"היהלום של מלונות העסקים בתוניסיה" ו"סמל לאמנות החיים האמיתית בתוניסיה", כך מגדיר אתר האינטרנט של מלון לה פאלאס את מלון היוקרה ששוכן על גבעה לחופי הים התיכון, לא הרחק מהבירה תוניס. האתר מציין כי המלון, על 239 חדריו ו-44 הסוויטות שבו, לצד אולם קונגרסים, מסעדה ובר, נועד "לשלב עסקים ומנוחה במסורת הנהדרת של יוקרה ואלגנטיות".
לפני ארבע שנים, ב-30 בספטמבר 2014, נהנו מהשירותים המגוונים של המלון שצופה אל מפרץ תוניס יותר מ-200 אורחים שהגיעו למדינה הצפון אפריקאית על מנת להשתתף בכנס מיוחד. כותרתו: "הוועידה הבינלאומית למעקב אחרי המצב הפוליטי והחוקי הפלסטיני לאור התוקפנות הישראלית".
כפי שמשתמע מהשם, לא נרשמה אהבת ישראל באולם הכנסים של המלון, במסדרונות או בחדר האוכל, ולמעשה השנאה כלפי ישראל הייתה עזה במיוחד לאור העובדה שרק שבועות אחדים קודם לכן הסתיים מבצע צוק איתן. "מה שהתרחש בעזה היה מאמץ משותף ומופלא של ההתנגדות בשטח", אמר נציג חמאס בלבנון, אוסמה חמדאן. "זה סיבוב שהצלחנו בו. אולי לא הרווחנו מבחינה פוליטית, אבל השגנו הצלחה גדולה ברמה הצבאית והלאומית".
הצהרת הסיכום של הוועידה קראה בין השאר לחקור את "פשעי הכיבוש", "להכניס את מנהיגי הכיבוש לרשימת פושעי המלחמה המבוקשים על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי" ולהקים בית דין פלילי ערבי שינקוט צעדים נגד ארה"ב ומדינות מערביות נוספות בשל "התמיכה החומרית והצבאית שלהן בכיבוש". עוד קראה ההצהרה ל"חרם על הישות הישראלית וביטול ההכרה בה".
בכירי חמאס מחמוד א-זהאר ומוסא אבו מרזוק לא הצליחו להגיע לוועידה, אחרי שהרשויות במצרים לא התירו להם לטוס לתוניסיה, אבל גם בלעדיהם כללה רשימת המשתתפים לא מעט טיפוסים "ססגוניים". היו ביניהם חבר הפרלמנט הבריטי מטעם השין פיין בצפון אירלנד, פרנסי מולוי, מי שהצהיר אחרי שבריטניה תקפה מטרות של דאעש בסוריה, כי "הבריטים שוב עושים מה שהם יודעים הכי טוב – לרצוח"; ורמזי קלארק, ששימש התובע הכללי של ארה"ב תחת הנשיא לינדון ג'ונסון ובהמשך הלך למחוזות אחרים, כמו הגנה על שליט עיראק לשעבר סדאם חוסיין במשפט שהתנהל אחרי לכידתו בעקבות הפלישה האמריקאית.
משתתף נוסף, שלא משך תשומת לב רבה באותה תקופה, היה ג'רמי קורבין, אז עדיין חבר פרלמנט זוטר מטעם הלייבור. פחות משנה לאחר מכן הוא ידהים את בריטניה, ואת כל העולם, כאשר ייבחר לעמוד בראש מפלגת האופוזיציה באחת המדינות החשובות על הגלובוס. נוכחותו של קורבין באירוע לא הייתה סוד כמוס; הוא הופיע כדובר באחד הפאנלים ואף כתב מאמר על הנסיעה בעיתון הקומוניסטי 'מורנינג סטאר'. שם ציין כי בין הדוברים היו נציגים של פת"ח, חמאס והחזית העממית לשחרור פלסטין, מבלי לציין ולו במילה אחת כי מדובר בארגונים שהיו ועודם מעורבים בטרור.
