מפילדלפיה על רקע הפגנות המחאה והבהירו כי הם רוצים להוות תגובת נגד לסורוס, יצאה עם קמפיין משלה שבו כיכבו המיליארדר וקוק ג'ונס. שלטי חוצות הכריזו כי קוק ג'ונס ממומנת על ידי סורוס ו"קיצונית מדי עבור מחוז צ'טהאם".

קוק ג'ונס הצהירה בתגובה שלא היה לה כל קשר עם הוועדה הפוליטית של סורוס (החוק אוסר על הוועדות הפוליטיות לתרום ישירות לקמפיינים פוליטיים או לתאם עם המועמדים) ודחתה את ההאשמות הרפובליקניות כי המיליארדר השפיע על הקמפיין שלה. "כאשר מנופפים בלהבות של ג'ורג' סורוס כדי לגרום למצביעים לחשוב שיש רוח רפאים מאחורי הווילון, אנחנו רק מתרחקים מהעקרונות של שוויון וצדק לכל, וזה הדבר היחיד שאני מנסה להציע".

על הכוונת של הרפובליקנים

המעורבות של סורוס בקמפיינים מקומיים לתפקידי תובעים מחוזיים הייתה שבריר מפעילותו במערכת הבחירות. על פי נתוני המרכז לפוליטיקה 'מגיבה', גוף מחקר שעוקב אחרי הכספים בפוליטיקה האמריקאית, סורוס השקיע קרוב ל־7 מיליארד דולר בוועדות פעולה פוליטיות, ו־82% מתוכם הופנו לטובת ועדה בשם 'דמוקרטיה' שסורוס הקים בשנה שעברה כדי לתמוך במועמדים ליברלים ופרוגרסיבים. כמו כן, הוא תרם מיליונים לארגונים שעודדו צעירים וקבוצות מיעוטים להצביע בבחירות, לארגוני העצמה פוליטית בקרב נשים, לגופים שונים של המפלגה הדמוקרטית ברמה הלאומית והמדינתית, וגם למועמדים בודדים. ביניהם חברת הקונגרס המוסלמית ממינסוטה, אילהאן עומאר. מעורבותו בצד הדמוקרטי של המפה הפוליטית עמוקה.

בשנות ה־80 סורוס דווקא הגדיר עצמו "עצמאי" והעריך את נשיאותו של רונלד רייגן בשל עמידתו הנוקשה מול הסובייטים. אבל בסוף העשור הוא החל לסייע לדמוקרטים. ההתחלה הייתה צנועה. ב־1989 תרם 500 דולר לצ'אק שומר, כיום מנהיג הדמוקרטים בסנאט. מאז נהנו עוד מאות פוליטיקאים ומוסדות דמוקרטיים מתרומותיו, בהם גם מועמד צעיר ואנונימי לסנאט משיקגו בבחירות 2004, בשם ברק אובמה. אחד הרפובליקנים היחידים שנהנו מתרומותיו באותן שנים היה הסנאטור ג'ון מקיין.

בבחירות 2004 החל סורוס להזרים מיליוני דולרים לטובת הקמפיינים הדמוקרטיים. הוא הסביר כי המטרה היא ליצור איזון מול המשפחות העשירות שמימנו במשך שנים את הרפובליקנים. היעד המרכזי היה למנוע את בחירת ג'ורג' בוש הבן לכהונה שנייה. סורוס האמין שהמלחמה בטרור, שעליה הכריז הנשיא האמריקאי אחרי מתקפת ה־11 בספטמבר, פוגעת בחברה הפתוחה בתוך ארה"ב וכופה ערכים בכוח הזרוע ברחבי העולם. סורוס קרא ל"שינוי משטר" בארה"ב, אמר שבוש "מזכיר לי את הגרמנים הנאצים", את סגנו דיק צ'ייני כינה "קאפו", ועל התובע הכללי ג'ון אשקרופט אמר שהוא "מדבר כמו גבלס". בוש ניצח בכל זאת.

צילום: Horacio Villalobos Corbis via Getty Images IL

צילום: Horacio Villalobos Corbis via Getty Images IL

לימים חזר בו סורוס מהאמירות הקשות, אך כבר סומן על ידי הרפובליקנים כאיש החזק בצד הדמוקרטי. ב־2006 פרסמו דיוויד הורוביץ וריצ'רד פו את הספר 'מפלגת הצללים: כיצד ג'ורג' סורוס, הילרי קלינטון והקיצונים של שנות ה־60 השתלטו על המפלגה הדמוקרטית'. בספר כינו את סורוס "האדריכל והגאון המנחה של מפלגת הצללים, הלנין שלה". "מפלגת הצללים היא המניפסט המוסדי של האובססיה האנטי־אמריקאית של סורוס. זה הכידון הפוליטי שבאמצעות הוא מתכוון לנפץ את הבועה של ההשפעה האמריקאית ושל הצלחתה", כתבו.

הדברים חלחלו בהדרגה לתוך התודעה השמרנית, והפכו להתבטאויות שגרתיות ברשת פוקס, בהובלתם של ביל אוריילי וגלן בק, שהאשימו כי הוא "המושך בחוטים" ש"הקים מבצע פוליטי שנועד לקנות השפעה". אפילו ב'סאטרדיי נייט לייב' העלו מערכון שמגחך על ההאשמות של השמרנים, עם דמותו של סורוס שזכתה לכינוי "בעלים, המפלגה הדמוקרטית".

כשטראמפ מסמן אויב

תחת נשיאותו של דונלד טראמפ, הקונספירציות נגד סורוס הגיעו עד הבית הלבן. כאשר שתי מפגינות התעמתו עם הסנאטור הרפובליקני ג'ף פלייק במעלית בגבעת הקפיטול במהלך השימועים למינוי השופט ברט קאוונו ב־2017, צייץ טראמפ כי "סורוס ואחרים שילמו להן" – מאחר שאחת הצעירות עבדה בארגון שקיבל מימון מהקרן הפילנתרופית של סורוס. שנה לאחר מכן הצביע טראמפ על סורוס כמי שמממן את צעדת המהגרים ממרכז אמריקה לעבר הגבול הדרומי. חלפו ימים ספורים ותומך של טראמפ שלח מטען חבלה לביתו של סורוס בניו יורק, כמו גם לפוליטיקאים דמוקרטים אחרים ובהם אובמה והילרי קלינטון.

סורוס, מצידו, כינה את טראמפ "נרקיסיסט", "סכנה לכל העולם" ו"רמאי". הוא העריך נכונה שטראמפ לא יוותר בקלות על הנשיאות. "הוא רוצה ליצור מדינת מאפיה, אבל הוא לא יכול כי החוקה ומוסדות אחרים, וחברה אזרחית תוססת, לא יאפשרו את זה", אמר.

