רק לפני 14 שנים עמד מספרם של העובדים הערבים בתעשיית ההייטק בישראל על אפס, או קרוב מאוד לכך. הסטודנטים הערבים, כלומר הבוגרים, נתקלו בדלת סגורה, בין השאר, בטענה שמדובר בתעשיות הקשורות לביטחון המדינה, ובשל כך אין לערבים מקום שם. כך, סטודנטים ערבים רבים שלמדו את מקצועות ההייטק מצאו את מקומם כמורים להנדסה, אף שהשקיעו בלימודים התובעניים וציפו לקבל את התמורה המגיעה להם.
"לצורך זה הוקמה צופן", מסבירה המנכ"לית החדשה מייסם ג'לג'ולי על החברה לתועלת הציבור, שבראש המועצה הציבורית שלה עומדים דדי פרלמוטר ופרופ' זיאד חנא, והוקמה בין השאר בידי סמי סעאדי וסמדר נהב. "כרגע יש בתעשיית ההייטק 2% עובדים ערבים, ואנחנו כל הזמן עובדים על כך שיהיו יותר. בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר צעירים וצעירות שלומדים את מקצועות ההייטק בידיעה שיהיה מקום שיעזור להם להשתלב בתעשייה.
"העניין איננו חד־צדדי, העזרה היא לא רק לאוכלוסייה הערבית, משום שככל שחברה היא מגוונת יותר, כך היא יעילה יותר וככל שלא שמים שכבות אוכלוסייה משמעותיות כל כך בצד, החברה מתפתחת יותר. הסוד הוא לעשות דברים יחד, לטובת כלל האוכלוסייה".
"יש לומר גם", ג'לג'ולי מוסיפה, "שצופן היא חברה משותפת. אנחנו צוות של יהודים וערבים שעובדים זה עם זה. אנחנו רוצים לשמש דוגמה לעוד חברות, שיראו שכשהיחד קיים – הכל אפשרי, ואפשר להתקדם בצורה טובה יותר. אנחנו רוצים גם לאחד כוחות עם עוד חברות חשובות שעוסקות בנושא כי אנחנו מאמינים ביחד".
מייסם ג׳לג׳ולי
להחיות את החלום
ביום רביעי קיצי אחד נסעתי למשרדיה של חברת הייטק בשם מוביאו בתל אביב, כדי לשמוע את קולם של הסטודנטים הערבים. הקצו לי פינת בר שקטה בצד, שבה יכולתי לראיין את הסטודנטים שיצאו בזה אחר זה ממשרדיהם.
הראשון היה סלאם, בן 28. הוא הגיע אל מוביאו דרך צופן, והמילים שנחרתו בראשי היו: "אנחנו יהלומים לא מלוטשים, אבל יש לנו כאן מנטור שעוזר לנו בכל מה שאנחנו צריכים. אנחנו לומדים כל הזמן, עד שנוכל להשתלב בתעשייה".
בעודי מחכה לסטודנט הבא יוצאת מאחד החדרים בחורה צעירה וניגשת אליי. היה לה שיער שחור וחיוך ממיס. לדאבוני, היא לא רצתה להצטלם אבל לדבר דווקא כן. שיר הנדלסמן שמה, סיפרה שהיא זו שקיבלה את הסטודנטים הערבים לחברה. "ערכנו להם ראיונות עומק", אמרה, "בדקנו את כל רובדי האישיות, ניסינו להכיר הכי טוב שאפשר את המועמדים. מה שהיה מיוחד בהם זה שהם היו רציניים וחדורי מטרה. אני שמחה שהייתה לי הזכות להיות חלק מהשילוב שלהם אצלנו, מגיוון האוכלוסייה שעובדת בתעשיית ההייטק".
היא חתמה בחיוך קטנטן וחזרה לחדרה.
אחריה הגיע עוד סטודנט בשם לואי, בן 23, בוגר תואר במערכות מידע במכללת ישראל, מה החלום שלך? אני שואלת בסקרנות. "יש לי שני חלומות", הוא מחייך. "אחד ריאלי ואחד רחוק. החלום הראשון הוא קודם להשיג את עבודתי הראשונה בהייטק, והחלום השני הוא להקים סטארט־אפ שיעזור לאנשים".