מבזה את טבח מינכן
קטע נרחב במאמר הקדיש קורבין לאירוע זיכרון שנערך ב-1 באוקטובר לזכר ההרוגים בהפצצה שביצע חיל האוויר הישראלי על מטה אש"ף בתוניס בדיוק 29 שנה קודם לכן. "אחרי שזרים הונחו על הקברים של מי שמתו באותו היום ועל קבריהם של אחרים שנהרגו על ידי סוכני מוסד בפריז ב-1991, עברנו לפסל הכואב בשדרה המרכזית של עיירת החוף בן ערוש, שהייתה מקושטת בדגלים פלסטין ותוניסיה", כתב.
לפני ארבע שנים לא התמקד איש בדברים שכתב קורבין. גם לא עלו תהיות למי הוא מתכוון כאשר התייחס ל"קברים של אחרים שנהרגו על ידי סוכני מוסד בפריז ב-1991", על אף שלא היה ידוע כלל על חיסולים כלשהם בבירת צרפת באותה שנה. למעשה, החיסול שכן מיוחס לישראל התרחש שנה לאחר מכן, כאשר מתנקשים ירו למוות בבכיר אש"ף עאטף בסיסו, שלפי החשד היה מעורב בתכנון הפיגוע נגד המשלחת הישראלית באולימפיאדת מינכן ב-1972, שבו נרצחו 11 ישראלים. בסיסו עצמו קבור בבית הקברות בתוניסיה שבו ביקר קורבין.
בשנה שעברה, ערב הבחירות הכלליות בבריטניה, צץ הביקור בתוניסיה מחדש וקורבין נשאל אם הניח זר על קברו של בסיסו. "בשום פנים ואופן לא", ענה נחרצות. "הנחתי זר עבור כל מי שמתו בתקיפה האווירית על מטה אש"ף בתוניס. נלוויתי לאנשים רבים שחיפשו שלום במזרח התיכון".
באוגוסט האחרון חזר הביקור לכותרות, הפעם כאשר ה'דיילי מייל' פרסם צילומים של קורבין אוחז בזר זיכרון לצדם של בכירים פלסטינים בבית הקברות ואף משתתף עמם בתפילה. הצילומים הוכיחו שקורבין עמד ליד קבריהם של בסיסו ושלושה בכירים בארגון הטרור 'ספטמבר השחור', שביצע שורה של פיגועים קשים בשנות ה-70, ובראשם הטבח במינכן – מייסד הארגון, סלאח ח'לף (אבו איאד), האיל עבד אל-חמיד ופאחרי אל-עומרי. השלושה חוסלו בידי מתנקש מארגון אבו נידאל בינואר 1991.
הפרסום עורר מיד גל של תגובות נזעמות. "אם זה היה מנהיג של מפלגה פוליטית מרכזית אחרת, הוא כבר היה מסתלק עד עכשיו", צייץ שר הפנים, סאג'יד ג'אוויד. אנקי שפיצר ואילנה רומנו, אלמנותיהם של נרצחי מינכן אנדרי שפיצר ויוסף רומנו, כינו את מעשהו של קורבין "אכזרי ומטופש" והאשימו כי "אין לך מקום בפוליטיקה, או בחברה אנושית והגונה, כאשר אתה מונע משנאה חד-צדדית ומרצון בנקמה". בתגובה טען קורבין: "הייתי נוכח כשהונחו הזרים, אני לא חושב שהייתי באמת מעורב בזה" והצהיר: "אני לא מתנצל כלל על כך שהייתי שם".
גם ראש הממשלה בנימין נתניהו הצטרף לוויכוח וצייץ: "הנחת הזר על ידי ג'רמי קורבין על קברם של טרוריסטים שביצעו את טבח מינכן וההשוואה שעשה בין ישראל לנאצים ראויים לגינוי חד-משמעי מכולם – שמאל, ימין וכל מי שביניהם". קורבין לא שתק והשיב במתקפה אנטי-ישראלית, כאשר צייץ: "הטענות של נתניהו לגבי המעשים והמילים שלי שגויות. מה שמצריך גינוי חד-משמעי הוא הרג של יותר מ-160 מפגינים פלסטינים בעזה על ידי כוחות ישראליים מאז מרס, כולל עשרות ילדים".