בחודשים האחרונים, מאז מקרה ג'ורג' פלויד, סורוס גם "מואשם" כי הוא מממן את ההפגנות הגדולות של תנועת 'חיי שחורים נחשבים' ומשלם למפגינים לצאת לרחובות. הקרן הפילנתרופית של סורוס אכן מסייעת במשך שנים לארגונים שפועלים לסיום האפליה הגזעית בארה"ב, אבל את טענות אויביו שלא הוכחו הוא הכחיש כמובן. ועדיין, הקרן הביעה תמיכה במחאה וכינתה אותה "התקוממות היסטורית". "זו הפעם הראשונה שבה רוב האוכלוסייה, ולא רק שחורים, מכירה בכך שיש אפליה שיטתית נגד שחורים", אמר סורוס באוגוסט.

לא מעט אנשי עסקים אחרים תרמו סכומים גדולים לא פחות בבחירות האחרונות. הבולטים שבהם, שלדון אדלסון בצד הרפובליקני ומייקל בלומברג בצד הדמוקרטי, השקיעו יותר מ־100 מיליון דולר בוועדות פעולה פוליטיות; אבל סורוס נותר הסדין האדום בעיני הרפובליקנים, שהעלו את שמו ללא הפסקה.

יו"ר בית הנבחרים לשעבר ניוט גינגריץ' הטיל על סורוס את האחריות ל"גניבת הבחירות", הטענה שטראמפ קידם מרגע סיום ההצבעה. "אני חושב שביידן יצטרך לעשות הרבה כדי לשכנע רפובליקנים שלא מדובר בשום דבר אחר מלבד תפיסת שלטון שמאלנית שמומנה על ידי אנשים כמו סורוס, שהיה מושקע עמוקות ברמה המקומית. ולמען האמת, אני חושב בכנות שאלה היו בחירות מושחתות וגנובות", אמר גינגריץ' בריאיון לפוקס אחרי ההכרזה על ניצחון ביידן.

גם רודי ג'וליאני, בעבר ראש העיר הנערץ של ניו יורק וכעת בדיחה לאומית בתור מנהל מאבקיו ההזויים של טראמפ, סיפק האשמות שווא נגד סורוס. הוא טען כי המיליארדר היהודי גרם לתביעה הפדרלית בניו יורק לפתוח נגדו בחקירה (החקירה היא על ניסיונותיו לכאורה לאסוף מידע על ביידן באוקראינה), וכי סורוס – יחד עם סין, קובה ונשיא ונצואלה לשעבר הוגו צ'אבס (שמת כבר שבע שנים) – אחראים למכונות הצבעה מהונדסות שהעבירו אלפי קולות מטראמפ לביידן במדינות מפתח.

בחודש שעבר פרסם אתר בשם Your News Wire, שידוע כמקור פופולרי למידע כוזב מימין, את הכותרת: "ג'ורג' סורוס נעצר בפילדלפיה על התערבות בבחירות – השופט מורה על חיסיון תקשורתי". לידיעה נלווה מסמך שמציג לכאורה כתב אישום נגד סורוס. הכל, כמובן, פייק מוחלט.

"כששומעים את הרפובליקנים מדברים, אפשר לחשוב שג'ורג' סורוס הוא פרדי קרוגר", כתב אדם ואן ברימר, עורך ב'סוואנה מורנינג ניוז', בעקבות סיפור מחוז צ'טהאם. אולם לא מדובר רק בתומכי טראמפ, או בכלל ברפובליקנים או בתושבי ארה"ב. פעילותו של סורוס, איל הון שנוי במחלוקת שנאבק למען מטרות ליברליות והקמת חברות פתוחות וחופשיות, הפכה אותו לשילוב של מפלצת הבוגימן שמסתתרת בארון, דמות ארכי־נבל מסרטי ג'יימס בונד והיהודי המושך בחוטים מ'הפרוטוקולים של זקני ציון', בעיניהם של פוליטיקאים לאומנים ושמרנים ברחבי העולם. מהונגריה ועד רוסיה. מטורקיה ועד, ובכן, ישראל.

ילדותו של ג'רג' שורוש

כדי להבין את מניעי סורוס, כמו גם את הבסיס לחלק מתיאוריות הקונספירציה סביבו, יש לחזור לימי ילדותו בהונגריה. ביוני 1920 נחתם בארמון ורסאי בצרפת חוזה טריאנון, חלק מהסכמי השלום של תום מלחמת העולם הראשונה. במסגרתו נאלצה הונגריה המנוצחת לוותר על שטחים נרחבים לטובת המדינות השכנות. מיקלוש הורטי, השליט בפועל של ממלכת הונגריה בעת החתימה, הצביע על היהודים כמי שאשמים בהפסד. בהמשך נקבעה שורת חוקים אנטישמיים שפגעו בזכויות הקהילה היהודית הגדולה, שהייתה חלק משמעותי במארג החברתי בהונגריה שנים ארוכות.

לתוך המציאות הזו נולד ג'רג' שוורץ בבודפשט באוגוסט 1930, בנם השני של טיבדר וארז'בט, יהודים חילונים מהמעמד הבינוני־גבוה. האב השתתף במלחמת העולם הראשונה, נפל בשבי הרוסי ונשלח למחנה בסיביר, משם הצליח לברוח היישר לתוך סערת המהפכה הבולשביקית ברוסיה, לפני שחזר למולדתו והפך לעורך דין. ב־1936, במטרה להגן על המשפחה מול האנטישמיות, החליט טיבדר שוורץ לוותר על שם המשפחה היהודי המובהק ושינה אותו לסורוס (שורוש בהונגרית). משמעותו: "להמריא", בשפת האספרנטו שבה שלט האב.

המשפחה המשיכה בשגרת חייה גם בצל הברית של אותו הורטי עם אדולף היטלר. המפנה התרחש עם הכיבוש הנאצי של הונגריה. היהודים נדרשו לענוד את הטלאי הצהוב, רכושם הוחרם והם נשלחו לגטאות ובהמשך למחנות השמדה. הנער סורוס, ככל היהודים בגילו, נדרש לעזוב את בית הספר. במקום זאת שימש כשליח מטעם המועצה היהודית, הגוף הקהילתי שפעל על פי הוראות הנאצים. כאשר אביו הבין שהוא מחלק לתושבים יהודים צווי גירוש, הוא הורה לו שלא לחזור לשם.

טיבדר סורוס גם החל להוציא לפועל תוכנית הצלה שגיבש. הוא השיג מסמכים מזויפים עם שמות נוצריים לבני משפחתו, לחברים קרובים ולעוד עשרות אנשים, ופיזר את אשתו וילדיו בדירות שונות בבודפשט. ג'רג' הצעיר, שקיבל את השם יאנוס קיס, הוסתר אצל עובד משרד החקלאות כשהוא מתחזה לבן הסנדקות שלו. הוא אף נאלץ ללוותו לפעילות להחרמת רכוש יהודי.

