שני סממנים נותרו מהפרסונה שהייתה יאיר לפיד, בתחילת דרכו הפוליטית ב־2013. ההליכה המיוחדת שלו, שבה כתפיו וראשו חותרים קדימה בתנועות של מתאגרף, והדיקציה הבולטת, שמדגישה מילים מסוימות תוך משיכת זווית הפה למעלה. נדמה שכל השאר הושארו לצד הדרך. הזחיחות, היהירות, הטעויות. "האם תהיה ראש ממשלה בבחירות הבאות?" – "כן", כך ענה בתוכנית 'עובדה' בשבוע לאחר הבחירות הראשונות שלו, שאליהן הוביל את יש עתיד להישג של 19 מנדטים. טעויות רבות עוד אפשר לספור. כמו באותן בחירות, כשאמר ששר אוצר חייב להיות כלכלן, אך נדחף בדיוק לתפקיד הזה על ידי נתניהו, ואז אמר ששר אוצר לא חייב להיות כלכלן. והיו עוד, כמו יחסו למפלגות הערביות והחרדיות, אבל אני מניחה שהרעיון הובן.
בתשע השנים שעברו מאז עזב את כיסא המגיש לטובת חתירה למעון בבלפור, השיל לפיד מעליו הרבה קילוגרמים של פוזות ושל חוסר הבנה פוליטית. הוא היה קשוב לציבור, ובעיקר לא התייחס לבדיחות שרצו על חשבונו. האזין קשב רב לשניים – הסוקר והיועץ האמריקאי שלו, מארק מלמן; והלל קוברינסקי, האיש שלמעשה חתום יחד איתו על המיזם שנקרא "יש עתיד". קוברינסקי גם ניהל את המו"מ והצליח לרבע מעגל עיקש, שמורכב מהרבה מפלגות עם אידיאולוגיות שונות.
כל זה נובע מכך שנראה לעיתים שכל מה שלפיד הפנים ולמד בשנים האחרונות, נתניהו לא זכר ושב ועשה טעויות דרמטיות, שגרמו לכך שטובי בניו מרדו בו. בעוד נתניהו, איש מוכשר במיוחד, ידען, משכיל, פוליטיקאי בחסד עליון, עשה כל טעות אפשרית בדרך לאריזת חפצי המשפחה מהמעון בבלפור – לפיד, ללא השכלה אקדמית, העביר את השנתיים האחרונות בלמידה עמוקה ושקדנית של איך עומדים במילה, קובעים קו, ולא סוטים מאלה.
בהרכבת הממשלה הנוכחית הוכיח יכולת איפוק, ובעיקר שליטה בחברי מפלגתו שנאמנים לו באופן מוחלט, גם אם הותיר אותם כמעט ללא תפקידים בממשלה ובכנסת. מילה לא נשמעה מצד חברי יש עתיד כשהתברר שאת תפקידי השרים החשובים קיבלו מפלגות עם שישה או שבעה מנדטים. יתר על כן, הוא הצליח לשכנע את ראשי העבודה ומרצ שהפעם חייבים לתת את הנתחים הטובים בתבשיל לסיעות הימין, כי אחרת נתניהו יישאר בבלפור. הם הפנימו. אפילו מרב מיכאלי, שהחלה עם דרישה לתיק האוצר והפנים – וירדה מהאולימפוס לתפקידי התחבורה וביטחון הפנים, והתפשרה גם בנושא הוועדה למינוי שופטים.
ללפיד נכונה עוד דרך ארוכה עד שיגיע לבית בבלפור (אם אכן תושבע הממשלה ואם יגיעו עד לשם, בספטמבר 2023), וזה תלוי בעיקר בתחזוקת הקואליציה המורכבת הזאת. הוא יהיה החוט המקשר, הכומר המוודה, פותר הבעיות, המפשר והמגשר. אם אכן תשרוד הקואליציה רבת־הפנים הזאת, היא תיכנס להיסטוריה לא בכך שבנט יהיה ראש הממשלה הדתי הראשון, ו/או באיש הטלוויזיה הראשון בתפקיד. היא תרשום לעצמה הישג היסטורי, והוא בהחלט רשום על שם לפיד: שילוב של מפלגה ערבית, רע"ם, בקואליציה. השבעת ממשלה בישראל בקולות מפלגה ערבית, מוסלמית־דתית. כזו שגם לה יש מועצת חכמים משלה. אל יקל הדבר בעיני אף אחד. אם המבצע יושלם בהצלחה, גם יתר המפלגות הערביות, למעט בל"ד, יעמדו בתור על מנת לשלב את המצביעים שלהן בליבת העשייה והחברה הישראלית. ברגע היסטורי וחגיגי כזה, אני מעדיפה לא לחשוב כרגע מה יקרה ליחסים עם החברה הערבית בישראל, אם הדבר לא יעלה בידם.
–
- תפקידו ההיסטורי של גנץ // הטור של נחמה דואק
- האם נגמר לנתניהו הקסם? // הטור של נחמה דואק
- יש עתיד? // מה דרוש ליאיר לפיד כדי להפוך באמת למועמד לראשות ממשלה // רשימה מאת יונתן שם-אור