היסטוריה של תמיכה בטרור
עמדותיו המטרידות של ג'רמי קורבין כלפי ארגונים ואישים המעורבים בטרור, שחלקם גם אחראים למותם של מאות בני אדם, אינן דבר חדש ועלו לדיון עוד לפני היבחרו למנהיג הלייבור בספטמבר 2015 וגם לאחר מכן. אחד האירועים הבולטים התרחש ב-2009, כאשר הוא הציע לארח נציגים של חמאס וחזבאללה בפרלמנט הבריטי ואף כינה את שני ארגוני הטרור "ידידים". רק לפני שנתיים הודה כי "בראייה לאחור, לא הייתי משתמש במילים האלה".
קורבין גם השתתף בקמפיין למען שחרורם של סאמאר עלאמי וג'וואד בוטמה, אשר נידונו למאסר על מעורבותם בפיגועים נגד השגרירות הישראלית ונגד בניין הקהילה היהודית בלונדון ביולי 1994. הוא אף היה שותף בהצעות לסדר בפרלמנט שקראו לשחרורם בטיעון שנכלאו שלא בצדק (השניים שוחררו לפני כעשור, אחרי שריצו כמחצית מ-20 שנות המאסר שנגזרו עליהם).
לא מדובר רק בארגוני טרור שנאבקים בישראל. בשיאו של העימות בצפון אירלנד בשנות ה-80 נועד קורבין עם מנהיג השין פיין, ג'רי אדמס, ועם פעילים במחתרת האירית (IRA). שירות הביטחון MI-5 החזיק בתיק נגדו, בחשד שקיים קשרים עם ארגון הטרור הרפובליקני. כאשר התבקש בראיונות לכלי התקשורת לגנות את הטרור של ה-IRA, השיב קורבין בכלליות כי הוא "מגנה את כל הפיצוצים, את כל מה שעשה הצבא הבריטי, כמו גם הצדדים האחרים".
על אף שעמדותיו האנטי-ישראליות של קורבין אינן חדשות, השאלה המטרידה יותר היא אם מנהיג הלייבור, ומי ששואף לעמוד בראש ממשלתה של הממלכה המאוחדת, הוא גם אנטישמי, או לכל הפחות מי שמוכן לעצום עין מול גילויי אנטישמיות. זאת דווקא אחרי שבראשה של מפלגת האופוזיציה עמד אד מיליבנד, פוליטיקאי יהודי עם קרובי משפחה בישראל. תחת מנהיגותו של קורבין נראה כי נגע האנטישמיות התפשט ללא הבחנה, ועשרות פוליטיקאים וחברי מפלגה נאלצו לפרוש או לעמוד בפני הליכים משמעתיים בשל אמירות שערורייתיות. למשל, ראש עיריית לונדון לשעבר, קן ליווינגסטון, הושעה אחרי שהצהיר שהיטלר "תמך בציונות", ובמאי האחרון החליט לעזוב את המפלגה.
אני? אנטישמי?!
למראית עין, קורבין טוען כי המפלגה פועלת בנחישות נגד נגע האנטישמיות ואף הקים ועדה מיוחדת שקבעה כי אין תופעה נרחבת של אנטישמיות וגזענות, אך "לעיתים יש אווירה רעילה", והמליצה להימנע משימוש במונחים גזעניים ולשפר את צעדי המשמעת. קורבין אמר שוב ושוב שהוא נלחם כל חייו בגזענות וכי האופן שבו מטפלים בסוגיה בלייבור צריך לספק דוגמה לכל המפלגות בבריטניה.