ההתחזות לנוצרי, חלוקת צווי הפינוי, הנוכחות בהחרמת רכוש, עוררו בשנים האחרונות את ההאשמה המרושעת מצד דמויות בולטות בימין האמריקאי שסורוס שיתף פעולה עם הנאצים. גלן בק, מגיש בפוקס ניוז, הצהיר שסורוס היה "ילד יהודי שסייע לשלוח יהודים למחנות ההשמדה"; הקומיקאית רוזאן בר צייצה שסורוס הוא "נאצי שפנה נגד יהודים אחרים כדי שיירצחו במחנות ריכוז וגנב את הכסף שלהם". היא זכתה לשיתוף מצד דונלד טראמפ ג'וניור. וכשהבלוגרית היהודייה הגזענית, פמלה גלר, כתבה ב־2019 כי "סורוס משתף הפעולה הנאצי, שתיאר את עבודתו בהחרמת רכוש מיהודים בתור 'הימים השמחים בחיי', הוא גיבור של השמאל האנטישמי", היה זה יאיר נתניהו שצייץ מחדש את הדברים.

שלטים נגד סורוס בהונגריה // צילום: Adam Berry, Getty Images IL

שלטים נגד סורוס בהונגריה // צילום: Adam Berry, Getty Images IL

הטענה המזוויעה עלתה גם במהלך מערכת הבחירות האחרונה. אריק ארלי, מועמד רפובליקני יהודי שנכשל בקליפורניה מול חבר הקונגרס אדם שיף (מי שהוביל את חקירת ההדחה של טראמפ), צייץ כי "סורוס בעל הסימפתיה לנאצים הוא סכנה לאומה שלנו". בחודש יוני הופצה ברשתות החברתיות תמונה של אדם ממושקף צעיר במדים נאציים עם הכיתוב "זה ג'ורג' סורוס. זכרו את זה בפעם הבאה שהליברלים במימון סורוס קוראים לכם גזענים, פשיסטים או נאצים". בדיקה מהירה הראתה כי מדובר בתמונתו של אוסקר גרונינג, נאצי ששימש כרואה החשבון של מחנה אושוויץ.

סורוס אכן הודה כי "באופן פרדוקסלי, 1944 הייתה השנה השמחה בחיי", וזאת מאחר שהיא השפיעה על הכיוון שבו המשיך את חייו. "1944 הייתה ההתנסות המעצבת שלי. במקום להיכנע לגורלנו, התנגדנו לכוח מרושע שהיה חזק הרבה יותר מאיתנו, ועדיין שרדנו", אמר. "הייתי בן 14. היה לי אבא שהערצתי, ששלט במצב, שידע מה לעשות וסייע לאחרים. היינו בסכנה קיומית, אבל הייתי משוכנע שאני פטור. כאשר אתה בן 14, אתה מאמין שאתה באמת לא יכול להיפגע".

חזון החברה הפתוחה

ב־1947, כשהונגריה כבר תחת שלטון קומוניסטי, החליט סורוס הצעיר שנמאס לו לחיות תחת משטר נוסף שמכתיב את חיי האזרחים. הוא נסע לשווייץ ומשם לאנגליה, כדי לבנות חיים חדשים במערב. המהגר בן ה־17 התפרנס מעבודות שונות, כמו סבל ברכבת בבקרים ומלצר בערבים. 40 שנה מאוחר יותר סיפר לחבר קרוב כי הקיץ שבו עבד בתור משרת בבריכת שחייה בלונדון היה "הטוב בחיי" – כי הבריכה הייתה ריקה תמיד, והוא בילה את זמנו בספרייה הציבורית הצמודה.

ג'ורג' סורוס ב־1946

ג'ורג' סורוס ב־1946

אחרי שנתיים של עבודה מאומצת ושיפור האנגלית שלו, הצליח סורוס להתקבל לבית הספר לכלכלה של לונדון. שם הוא פגש את הפילוסוף הפוליטי האוסטרי־בריטי קרל פופר, שלא רק היה המנטור שלו בשנתו האחרונה במוסד האקדמי הידוע, אלא גם הפך לדמות שעיצבה את התנהלותו העתידית.

ב־1945 פרסם פופר את החיבור 'החברה הפתוחה ואויביה', לפיו אידיאולוגיות טוטליטריות, ובראשן הפשיזם והמרקסיזם, טוענות לבעלות על אמת מוחלטת ובכך הן מהנדסות את החברה ויוצרות "חברה סגורה"; את זו כינה "יחידה אורגנית למחצה שחבריה מוחזקים יחד באמצעות קשרים ביולוגיים למחצה: קרבה, חיים משותפים, מאמצים משותפים, סכנות משותפות, שמחות משותפות ומצוקה משותפת". פופר הסביר כי האמת המוחלטת אינה קיימת, ועל בני האדם להתקדם לעבר חברה פתוחה שמאפשרת מגוון דעות ודיון רציונלי. שבה האזרחים מסוגלים לחקור ולהציג שאלות. שבה יש כבוד לזכויות אישיות. "ניתן לתאר את המעבר מחברה סגורה לפתוחה בתור אחת המהפכות העמוקות ביותר שהאנושות עברה", כתב פופר, שסימן את הדמוקרטיה הליברלית כדוגמה לחברה פתוחה. "אם אנחנו לא מוכנים להגן על חברה סובלנית נגד ההסתערות של מי שאינם סובלנים, אז הסובלנים ייהרסו, ויחד עמם גם הסובלנות".

התפיסה של פופר משכה מיד את סורוס, שחווה כאמור שלטון נאצי ושלטון קומוניסטי. הוא תכנן לבנות עתיד שבו גם יוכל להקדיש זמן ללימודי פילוסופיה וגם לפעול למען קידום החזון של פופר. אולם תחילה, רצה להרוויח כסף כדי שיוכל לממן את שאיפותיו. אחרי שעבד כשלוש שנים בבנק מסחרי בלונדון בתחום הגישור והמניות, עבר ב־1956 לניו יורק, שם כבר התגורר אחיו הגדול פול.

סורוס סיפר שתכנן לעבוד בתחום הפיננסי חמש שנים בלבד לפני שישוב ללימודי הפילוסופיה, אבל גילה שהוא מצטיין ונשאב לתוך העולם העסקי של וול סטריט. הוא עבד בבתי השקעות והפך למומחה לאיגרות חוב אירופיות. במקביל החל לפתח גישות כלכליות משלו, ברוח משנתו של פופר. בראשן תיאוריית הרפלקסיביות (Reflexivity) הגורסת שתפיסות מעוותות יכולות להשפיע על המצב כי עמדות שגויות מביאות למעשים בלתי ראויים.