לואי, 23. הגיע למוביאו דרך צופן
זידאן, 28. הגיע למוביאו דרך צופן
אל פינת החמד הקטנה שלי בקומה הראשונה בחברת מוביאו מגיעה בחורה מתולתלת וחייכנית. היא הסטודנטית האחרונה שאראיין. קוראים לה רואן, והיא בת 25. "הרבה סטודנטים למדו איתי הנדסה במכללת תל חי", היא נזכרת, "ורובם היו ערבים. הסיבה לכך היא שאנחנו לא מוותרים. אנחנו מתעניינים במקצועות האלה. אנחנו רוצים להיות חלק מזה. במוביאו יש מנטור שמנחה אותנו ועוזר לנו. אני כל הזמן שואלת אותו מלא שאלות", היא צוחקת.
יש לך חלום, רואן? אני שואלת. "החלום שלי הוא לעבוד כראש צוות", היא עונה ועיניה נוצצות, "ואני מוכנה לכל הצעדים בדרך לשם".
רואן, 25. הגיעה למוביאו דרך צופן
חוסן לחברה הישראלית
אני חוזרת אל המנכ"לית השנייה של צופן, רביטל דואק, כדי שתוכל לספר לי מהי נקודת מבטה על הדברים. "את חברת מוביאו אני מכירה מצוין", היא אומרת. "שיתוף הפעולה עם המעסיקים הוא אבן היסוד של צופן. ההכשרות לא עומדות בפני עצמן, אלא בליווי של הצוותים המגייסים, הן מצד ה־HR והן מצד מנהלי הפיתוח והמנכ"לים.
"המחויבות של ההנהלה בתהליכים הללו היא קריטית, ואנחנו שמחים על הקשר ההדוק עם המנהלים בתעשייה ובאמון שהם נותנים בצופן, בטאלנטים של הארגון ובמתודולוגיית ההכשרה הנעשית בשיתוף מלא עימם, כפי שקורה כיום עם מוביאו.
"הכניסה של הטאלנטים מהחברה הערבית לארגון הייטק אמיתי מוקדם ככל האפשר היא קריטית, ולכן הן במסגרת הכשרות, תוכניות ליווי והשמת סטודנטים והן במסגרת תוכנית התמחות שהשקנו לאחרונה, אנו פועלים אל מול האתגר שבשילוב ג'וניורים להייטק, ובשילוב ג'וניורים מהחברה הערבית".
במקרים רבים, אנחנו ב"ליברל" עושים עיתונות בועטת, עיתונות שמאירה פינות אפלות, שנאבקת לשינוי, אני אומרת לה. הסיפור של צופן, הוא סיבה לאופטימיות, הוא סיפור של תקווה.
"כן", רביטל מחייכת. "אני אדם אופטימי, ואכן מוצאת את סוגיית שילוב אוכלוסיות בתת ייצוג בהייטק כבוערת בי. מחד, זה חוסנה של החברה הישראלית. מאידך, יש פוטנציאל אדיר בקרב אוכלוסיות אלו. בחברה הערבית שיעור הנערות הלומדות את המקצועות המדעיים־טכנולוגיים הוא גבוה, יש מגמת עלייה בשיעור השתתפותן בפקולטות הרלוונטיות בתחומי ההייטק, ועכשיו כל שנותר לראות אותן מועסקות".
רביטל דואק. מנכלי"ת שותפה בארגון צופן
למה זה לא קורה בעצם?
"זה אתגר, ולכן תוכניות ההכשרה שלנו נותנות כלים חשובים עבור כאלה שהגיעו מהציר ההישגי בלבד, ללא ניסיון ארגוני כלשהו כמו צבא, חינוך בלתי פורמלי ועוד".
את רואה את צופן מתרחבת ומתפתחת בעתיד?
"בהחלט. לפני כעשרה חודשים אושרה החלטת ממשלה 550, שבמסגרתה יושקעו יותר מ־600 מיליון דולר בקידום החברה הערבית להייטק מבחינת חינוך, תשתיות, פיתוח הון אנושי והשקעה בחדשנות ויזמות.
"כל שנותר הוא יישום התוכנית בפועל. היעד שלנו הוא להגיע ל־20,000 מהנדסים בתוך חמש שנים וכן להביא את ההייטק לערים ערביות. זה יוביל ל־win win מבחינת שוויון הזדמנויות בתעסוקה, פיתוח כלכלי של החברה כולה, תרומה לתל"ג והשארת הידע במדינת ישראל.
"מעל לכל, אני מאמינה שמימוש החזון של חברה משותפת, שעובדת יחד בתעשייה, הוא מנוע הצמיחה של מדינת ישראל והתקווה לעתיד טוב יותר. בכל מקום, ברפואה כמו בהייטק, יהודים וערבים, כתף אל כתף".
כל שנותר לי הוא לומר אמן.
