כמו לבה מפעפעת בלב האדמה, תחילה נסתרת ואחר כך מחוללת סדרה של רעשי אדמה, התפרצה בישראל המהפכה הפמיניסטית הנועזת והאמיצה ביותר שידענו כאן. מהפכת הנשים בציונות הדתית.
תחומיה מגוונים. הבולטים שבהם נוגעים ללימוד תורה ולתפילה, למניין שוויוני, לעלייה בשיעור הטוענות הרבניות, ואפילו אלה הצולחות סמיכה לרבנות ולדיינות. לא פחות משמעותי הוא שינוי העומק בתפקידים בתוך המשפחה והעיסוק הפתוח בנושאים שנחשבו טאבו: מיניות ומודעות לגוף, לידות, אמצעי מניעה, הפלות, הנקה.
המאבק הנועז הזה אינו מבחין בין שמאל לימין. רבנים קיצוניים נוטים להכפיש את מובילות המהפכה ולהדביק להן דימוי של מכשפות משוגעות הממוטטות את הסדר החברתי. חילונים רבים סבורים בטעות שפמיניסטיות דתיות הן בהכרח "דתיות לייט" או שמאלניות ליברליות. אבל הפמיניזם המהפכני הזה לובש פנים רבות ומגוונות בקהילות שונות: חרד"ליות בגרעין הקשה של ההתנחלויות האידיאולוגיות, ירושלמיות במכנסיים ובשיער גלוי, "רוחניקיות" שחזרו מהודו, אשכנזיות ומזרחיות, תלמידות מדרשיות אדוקות, אמהות מרובות ילדים ורווקות סרבניות שידוך.
יותר ויותר נשים דתיות מעזות לפרוץ את כל המחסומים המוכרים. הן מגיעות לצמרת האקדמיה, למערכת המשפט ולתפקידי מפתח בשירות הציבורי כמו גם במשרות בכירות במגזר העסקי. כל זאת מבלי לוותר כהוא זה על אורח החיים הדתי. להפך: רבות מאוד מהנשים הקרייריסטיות ביותר, המתפקדות בחיי היומיום בחברה חילונית מובהקת, מקפידות על שמירת מצוות, כולל תפילה (שכידוע כלל איננה מצווה שנשים חייבות בה), כשרות מחמירה וכמובן שבת וטהרת המשפחה. המורכבות הזאת מאתגרת במיוחד כשמדובר בנערות שמתעקשות להתגייס לתפקידים קרביים, ושיעורן של אלה בקרב האוכלוסייה הציונית־דתית עולה בהתמדה.
וזה שדה הקרב שבו טמון חומר הנפץ המסוכן ביותר למובילות המאבק. כי כל עוד הנשים התעקשו להיכנס אל בית המדרש, או לרדת מעזרת הנשים אל הקהל, או לטעון בבית הדין הרבני, נשאר המאבק נגדן – סוער, קשה ולעתים אף אלים ממש ככל שהיה – במעגלים סגורים למדי. הגיוס ליחידות הקרביות הוא סטירת לחי מצלצלת בפני הרבנים החרד"לים הקיצוניים. הם מקדשים אמנם את השירות הצבאי, אבל פוסלים אפילו את השירות הלאומי כאופציה לבנות דתיות, במסגרת תפיסת עולם השואפת לחזור לסדר הישן, סדר שאין בהכרח קשר בינו לבין ההלכה, והוא מתחבר למגמות שמרניות־קיצוניות בעולם.
מבלי להיכנס לשאלה אם לחימה אמורה להיות משאת נפש פמיניסטית, ההיסטריה סביב גיוס בנות לשריון והרחבת המסגרות המעורבות בצה"ל הפכה למלחמה עזה ומבשרת רע בין פורצות הדרך לבין הרבנים הקיצוניים. לכאורה, ההתנגשות הזאת היא עניין דתי־ציוני פנימי, אלא שהיא ביטוי מוקצן ושקוף למגמות הסותרות בחברה הישראלית כולה: הישגים פמיניסטיים מול גל שמרני עכור וחונק.
הגל הזה מתבטא בציד מכשפות, תגובה קלאסית למהפכות ולשינויים. הרדיפה וההכפשה שעברו הצעירות שזומנו להעיד נגד אופק בוכריס; כמו החרפות, ביטויי השנאה והאיומים האלימים על חיי הנשים (והגברים האמיצים, לרבות כמה רבנים יחידי סגולה) שחשפו, בפורום "תקנה" ובמסגרות אחרות, פרשיות מוסתרות של נבחרי ציבור ורבנים פופולריים, הם אפוא סימנים מובהקים של עידן הציד הנוכחי: עידן שבו כל צעד שהנשים יצעדו קדימה ייתקל במתקפה כוחנית שתנסה להדוף אותן שני צעדים אחורה. וזוהי רק ההתחלה.
–
- "שערורייה" התבלבלתם // הטור של אבירמה גולן
- איש המחלוקת: מה הפך את ג'ורג' סורוס לאחד האנשים המשפיעים, הנערצים וגם השנואים ביותר בעולם? פרופיל מאת חיים איסרוביץ
- חיים בזרם // מהטלגרף ועד האייפון: כך התפתח עידן המידע // מאת אורן נהרי