בעולם הפיננסי, על פי סורוס, למשקיעים יש הטיות ותפיסות חיוביות או שליליות כלפי מניות, והן יכולות לגרום לתנודתיות במחיר בהתאם לציפיות המשקיעים. זאת בניגוד לתפיסה הקלאסית שבה השווקים תמיד מתאזנים על פי שיווי משקל. התפיסה של סורוס לא זכתה לאהדה בעולם הכלכלי, אולם זה לא הפריע לו לנצל אותה כדי להפוך לאחד הספקולנטים המובילים בעולם, ולגרום למבקריו לבלוע את הכובע.

הצלחות כבירות לקראת עושר מפוקפק

ב־1969 הקים את 'קרן הניהול של סורוס' בהשקעה של 4 מיליון דולר. זו הפכה לבסיס של קרן הגידור 'קוואנטום'. הקרן רשמה גידול מרשים של יותר מ־35% בכל שנה. כש'קוואנטום' הגיעה לשווי של כ־400 מיליון דולר ב־1981, נפלו עליו צרות. שותפו מאז הקמת הקרן, ג'ים רוג'רס, החליט לעזוב לדרך נפרדת, סורוס גם התגרש מרעייתו הראשונה אנאליזה ויטצ'ק, והקרן נפלה ב־23%.

בהמשך הוא חזר למסלול ההצלחה, באמצעות תחזיות וספקולציות מוצלחות של תנודות מטבע ברחבי העולם. ערב המשבר הפיננסי של אוקטובר 1987 הגיעה הקרן לשווי של 1.6 מיליארד דולר. במשבר הגדול סורוס שוב ספג מכה. אף שהצליח לחזות את הקריסה הצפויה בבורסות, הוא הימר לא נכון על היחסיות בין הבורסה היפנית לבין וול סטריט. הקרן הפסידה 800 מיליון דולר.

הרגע שמיצב את מעמדו בתור המשקיע הספקולנט המוביל בעולם התרחש בספטמבר 1992. סורוס זיהה שהפאונד הבריטי נסחר ברמות בלתי מציאותיות במסגרת מנגנון שער החליפין האירופי, והעריך שממשלתו של ג'ון מייג'ור תבחר לבצע פיחות. הוא הורה לסוחרים שלו לבצע הימור נגד המטבע בהנחה שהערך שלו יירד. ב־16 בספטמבר, 'יום רביעי השחור', סורוס מכר שטרלינגים ורכש אותם שוב, הפעם במחיר נמוך יותר, ללא הפסקה, מאלץ את הבנק המרכזי לבצע רכישות משלו עד שהבריטים הרימו ידיים, מתוך הבנה שלא יוכלו להעלות שוב את ערך המטבע.

בעקבות זאת החליטה ממשלת בריטניה לעזוב את מנגנון שער החליפין, בעוד סורוס ו'קוואנטום' הרוויחו יותר ממיליארד דולר. סורוס לא היה המשקיע היחיד שהיה מעורב בהימורים נגד הפאונד, אך צהובוני הממלכה מיהרו לכנותו "האיש ששבר את הבנק המרכזי של אנגליה". כאשר סורוס ניסה לעצור את פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי לאחר משאל הברקזיט ב־2016 ותרם למען קיום משאל חוזר, אמר עליו נורמן למונט, שר האוצר במשבר 1992: "סורוס הוא איש פיננסים מבריק, אבל הוא צריך להישאר בפיננסים ומחוץ לפוליטיקה הבריטית".

סורוס דחה את ההאשמה שהוא אחראי לקריסת המטבע האנגלי. "שווקים מניעים מטבעות, ולכן מה שקרה עם הפאונד הבריטי היה מתרחש בכל מקרה בין אם הייתי נולד או לא, ולכן אני לא מקבל אחריות", אמר ב־2008. עם זאת, שנתיים לאחר 'יום רביעי השחור', הוא הודה כי "אני חושב שזה נכון שאנחנו נוטים להרוויח ממצוקה של אחרים".

המשפט המתריס הזה יושם היטב פעמים רבות לפני כן. כך ב־1997, כשסורוס ביצע הימור ענקי נוסף, הפעם באסיה ועם תוצאות דרמטיות יותר. המטרה הייתה תאילנד, וסורוס ביצע הימור נגד מטבע הבאט בפוזיציית חסר ("שורט") של כ־2 מיליארד דולר, בניסיון לשכנע את הממשלה בבנגקוק לבצע פיחות. בניגוד לבריטניה, תאילנד הייתה רק כלכלה מתפתחת והתקשתה להתמודד עם האתגר. הממשלה הפסיקה את הצמדת המטבע לדולר. ערך המטבע צנח ביותר מ־60%.

סורוס הרוויח מהמהלך 750 מיליון דולר, אך הכלכלה התאילנדית ספגה מכה קשה עם מיליוני מובטלים. בתוך זמן קצר הורגשו גלי ההלם של הקריסה התאילנדית ברחבי אסיה, עם קריסת המטבעות המקומיים במרבית המדינות, כשעוד ספקולנטים הלכו בדרכו של סורוס. ראש ממשלת מלזיה, מהטיר מוחמד (שהיה ידוע בעמדותיו האנטישמיות), מיהר להטיל על "יהודים עשירים", ובראשם סורוס, את האחריות למשבר. "היהודים לא שמחים לראות את המוסלמים מתקדמים", האשים.

במטרה לחמוק מהוועדה האמריקאית לפיקוח על ניירות ערך, רשם סורוס את קרן 'קוואנטום' באיים האנטיליים ההולנדיים, והמניות שלה נסחרו בבורסות מחוץ לארה"ב. הדבר עורר לא פעם מחאה מצד מחוקקים בגבעת הקפיטול, שדרשו לבדוק את השפעת קרן הגידור של סורוס על השווקים הפיננסיים. ב־2011, אחרי הרפורמה החקיקתית לריסון וול סטריט בעקבות המשבר הפיננסי של 2008, הגבירה הוועדה לניירות ערך את החקירות נגד קרנות גישור פרטיות ודרשה מהן להירשם אצלה. כדי להימנע מכך הפך סורוס את 'קוואנטום' מקרן גישור לקרן פרטית, שמנהלת את כספי המשפחה ללא משקיעים חיצוניים. כיום הקרן שווה יותר מ־25 מיליארד דולר, כאשר סורוס עצמו מחזיק בהון אישי של 8.6 מיליארד דולר.

