העייפות של יעקב ליצמן // הטור של דוב גרינבוים

"רוח הקודש", היה סונט בשנות ה־80 ח"כ אברהם יוסף ("מוניה") שפירא מתחת לשפמו העבות, בעודו רץ ומתנשף מוועדת הכספים אל לשכתו בכנסת, לאחר שנקרא בבהילות על ידי סדרני הכנסת בבשרם לו ש"הרבי מגור בטלפון". מבעד לאפרכסת ביקשו האדמו"ר בחביבות להצביע בעד/נגד החוק שיוגש היום במשכן. מוניה היה מחייך: "מאיפה יודע הרבי שיש היום הצבעה? זה רק רוח הקודש", כשהוא מפנה את אצבעו לעבר הצעיר הג'ינג'י שהוצמד לו כעוזר וכיועץ. יעקב ליצמן.

ימיו של ליצמן כימי המדינה. הוא נולד ב־1948 בגרמניה להורים ניצולי שואה. כשהיה בן שנתיים היגרה משפחתו לארה"ב. בגיל 17 כבר התייצב ללמוד בישיבת כוכב מיעקב בירושלים. ליצמן, שנולד וגדל בבית ליטאי, חיפש להתקרב דווקא לחסידות גור, הסיעה המרכזית והשולטת באגודת ישראל מני אז ועד הלום.

הוא חבר באותן שנים לאדמו"רי גור והפך לבן בית ודמות משפיעה. למעלה מ־40 שנה עבד הקסם הזה. תחילה כמושך בחוטים מאחורי הצללים, ואחר כך כמשפיע רשמי בכנסת ובממשלה. היו אלו ימים טובים לליצמן: ב־1999 נכנס לכנסת. שנתיים אחר כך כבר היה יו"ר ועדת הכספים. הוא כבש את הוועדה, וחבריו הטובים היו דווקא מהצד השמאלי של המפה הפוליטית: חיים אורון, למשל, ובהמשך שלי יחימוביץ'. ב־2009 מונה לסגן שר הבריאות, ואל תפקידו הוא נכנס בסערה והחל להנהיג ביקורי פתע בבתי החולים, עניין שגרם לתקשורת ולישראלים להכיר אותו ולהעריך את פועלו. לשיא הגיעו הדברים בנאומו הידוע: "מפריע לכם שאני פופולרי?".

לאחר שנתיים יובש באופוזיציה בממשלת ברית האחים בנט־לפיד, חזר ליצמן למשרד הבריאות. הפעם הרבה יותר מפויס, פתוח וקשוב. אלו שזכרו את ליצמן הכוחני של הקדנציה הראשונה, שהתעמת מול שביתת הרופאים, חדר המיון באשקלון ועוד – קיבלו את ליצמן בלוק החדש שלו, ישראלי, סחבק וכמובן ממלכתי, צמוד לנתניהו ולמקבלי ההחלטות בישראל.

כל זה היה טוב עד למרוץ הבחירות הבלתי פוסק שבו אנו עומדים זה כשלוש שנים, שתחילתו באולטימטום של ליצמן בדחיית חוק הגיוס של ליברמן – כשחלק לא מבוטל מחבריו לרשימה דווקא חיו עם הצעת החוק בשלום. בהמשך, החקירה באזהרה בפרשת מלכה לייפר ובעוד פרשות פליליות, עבור בהתפטרות המהדהדת ממשרד הבריאות לאחר הטיפול הכושל במגפת הקורונה, וכלה במשחק הכיסאות מכמיר הלב שראינו לאחרונה במשרד השיכון. זה כבר לא ליצמן הסמכותי, בוודאי לא הפופולרי.

לצד הפוליטיקה הכלל־ישראלית, היו לליצמן גם לא מעט הצלחות פוליטיות פנים־מפלגתיות. הוא דחק למשל את הליטאים החוצה מאגודת ישראל, ואלו הקימו את דגל התורה. בהדחקה הזו הפכה שוב חצר גור לזו השולטת בפוליטיקה החרדית. אבל המריבות הפנימיות גמרו לא רק את אגודת ישראל, אלא גם את ליצמן אישית. כיום הוא חייל די בודד, במפלגה שרוב חבריה נגדו – ואף מתעמתים איתו בגלוי. יומון 'המבשר' של עמיתו סגן שר החינוך מאיר פרוש כבר קרא לא פעם תיגר על ליצמן באופן מוצהר. פעם זה לא היה קורה.

איש לא יידע כיצד יתגלגלו העניינים, אם תוקם ועדת חקירה על כשלי משרד הבריאות בניהול משבר נגיף הקורונה, אם יורשע ליצמן חלילה בפרשיות שבהן הסתבך, ואם הוא ישרוד את הקדנציה הזאת עד תומה. מה שבטוח, ליצמן יחד עם המדינה, נערכים לפנסיה.

–