אולם בקיץ האחרון שבה סוגיית האנטישמיות לקדמת הבמה, זאת לאחר שהוועדה המנהלת הלאומית של הלייבור – הגוף הראשי האחראי לקבלת החלטות במפלגה, שבו יש רוב לתומכי קורבין מהשמאל הקיצוני – אישרה קוד התנהגות חדש הקובע כי "אנטישמיות היא גזענות. היא לא מתקבלת במפלגה שלנו ובחברה בכללותה". אולם המסמך לא כלל דוגמאות לאנטישמיות, אשר מופיעות בהגדרה המקובלת שקבעה הברית הבינלאומית לזכר השואה – האשמת היהודים בנאמנות לישראל על חשבון מולדתם, הטיעון שקיומה של ישראל הוא גזעני, הדרישה לסטנדרטים גבוהים יותר של התנהגות מישראל ביחס למדינות אחרות והשוואת המדיניות הנוכחית של ישראל לנאציזם.
התגובה של הקהילה היהודית, ובמיוחד של היהודים בלייבור, הייתה נזעמת. שלושת העיתונים היהודיים המובילים בממלכה – ה'ג'ואיש כרוניקל', ה'ג'ואיש ניוז' וה'ג'ואיש טלגרף' – פרסמו הצהרה משותפת שהזהירה כי "ממשלה בהובלת קורבין תהיה איום על החיים היהודיים במדינה"; ואילו יונתן זקס, לשעבר הרב הראשי של בריטניה, הזהיר כי יהודים רבים יעזבו אם קורבין יהיה ראש הממשלה. חברת הפרלמנט היהודייה מרגרט הודג' לא חסכה במילים וכינתה את קורבין "אנטישמי מזוין וגזען" בפניו. יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי החליט לנתק את קשריה עם הלייבור בשל הסערה.
ניסיונותיו הרפים של קורבין להרגיע את הרוחות לא צלחו, ואחרי שפרסם מאמר שבו הבטיח להילחם בתופעה, נמתחה עליו ביקורת שהפרסום יצא בכוונה לאחר כניסת השבת ולא הופיעה בו התנצלות על אמירות אנטישמיות מצד מקורביו. גם מנהיג הלייבור עצמו הואשם באנטישמיות אחרי שנחשף סרטון שבו הצהיר, באירוע פרו-פלסטיני ב-2013, כי "הציונים הבריטים לא מבינים אירוניה אנגלית". "חייתי בבריטניה כל חיי ואני לא צריכה שיעורים בהיסטוריה או באירוניה", הגיבה חברת הפרלמנט היהודייה לוסיאנה ברגר. "אמירות כאלה, שאי אפשר לתרץ אותן, גורמות לי לחוש בלתי רצויה במפלגה שלי".
אפילו כאשר הוועדה המנהלת של המפלגה החליטה בסופו של דבר לאשר בחודש שעבר את ההגדרה המלאה לאנטישמיות, על כל 11 הדוגמאות הנלוות, היה זה לא אחר מאשר קורבין שניסה לקדם הצעת הבהרה שבה נאמר, כי "זה לא ייחשב לאנטישמי אם מתארים את ישראל, על המדיניות שלה והנסיבות של הקמתה, כגזענית בשל ההשפעה המפלה". יממה לאחר מכן הופיעו על תחנות אוטובוס ברחבי לונדון שלטים שבהם נכתב: "ישראל היא ניסיון גזעני", ועל אף שארגון פרו-פלסטיני קיבל את האחריות, אי אפשר היה להתעלם מהעיתוי.
——
מי שסיפק עדות נוספת לעמדות האנטישמיות והאנטי-ישראליות שרווחות כיום בקרב בכירים בלייבור של קורבין היה מארק סרווטקה, מנכ"ל ארגון עובדי הציבור בבריטניה, שהעריך בחודש שעבר כי ישראל היא שעומדת מאחורי המתקפות על קורבין. "משהו זדוני מתרחש פה", אמר בכינוס פרו-פלסטיני. "אני לא תומך בתיאוריות קונספירציה, אבל אני יכול לומר לכם שאחת הדרכים הטובות ביותר להסתיר פשעים שאתה מבצע היא לצאת למתקפה וליצור סיפור שלא קיים".