לשנות את מזרח אירופה

במקביל לבניית המוניטין בוול סטריט הקים סורוס ב־1979 את 'קרן החברה הפתוחה'. מחד, שאיפה לקדם את החזון באותו השם של פופר; מאידך, סורוס הודה כי הסיבה הראשונה לכניסתו לעולם הפילנתרופיה הייתה למצוא דרך לעקוף את חוקי המיסוי ולהשאיר יותר כספים לילדיו. "זה גימיק מסקרן של מיסוי", הסביר. "הרעיון הוא שאתה מתחייב להעניק את הנכסים שלך לקרן ואתה שם סכום כסף מסוים לתוך הקרן בכל שנה. ואחרי שנתת כספים במשך שנים ארוכות, הקרן שנשארת יכולה להישאר ליורשים ללא מס עיזבון או מתנה. לכן הקמתי ככה את הקרן עבור הילדים שלי".

הניסיון הראשון של הקרן נכשל. סורוס הגיע לדרום אפריקה בעקבות ידיד, בן שבט הזולו, ונחשף מקרוב למשטר האפרטהייד הגזעני, שהיה בעיניו דוגמה מובהקת של חברה סגורה. באמצעות הקרן החל להעניק מלגות לסטודנטים שחורים כדי שייכנסו לאוניברסיטת קייפטאון. האוניברסיטה הכשילה את המהלך, הסטודנטים המשיכו לחוות אפליה. סורוס הפסיק את המימון.

במקום זאת, עבר לאזור שהכיר היטב – מזרח אירופה, שמדינותיה היו כפופות למשטרים הקומוניסטיים. מתחילת שנות ה־80 החל לממן תנועות של מתנגדי משטר, כמו 'סולידריות' בפולין ו'אמנת 77' בצ'כוסלובקיה. הוא העניק מלגות ללימודים בחו"ל לסטודנטים, שרבים מהם השתלבו בעתיד במערכת הפוליטית והציבורית בארצם, ותמך בארגוני עובדים. הוא שלח מאות מכונות צילום להונגריה, ובכך אפשר למתנגדי השלטון לעקוף את השליטה הממשלתית על המכונות ולהפיץ את העלונים שלהם. הוא העביר ספרי לימוד מערביים, שסיפקו קונטרה לאידיאולוגיה הקומוניסטית.

ב־1989 החלה קריסת מסך הברזל, ואבני הדומינו של המשטרים הקומוניסטיים החלו ליפול. סורוס ראה כיצד חזונו עומד להתגשם, וחברות פתוחות יקומו על חורבות הסגורות. הוא המשיך להשקיע מיליונים כשהבין שמדינות המערב לא יפעלו מספיק, בעיניו, לטובת העניין. ב־1991 הקים את האוניברסיטה המרכז־אירופית, שלדבריו נועדה לשמש "מוסד שישמר ויפתח את רוח המהפכה". זו הפכה לאחד המוסדות החשובים והיוקרתיים ביותר ביבשת, עם קמפוס מרכזי בבודפשט, סניפים בפראג ובוורשה, ואלפי סטודנטים מעשרות מדינות, לא רק מהגוש הסובייטי לשעבר, שלמדו בין השאר כלכלה, מגדר, סביבה, משפטים והיסטוריה.

ברוסיה, סורוס העביר 125 מיליון דולר למדענים מובטלים, על מנת לספק להם גב כלכלי כדי שלא ימכרו את הידע שלהם לגורמים עוינים. הוא גם השקיע 250 מיליון דולר בעדכון ספרי הלימוד והכשרת מורים ללמד על חשיבה ביקורתית, וב־1999 מימן את חיבורן של 33 אוניברסיטאות ברחבי המדינה לרשת האינטרנט.

בשנות ה־90 היה סורוס גם מעורב במלחמות ביוגוסלביה לשעבר, וזאת מתוך תחושה שהקהילה הבינלאומית, ובראשה האו"ם וארה"ב, אינה עושה מספיק כדי לעצור את הפשעים החמורים ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה. הוא תרם 50 מיליון דולר לטובת הקמת מפעל לטיהור מים באזורה הנצור של סרייבו, שם התושבים סיכנו את חייהם כאשר יצאו לחפש מים נקיים תחת אש הצלפים. הוא גם פתח סניף של קרן החברה החדשה בבוסניה, שהעניקה מלגות וסיפקה מכונות הדפסה להוצאת עיתונים. סורוס גם מימן את הקמת בית הדין הבינלאומי לפשעים ביוגוסלביה לשעבר, אליו הגיע ב־2001 גם הנשיא היוגוסלבי ופושע המלחמה סלובודן מילושביץ', שסורוס השקיע מיליוני דולרים בסיוע למתנגדיו.

מול ההצלחות במזרח אירופה, סורוס רשם אכזבה קשה בחברה סגורה אחרת – סין. ב־1986 אישרו לו הרשויות בבייג'ינג לפתוח סניף במדינה, בעיקר למתן מלגות, אולם בתוך שנה נקלעה הקרן לתוך עימות פנימי במפלגה הקומוניסטית, וסורוס הואשם כי הוא סוכן אמריקאי. סורוס הבין שמנגנוני הביטחון של המדינה התערבו בפעילות הקרן בסין, והחליט לסגור אותה ב־1989. "זה היה הכישלון הגדול ביותר שלי", הודה. "הקרן עצמה הפכה לגוף של משטרת הביטחון. הפסדתי בקרב".

לא מפרידים בין צדקה ועסקים

שנות ה־90 הפכו את סורוס לשם דבר ברחבי העולם בזכות ההצלחות הפיננסיות והתרומות של קרן הצדקה. כלי התקשורת סיקרו אותו לעייפה, ומנהיגי מדינות חפצו בקרבתו. "יש לי נשיא אחד לארוחת בוקר ואחר לארוחת ערב", אמר בחיוך לעיתונאי מייקל לואיס מה'ניו ריפבליק', שליווה אותו בסיור במדינות מזרח אירופה. "פשוט תכתוב שהאימפריה הסובייטית לשעבר נקראת כעת האימפריה של סורוס".

סורוס עם ילצין, 1992 צילום Alexander Sentsov TASS IL

סורוס עם ילצין, 1992 // צילום: Alexander Sentsov ,TASS Getty Images IL

זו לא הייתה ההתבטאות היחידה שהצביעה על ביטחון עצמי מופרז או שיגעון גדלות מצידו. בריאיון לעיתונאי ה'ניו יורק טיימס' שנלווה אליו גם הוא למסע דילוגים בין מדינות ב־1994, הסביר את חיבתו לכניסה לאזורי סכסוך ומחלוקת ברחבי העולם. "אני חושב שאני באמת מבין את התהליך שמתרחש, את התהליך המהפכני הזה, יותר טוב ממרבית האנשים כי יש לי תיאוריה, מסגרת אינטלקטואלית, שבמסגרתה אני מתמודד. זו המומחיות שלי כי אני מתמודד עם תהליכים דומים בשווקים פיננסיים", אמר סורוס והוסיף: "אני מעֵין אל מתוך מכונה (דאוס אקס מכינה) – אני משהו בלתי טבעי". הוא גם ניצל את הכוח כדי להביע את דעתו באופן חד וברור בפני מנהיגים ואפילו בנאומים מתריסים מול פרלמנטים שבהם התארח.

מלבד פעילות הצדקה לטובת המטרות של הקמת חברה פתוחה, סורוס ניצל לא פעם את דריסת הרגל שקיבל על מנת למנף עסקאות והשקעות פיננסיות לטובת עצמו. ברוסיה הוא השקיע כמיליארד דולר בחברת הטלפונים הממלכתית סוויאזינווסט (השקעה שקרא לה "הגרועה בחיי"). בקוסובו, נטען, הוא השקיע סכומים ניכרים כדי להשיג שליטה על מתחם מכרות זהב, כסף ועופרת. אלה דוגמאות מעטות מתוך רבות.

כרזה נגד סורוס בהפגנה באלבניה צילום Robert AtanasovskI, AFP via Getty Images IL

כרזה נגד סורוס בהפגנה באלבניה // צילום: Robert AtanasovskI, AFP via Getty Images IL

בסביבת סורוס הדגישו כי הקרנות שלו נמנעות מניגוד עניינים בין קידום המטרות הפילנתרופיות לבין ההשקעות הכלכליות, אולם סורוס עצמו הציג גישה שונה בנוגע לקשר בין שני התחומים. בספר 'סורוס על סורוס' (אולי ההגדרה הספרותית הטובה ביותר לאותו שיגעון גדלות) שפרסם לפני 15 שנה, כתב כי "צריך להיות פתי גדול כדי להאמין שהקמתי את הקרנות רק כדי להכין את השטח בשביל כניסה לשוק בתור משקיע", אולם הודה כי "הניסיון שלי הראה שאנשים מתייחסים אליי יותר ברצינות בתור משקיע מאשר פילנתרופ. לכן, אם אני באמת רוצה השפעה במדינות האלה, אני יכול לעשות את זה טוב יותר בתור משקיע פוטנציאלי".

המכשול של פוטין

השפעתו של סורוס גברה. כך גם השקעותיו בתנועות ליברליות ובארגוני זכויות אדם כדוגמת 'אמנסטי' ו'משמר זכויות האדם' (HRW). הוא הפך יעד משמעותי יותר לביקורת, התקפות ורדיפות, לעיתים תוך שימוש במונחים אנטישמיים מובהקים, מצד מי שראו בו איום על שלטונם ועל אחיזתם באותה "אמת מוחלטת". ב־1997 נאלץ סורוס לסגור את משרדי הקרן שלו בבלארוס, שם השקיע יותר מ־13 מיליון דולר לטובת חינוך, מדע ותמיכה בארגוני חברה אזרחית – זאת אחרי שמשטרו של אלכסנדר לוקשנקו הטיל עליה קנס והאשים אותה בעבירות מיסוי, בשל תמיכה לכאורה בעצרות בלתי חוקיות של האופוזיציה והתערבות בענייני המדינה.

בסוף 2003 קמה 'מהפכת הוורדים' העממית בגיאורגיה, שבה נאלץ הנשיא הוותיק אדוארד שוורדנדזה להתפטר. במקומו עלה לשלטון מיכאיל סאקשווילי. באופן חריג, סורוס התערב הפעם באופן פעיל בפוליטיקה הפנימית, עם תמיכה פומבית בסאקשווילי ויצירת קשרים בין מתנגדי משטר מקומיים לבין הפעילים שהפילו את שלטון מילושביץ' בסרביה. לאחר המהפכה מונו בכירים בקרן המקומית שלו לתפקידים בכירים בשלטון החדש. סורוס הצהיר כי תושבי גיאורגיה הם שביצעו את המהפכה, אולם הודאתו כי מילא תפקיד "בהכנת החברה למהפכה" סייעה לתאר אותו כמושך בחוטים.

מי שקידם את הנרטיב היה לא אחר מאשר נשיא רוסיה הטרי ולדימיר פוטין, שראה כיצד פעילות סורוס לקידום הדמוקרטיה והליברליזם מרחיקה ממנו את גיאורגיה, ולאחר מכן גם את אוקראינה. תחילה עם 'המהפכה הכתומה' בסוף 2004, ובהמשך עם המהפכה העממית ב־2013. לפני חמש שנים סילק פוטין את הקרן של סורוס מרוסיה אחרי יותר מ־25 שנות פעילות, בטיעון שהיא מהווה "איום על ביטחון המדינה והחוקה".

ביולי 2018, במסיבת העיתונאים ההזויה של פוטין וטראמפ בתום פסגתם בהלסינקי, דחה הנשיא הרוסי את ההאשמות כי ארצו התערבה בבחירות לנשיאות ארה"ב, תוך שהוא מנצל את סורוס כדוגמה שמוכיחה את טענתו. "יש לכם המון אנשים בארה"ב, למשל ג'ורג' סורוס, עם הון של מיליארדים רבים, אבל זה לא הופך אותו לנציג של ארה"ב? לא, זה לא".

ברית הטינה של אורבן ונתניהו

הונגריה היא מקרה ידוע. שם, דווקא במולדתו, סורוס הוגדר ממש כאויב האומה. המדינה סגרה לו את הדלת, ועל כך חתום ראש הממשלה ששחק את הדמוקרטיה במדינה, ויקטור אורבן. אורבן דווקא חייב לסורוס לא מעט עבור צמיחתו הפוליטית. סורוס העניק תמיכה פיננסית לקולג' שבו למד אורבן משפטים, ואורבן אף עבד במשרה חלקית ב'קרן החברה הפתוחה', והיה בין מקימי מפלגת הצעירים 'פידש' ב־1988, שגם לה סורוס סייע.

באוקטובר 1989, מעט אחרי שאורבן הצעיר נשא נאום דרמטי לעמיתיו שקרא ליציאת הכוחות הסובייטיים מהמדינה ולעריכת בחירות, הוא יצא ללימודים באוקספורד עם מלגה מהקרן של סורוס. "אורבן היה נעשה פוליטיקאי בכל מקרה, אבל לשהותו באוקספורד הייתה השפעה עמוקה על האישיות שלו, על צמיחתו הפוליטית ועל הדעות שלו", מסביר העיתונאי ההונגרי סבולץ' פאני בשיחה עם 'ליברל'. הוא מציין כי הקשר בין סורוס לבין פידש נמשך גם בשנות ה־90, כאשר המפלגה קידמה עמדות ליברליות ואורבן כיהן בפעם הראשונה בראשות הממשלה. "זה היה חיבור טבעי בין הצדדים", אומר פאני.