אנדרו מוריי, בכיר נוסף בארגון העובדים שמשמש יועצו של קורבין וגם הוא אינו ידוע בחיבתו לישראל, השתמש בתיאוריית הקשר האהובה על טראמפ וארדואן: הדיפ סטייט, אותה רשת עלומה של עיתונאים, אנשי מודיעין ובכירים נוספים שמנסים לפעול נגד השלטון. "אני משער שתיאור התפקיד שלהם אינו למנוע את בחירתה של ממשלת קורבין, אבל מי יודע?", תהה במאמר שפרסם בחודש שעבר. על כך השיב סגנו של קורבין, טום ווטסון, כי הדברים מזכירים "מעט מג'ון לה קארה".
קמפיין הפחד | מבחן הקלפי של קורבין
דקות ספורות, זה כל מה שהיה חסר כדי למנוע מג'רמי קורבין להתמודד בבחירות על הנהגת הלייבור לפני שלוש שנים. ממש בדקה ה-90, כאשר עמדה להיסגר ההרשמה, הצליחו אנשיו של קורבין להשיג את תמיכתם הדרושה של 35 מחברי הפרלמנט של המפלגה על מנת לאפשר לו להצטרף לשלושת המתמודדים האחרים – אנדי ברנהם, איווט קופר וליז קנדל.
לא מעט מ-35 הצירים שנתנו את תמיכתם לקורבין הבהירו שלא עשו זאת כי הם מעוניינים שיעמוד בראשות המפלגה, אלא כדי "להרחיב את הדיון" ולתת גם לו הזדמנות להציג את דעותיו, בעיקר בנושא ההתנגדות לצעדי הצנע הכלכליים של הממשלה השמרנית, וזאת במטרה להראות שהמפלגה פונה לכל רובדי החברה. "תמכתי בהתמודדות של ג'רמי קורבין כדי לעורר דיון, אבל אני לא חושב שהוא יכול לנצח בבחירות הכלליות", אמר פרנק פילד, שהיה חבר פרלמנט מטעם הלייבור מאז 1979, עד שעזב לאחרונה את המפלגה על רקע השערוריות.
סביר להניח שאותם "חברי פרלמנט מטורללים", כפי שכינה אותם ג'ון מקטרנן, שהיה יועצו של ראש הממשלה טוני בלייר, לא ציפו שקורבין – שבמשך שנים נחשב לחבר פרלמנט שולי ומוזר, שלא רק אהב למרוד בקוד הלבוש הרשמי של בית הנבחרים אלא גם הצביע נגד הלייבור 428 פעם כשהמפלגה שלו עמדה בראשות הממשלה – יצליח לנצח בהתמודדות.
אבל בזכות קמפיין מרשים ברשתות החברתיות, סיוע מסיבי של ארגוני העובדים ותמיכה מצד ציבור בוחרים גדול, שהיה יכול להשתתף בהצבעה הפתוחה תמורת תשלום של שלושה פאונד, הפך קורבין בספטמבר 2015 למנהיג הלייבור ברוב מוחץ וסיפק הפתעה פוליטית אדירה, הראשונה ברצף שנמשך עם משאל הברקזיט ביוני 2016 והניצחון של דונלד טראמפ בנובמבר 2016 (טראמפ עצמו הצטרף למרוץ הרפובליקני יום אחד בלבד אחרי שקורבין נכנס להתמודדות בלייבור).
מאז הצליח קורבין לבצר את מעמדו בצמרת תוך מינוי תומכים נאמנים לעמדות מפתח במוסדות קבלת ההחלטות במפלגה. תחת הנהגתו גם הצליחה הלייבור להגדיל את מספר חבריה ליותר מחצי מיליון, מספר גדול מאי פעם. רבים מהם הם מצביעים שנוהים אחר התפיסות הרדיקליות של קורבין, למורת רוחם של לא מעט מחברי הפרלמנט והתומכים המסורתיים של המפלגה.
קולות ביקורת נגד קורבין זוכים מיד לתגובות קשות, לעיתים אף באיומים במוות, מצד צבא התומכים שלו. רבים מהם משתייכים ל'מומנטום', ארגון השטח של השמאל הקורביניסטי, מעין גרסה בריטית של 'מסיבת התה' הרפובליקנית, רק מהצד השני של המפה הפוליטית. חברת הפרלמנט היהודייה לוסיאנה ברגר אף זכתה לליווי משטרתי צמוד בוועידת המפלגה בליברפול בחודש שעבר, אחרי שקיבלה איומים בשל התייצבותה נגד קורבין בפרשת האנטישמיות במפלגה.
סיכוי לא מבוטל להגיע לראשות הממשלה
בקיץ האחרון עמד סגנו של קורבין, טום ווטסון, שכבר ממודר לחלוטין ממוקדי הכוח במפלגה בשל התנגדותו ליו"ר, מול קמפיין מסיבי ברשתות החברתיות שדרש את התפטרותו. ווטסון לא התקפל, וג'ורג' מקמנוס, מבכירי 'מומנטום' שאמר שווטסון "קיבל יותר מ-50 אלף פאונד מתומכיו היהודים", הושעה בשל הדברים. אבל הקמפיינים נגד מי שמעזים לבקר את יו"ר המפלגה לא עוצרים, וחברי פרלמנט שנחשבים מתונים עלולים למצוא את עצמם מודחים לפני הבחירות הבאות לטובת מועמדים שתואמים את הקו של קורבין. "אנשים נמצאים על סף שבירה", הודה אחד מחברי הפרלמנט הזוטרים.
בבחירות הכלליות המוקדמות בשנה שעברה הצליח קורבין להוביל את הלייבור להישג מרשים, עם תוספת של 30 מושבים לעומת הפרלמנט היוצא, ורק הסתמכותה של תרזה מיי על עשרת חברי המפלגה היוניוניסטית-דמוקרטית מצפון אירלנד מנעה מבוכה גמורה של השמרנים שאיבדו את הרוב המוחלט. עבור רבים בלייבור ומחוץ למפלגה היה מדובר בהפתעה לנוכח התחזיות לקריסה טוטאלית של הלייבור בשל דמותו השנויה במחלוקת של קורבין והשערוריות הנלוות אליו.
הסקרים העדכניים מעידים על קרב צמוד בין הלייבור לשמרנים לקראת הבחירות הבאות, שאמורות להתקיים רק ב-2022, אם לא יוקדמו שוב בשל הברקזיט. סקר של ה'טיימס' ו-YouGov מהחודש שעבר הראה שהתמיכה בקורבין בקרב מצביעי הלייבור בבחירות 2017 החלה להצטמצם – על אף שהיא עדיין עומדת על 63% – אם כי הוא זכה לתמיכה של 79% בקרב אלה שאמרו שיצביעו למפלגה גם בבחירות הבאות.
אולם לנוכח הקרבות הפנימיים בתוך המפלגה השמרנית ומול חוסר הוודאות סביב עתידו של ההסכם על הפרישה הבריטית מהאיחוד האירופי במרס הקרוב (או היעדרו), ייתכן שהאפשרות שקורבין ייכנס לדאונינג 10 אינה כה הזויה (טראמפ, זוכרים?). זאת במיוחד אם הלייבור תצליח לגעת בנקודות הרגישות של הציבור, ובראשן הרצון לקיים הצבעה מכרעת על הברקזיט וסוגיות כלכליות, לצד הרגעת הסערות בתוך המפלגה. במקרה כזה, בריטניה כולה, והקהילה היהודית בפרט, צפויות לעמוד בפני תקופת מבחן וחוסר ודאות שאיש אינו יכול לדעת לאן תוביל.
–
שעת הסין // מה עשתה מגפת הקורונה לסין // מאת חיים איסרוביץ
צרת רבים // מאת חיים איסרוביץ