המפנה התרחש אחרי שאורבן ופידש שבו לשלטון ב־2010 עם רוב מוחץ בפרלמנט, מותירים מאחור את הסוציאליסטים ואת מפלגת יוביק הניאו־נאצית. אורבן החל לקדם את חזון המדינה הבלתי ליברלית והיה צריך לסמן אויב חדש כדי לגייס את המדינה מולו. בין האחראים לחיבור היועצים האסטרטגיים האמריקאים־יהודים של אורבן, ארתור פינקלשטיין וג'ורג' בירנבאום, היה אחד, בנימין נתניהו. אלה סימנו את סורוס – עשיר, ממוצא הונגרי, זר אבל עדיין מוכר, ועם עמדות ששנואות על השמרנים. "תמיד טוב שיש לאויב פנים", הסביר בירנבאום בריאיון ל'באזפיד'.

נתניהו עם ויקטור אורבן צילום עמוס בן גרשום, לע מ

נתניהו עם ויקטור אורבן // צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

הקמפיין נגד סורוס החל לפני בחירות 2014, אבל צבר תאוצה עם משבר ההגירה האירופי שנה אחרי כן, כשאורבן טען שסורוס מממן את גלי הפליטים כדי "להרוס את הזהות הנוצרית של הונגריה ושל כל אירופה". תמונותיו, לצד הסלוגן "לעצור את סורוס" ו"אל תיתנו לו לחייך אחרון", נתלו ברחבי המדינה וגם על רצפת הרכבות, כדי שהנוסעים ידרכו עליהן. חבילות חוקים ממוקדים נגד סורוס הביאו לענישת ארגונים בלתי ממשלתיים שמסייעים למהגרים בלתי חוקיים, ואילצו את האוניברסיטה המרכז־אירופית לסגור את הקמפוס בבודפשט. גם פעילות 'קרן החברה הפתוחה' הושבתה, כמובן.

למרות הניצחון לכאורה, המשיך וממשיך אורבן במתקפותיו על סורוס. בחודש שעבר, אחרי שמוסדות האיחוד האירופי החליטו לקשור בין קבלת תקציבים לבין שמירה על עקרון שלטון החוק, האשים אורבן כי זה "חלק מהתוכנית של סורוס". "כל תינוק יודע שסורוס נמצא במרכז, הוא העכביש והוא טווה את הרשת הזו ומנסה לסחוט את מה שההונגרים עבדו בשבילו", גרס אורבן.

השימוש בדימויים האנטישמיים ברוח 'הפרוטוקולים של זקני ציון' נגד סורוס בהונגריה אינו חדש. ב־1992 פרסם פוליטיקאי הונגרי מאמר עם הכותרת "טרמיטים טורפים את האומה שלנו – מחשבות על משטר סורוס והאימפריה של סורוס"; פוליטיקאי אחר טען שסורוס פועל על פי הוראות ממשלת ישראל.

פאני סבור שאורבן אינו מחזיק באמת בעמדות אנטישמיות, וכי השימוש במונחים הללו מצידו נעשה רק מסיבות פוליטיות, כדי לפנות לימין הקיצוני המזדהה איתם. "אם סורוס היה נוצרי, אם לא הייתה לו מורשת יהודית, הוא לא היה יעיל למטרות פוליטיות", אומר פאני. "במקרה כזה, לא היו כל תיאוריות הקונספירציה סביבו, כל הקישורים לזקני ציון".

בשיא קמפיין המודעות של אורבן נגד סורוס ב־2017, פרסם השגריר הישראלי יוסי עמרני הודעת גינוי, שבה הזהיר כי הקמפיין "עלול לעורר זיכרונות ולזרוע שנאה ופחד". אולם משרד החוץ הישראלי, על פי הנחיית רה"מ נתניהו, שהגיע לביקור בבודפשט ימים ספורים לאחר מכן, התנער מהודעת השגריר. "לא הייתה כוונה לבטל את הלגיטימיות של הביקורת כלפי סורוס, ששוב ושוב מערער את המדיניות של הממשלות הנבחרות בישראל, על ידי מימון של ארגונים שמשמיצים את המדינה היהודית ומבקשים למנוע ממנה את הזכות להגן על עצמה", נמסר.

זו לא הייתה הפעם היחידה שבה האשימו נתניהו והימין את סורוס בניסיון לפגוע במדינת ישראל. בפברואר 2018 טען רה"מ שסורוס "מניע את הקמפיין נגד גירוש המסתננים"; בספטמבר 2018 שיתף ידיעה שקרית שפורסמה ב'ישראל היום', שלפיה איראן מודה שהיא משתפת פעולה עם סורוס. בספטמבר 2017 שיתף יאיר נתניהו קריקטורה אנטישמית, שמציגה את סורוס כמפעיל את אנשי הלטאה ואת האילומינטי, והם אלה שעומדים מאחורי ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ומני נפתלי. בשנה שעברה השתתף נתניהו הבן בכנס בבודפשט וצוטט כאומר: "ארגוני סורוס הורסים את ישראל מבפנים. הם עובדים יום ולילה כדי לשדוד מישראל את זהותה היהודית".

בריאיון לנחום ברנע ב'ידיעות אחרונות' באפריל 2018, הכחיש הבן אלכסנדר סורוס, המשמש סגן יו"ר הקרן, שהוא ואביו מתנגדים לזכות הקיום של ישראל. אולם תמיכתם בארגונים ישראליים כדוגמת 'עדאלה' ו'הוועד הציבורי נגד עינויים', שניהלו מאבקים משפטיים נגד כוחות הביטחון, וגם בארגונים זרים כ'משמר זכויות האדם' שהאשים את ישראל בפשעי מלחמה, סיפקה אש בעירה עבור האשמות הימין. זאת על אף שהקרן תומכת גם בארגונים שפועלים כאן למען זכויות מוגבלים או שקיפות ציבורית.

ממשיך דרכו, אלכסנדר סורוס צילום Andrew H. Walker, Getty Images IL

אלכסנדר סורוס // Andrew H. Walker, Getty Images IL

גם התבטאויותיו של סורוס תרמו להצטיירותו כאויב בעיני הימין הישראלי. "אני לא מכחיש את זכותם של היהודים לקיום לאומי – אבל אני לא רוצה להיות חלק מזה", אמר בריאיון ב־1995. ב־2003 טען כי "המדיניות של ממשל בוש ושל ממשלת (אריאל) שרון תרמו לעלייה באנטישמיות באירופה", ועורר את זעמם של ארגונים יהודיים. במאמר שפרסם ב־2007 קרא לישראל להכיר בממשלה פלסטינית בהשתתפות חמאס, ואמר כי השדולה הפרו־ישראלית בוושינגטון (איפא"ק) מסכנת את קיומה של ישראל, לא פחות.

אויב האומות מספר 1. סוף דבר

בשנים האחרונות כמעט כל מהפכה, הפגנות המוניות או שינויי שלטון הודבקו לשמו של סורוס. הוא הואשם באחריות לניסיון של קטלוניה להכריז על עצמאות מספרד באוקטובר 2017; בעידוד ההפגנות שהביאו להתפטרות ראש ממשלת סלובקיה רוברט פיקו במארס 2018; ובארגון הפלת שלטונו של ראש ממשלת ארמניה סרז' סרקיסיאן באותה שנה.

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן טען כי סורוס עמד מאחורי הפגנות פארק גזי ב־2013. איש העסקים עות'מן קבאלה, שהקים את הסניף המקומי של 'קרן החברה הפתוחה', עצור כבר יותר משלוש שנים על ארגון לכאורה של ההפגנות. "האדם שמימן את הטרוריסטים בתקריות בגזי כבר בכלא", אמר ארדואן ב־2018, ימים ספורים לפני שהקרן סגרה את פעילותה בטורקיה. "מי מאחוריו? היהודי ההונגרי המפורסם סורוס. זה האיש שממנה אנשים לפלג מדינות".

הפגנות בפארק גזי, טורקיה 2013 צילום Bulent Kilic, AFP via Getty Images IL

הפגנות בפארק גזי, טורקיה 2013 // צילום: Bulent Kilic, AFP via Getty Images IL

באיטליה, מפלגת 'חמישה כוכבים' הפופוליסטית ומתאו סלביני, מנהיג מפלגת 'לגה' מהימין הקיצוני, טענו שסורוס מממן את הפליטים שמגיעים בסירות מלוב. נייג'ל פראג', הפוליטיקאי הבריטי השנוי במחלוקת, כינה את סורוס "הסכנה הגדולה ביותר למערב" וטען כי "הוא לא רוצה שאירופה תתבסס על נצרות". באיראן הוקרן סרטון אנימציה של משרד המודיעין שהציג לכאורה את סורוס, שתואר כ"טייקון יהודי והמוח מאחורי הקולוניאליזם האולטרה־מודרני", משתתף בישיבה של בכירים אמריקאים במטרה להפיל את משטר האייתוללות.

בסרט התיעודי על סורוס שיצא בחודש שעבר בבימויו של ג'סי דילן (בנו של בוב), מודה סורוס כי "העובדה שהייתי מעורב בסוגיות רבות ושונות, ונקטתי עמדות שנויות במחלוקת, פעלה נגדי". אבל בראייה לאחור, הוא אינו מתחרט על המסלול שבו בחר, אף שרשימת המנהיגים שיוצאים נגדו רק הולכת ומתארכת. "אני גאה באויבים שיש לי", הוא אומר שוב ושוב. "העבודה שלי והעבודה של הקרנות שלי מורכבות מקידום חברות פתוחות וחיזוקן, ולכן זה אומר לי שאנחנו עושים משהו נכון".

'קרן התקווה החדשה' של סורוס פועלת כיום ביותר מ־120 מדינות עם תקציב שנתי של יותר ממיליארד דולר, משקיעה בתוכניות מגוונות, החל מחיזוק יסודות דמוקרטיים וזכויות אדם, דרך מאבק בנגיף הקורונה ועד מניעת אפליה כלכלית ומשפטית, הגברת שוויון מגדרי ועידוד תקשורת חופשית. למרות הפעילות הענפה, הקרן גם עומדת לעבור שינוי דרמטי בשנים הקרובות.

סורוס ציין השנה את יום הולדתו ה־90. בריאיון שהעניק אשתקד ל'גרדיאן' הודה כי "אובדן ההכרה מפחיד מאוד אדם כמוני, אבל מוות הוא תוצאה טבעית של מי שנולד ולכן זה לא דבר שצריך לפחד ממנו". בינתיים הוא ממשיך להיות פעיל בקרנותיו, לעקוב ולהגיב על המתרחש בארה"ב ובעולם, להתנגח עם יריביו ולהזהיר כי החזון של החברה הפתוחה "עדיין נמצא תחת איום".

ההכנות לקראת העתיד בעיצומן. המבט מופנה לעבר דור הבנים. לסורוס חמישה ילדים – שלושה מנישואיו הראשונים לאנאליזה ויטצ'ק, ושניים מנישואיו לסוזן וובר (ב־2013 נישא בשלישית לטמיקו בולטון). ג'ונתן (50), הבן השלישי, ממשיך את דרכו של אביו בתחום הפיננסי. ב־2012 הקים את קרן הגידור הפרטית JS Capital Management. כמו אביו, גם הוא תורם מיליוני דולרים למפלגה הדמוקרטית ולמטרות פרוגרסיביות.

נושא הדגל הפילנתרופי הוא הבן הרביעי אלכסנדר (35), שמשמש סגן יו"ר 'קרן החברה הפתוחה' ומלווה את אביו במסעותיו בעולם. גם אלכסנדר הפך יעד למתקפות בעלות נופך אנטישמי. מוקדם יותר השנה האשימה הזמרת טיילור סוויפט את אלכסנדר ואת משפחת סורוס כי הם סייעו למפיק שלה לשעבר, סקוטר בראון, לרכוש את הזכויות על שיריה הישנים, ובעקבות זאת תקפו אותה ארגונים יהודיים שהזהירו אותה שלא לעודד את תיאוריות הקונספירציה המוכרות. פאני, העיתונאי ההונגרי, מספר שממשלת אורבן ניסתה בהצלחה פחותה לסמן את סורוס הבן בעיני הציבור. "הם כנראה ימצאו מישהו אחר להטיל עליו את האשמה", הוא מעריך.

לא מעט כתבות נרחבות וספרים ניסו לפצח את חידת ג'ורג' סורוס לאורך השנים. האם הוא אכן כפי שמתארים אותו בימין, מניפולטור שעשה כסף בעיקר על חשבון אחרים והתערב בענייניהן של מדינות באופן לא ראוי, או שמא אדם בעל כוונות טובות בעיקר, וחלומות גדולים, שמנצל את ההון שצבר כדי לקדם תחומים מהותיים לעתיד העולם, גם אם לעיתים הלך צעד או שניים רחוק מדי? השאלה הזו תמשיך ללוותו גם אחרי שיירד מהבמה. אולם כפי שכתבה אמילי טמקין בספרה 'ההשפעה של סורוס' שיצא השנה: "לעולם לא יהיה עוד ג'ורג' סורוס. התנאים שיצרו אותו היו ייחודיים, וכך גם הוא".

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook