fbpx

ימי בנימין השני, מערכה שלישית // הטור של ירון דקל

היתרונות והאתגרים של גנץ בבחירות הקרובות

0

במגירת שולחנו של בני גנץ יש פנקס בכריכה שחורה, שבו הוא נוהג לרשום לעצמו נושאים לתזכורת. אחד העמודים מוקדש להחלטות הקשות שקיבל מאז הצטרף למערכת הפוליטית. במלאת שנה לרישום 'חוסן לישראל', המפלגה שהקים לפני שהפכה לצלע המרכזית ב'כחול לבן', שלף גנץ את הפנקס על מנת לעלעל שוב בהחלטות האלה. הוא מנה שבע כאלה: להיכנס למערכת הפוליטית, להקים את כחול לבן, להסכים לרוטציה עם יאיר לפיד, לטוס לוועידת אייפאק בוושינגטון – המגרש הביתי של בנימין נתניהו, להשיק את קמפיין "ממשלת אחדות חילונית" בבחירות ספטמבר, לא להיכנס לממשלת אחדות תחת נתניהו, לקבל שני את המנדט להרכבת הממשלה. מבחינתו של גנץ כל החלטה כזו לוותה בהתחבטויות לא פשוטות, שבסופן היה צריך לקבל הכרעה. הפנקס בכריכה השחורה הוא, כנראה, גם המענה למבקרים, הטוענים שגנץ לא יודע להכריע ואינו איש של קבלת החלטות.

בחלוף שנה לכניסתו למערכת הפוליטית וכשהוא מציג בפעם השלישית את מועמדותו לראשות הממשלה, עדיין מוקדם לדעת אם כחול לבן תירשם בדפי ההיסטוריה כמיזם פוליטי רב־משמעות או כאפיזודה חולפת. קודמתה במרכז הפוליטי הישראלי, 'קדימה' מנוחתה עדן, החזיקה מעמד כמעט עשור. בשתי כנסות הייתה הסיעה הגדולה ביותר. בקצב המסחרר של מערכות הבחירות בפרוץ העשור השלישי של המאה ה־21, יכול גנץ לשבור את השיא, לפחות במספר הכנסות.

לבחירות השלישיות מגיע גנץ חזק עוד יותר בכחול לבן, וברביעיית "הקוקפיט" הקשר גנץ־לפיד הוא ההדוק ביותר. בחלוף שנה לכניסתו לביצה הפוליטית, כשאחריו שובל לא קצר של סערות וטעויות, יכול גנץ לסמן לעצמו וי. הוא בנה כוח פוליטי משמעותי, וגם הסקנדלים לא ממש פגעו בו

דבר אחד ברור: הרמטכ"ל לשעבר עשה צעד גדול ומשמעותי והצליח לאתגר את נתניהו כפי שאיש לא עשה זאת ב־20 השנים האחרונות, מאז נוצח על ידי רמטכ"ל אחר, אהוד ברק, ב־1999. בסקרי דעת הקהל, אחרי שהכנסת ה־22 החזירה את נשמתה לבורא, נמצאו גנץ ונתניהו מתאימים לראשות הממשלה באחוזים זהים. כל מי שהתמודד מול נתניהו מאז שחזר לראשות הממשלה ב־2009, מצא את עצמו באחוזי התאמה נמוכים בהרבה, משתרך הרחק מאחורי המנהיג המכהן. מסקרים של כחול לבן עולה גם שלגנץ, בניגוד לחבריו לצמרת הרשימה, אין אחוזי "נגטיב" משמעותיים בציבור. התופעה הזו מתחזקת, כשנזכרים מה ניסה קמפיין הליכוד להדביק לגנץ בשנה החולפת, בשתי מערכות הבחירות שהתקיימו. ניסו לתארו כרכרוכי, הזוי, מטריד מינית, בלתי שפוי, שמאלן קיצוני וחובב טרוריסטים. בסופה של שנה סוערת, דבר מכל זה כמעט לא דבק בגנץ, מה שיכול להכתיר אותו בקלות כאיש הטפלון של המערכת הפוליטית הנוכחית. כמי שגם תחת מטר עז, נותר יבש. זו גם הסיבה שבחלוף שנה, איש בכחול לבן לא הציע לערוך הצרחה בינו לבין גבי אשכנזי, וכל השמועות על כך נותרו כספקולציה עיתונאית ותו לא. גנץ יושב היטב על כיסאו.

בחודש הראשון לקמפיין בחירות מרץ 2020 הוחלט בכחול לבן להוריד הילוך. ממילא הקמפיין האמיתי מתקיים בעשרת הימים האחרונים שלפני הבחירות, מה גם שהכל כבר נאמר במסעות הבחירות הקודמים. מבחינת כחול לבן, "מחלקת שימור לקוחות" הוכיחה את עצמה בספטמבר, כשהמפלגה שמרה פחות או יותר על כוחה. עכשיו תורה של מחלקת השיווק להביא לקוחות חדשים.

האיש הכי עסוק במטה כחול לבן הוא היועץ הבכיר ישראל בכר, שבעבר עבד עם נתניהו. עליו הוטל לנסות לפלח איזה קמפיין יהיה אפקטיבי כלפי הציבור שאליו תקרוץ כחול לבן בבחירות הקרובות: הימין הרך. אלה שנדדו לאביגדור ליברמן, או ליכודניקים שמאסו בנתניהו תחת כתבי האישום. המעניין הוא שאחת המטרות החשובות שסומנה בכחול לבן היא מפלגתם של נפתלי בנט ואיילת שקד, 'הימין החדש'. אפשר להעריך שהקמפיין של גנץ יהיה מוטה ימינה, ולא ינסה לבצע קניבליזציה של מרצ ומפלגת העבודה.

חברי הכנסת משה יעלון, יועז הנדל וצביקה האוזר כבר מחממים מנועים. כרבע ממצביעי כחול לבן מגדירים עצמם כבעלי השקפות ימניות מתונות. היעד של גנץ, אשכנזי, לפיד ויעלון יהיה לנסות לנגוס עוד שני מנדטים כאלה מגוש הימין. ההנחה שאם תמונת הגושים תהיה 59 לגנץ ו־53 לליכוד (בהנחה שישראל ביתנו שומרת על אזור שמונת המנדטים שלה), יהיה קל יותר לנסות להקים ממשלה עם אחת המפלגות שנמצאות בגוש של נתניהו.

כאן ראוי לסמן כוכבית: ההנחות של כחול לבן לאחר בחירות ספטמבר, כמו אלה של ח"כ דוד ביטן מהליכוד, התרסקו אל קרקע המציאות הפוליטית, ובעיקר התרסקו על הבטון שממנו עשוי הבלוק של נתניהו. ביטן הרי אמר שאחרי שנתניהו וגנץ יחזירו את המנדט לנשיא ריבלין, חברי הכנסת יהיו "איש איש לנפשו". בכחול לבן מהלו תקווה בהערכה שהגוש של נתניהו לא יחזיק מעמד. שתי ההערכות נותרו "על הנייר". כחול לבן קיוותה גם שאחרי שנתניהו ייכשל שנית בהרכבת ממשלה, יהיו מי שיקומו להתמודד מולו בליכוד, עוד לפני שהכנסת תתפזר. גם זו נותרה תקווה בלתי ממומשת. ראש הממשלה הצליח לאזוק אליו את כל מפלגות הלוויין, דאג לתחזק את הגוש הזה כל העת, עד שעכשיו מפלגות הגוש מתחרות ביניהן מי תצהיר לנתניהו נאמנות בעוצמה רבה יותר. גם בש"ס ובימין החדש מזהים את הפופולריות של נתניהו בציבור הימני בישראל. מפלגה שתערער על כך עלולה לשלם בקלפי.

בבחירות הקודמות הייתה לכחול לבן חוזקה במרכז הארץ ובערים, וחולשה בפריפריה. הבוחרים המזרחים בפריפריה מהווים את אחת מנקודות התורפה, ובכחול לבן שוברים את הראש איך לשכנע אותם. הסוציולוג פרופ' ניסים מזרחי מאוניברסיטת תל אביב אמר לאחרונה בריאיון מעניין ל'הארץ', שהבוחרים המזרחים מעדיפים את הימין הדתי הקרוב למסורת על פני השמאל האנטי־דתי. המסרים הליברליים נתפסים, לדבריו, כאיום ממשי על הזהות היהודית. לפי הגישה הזו, אם תמשיך כחול לבן במסר של ממשלת אחדות חילונית, היא לעולם לא תגיע לבוחרים האלה. גנץ, שלמד בישיבה תיכונית ובא מבית דתי, יצטרך להכריע עד כמה הוא מעוניין להעלים את חברו יאיר לפיד מעיני הבוחר בבחירות הקרובות. לא בכדי הבליט נתניהו את לפיד בכל הקמפיינים. הוא היה הראשון לזהות שלפיד הוא סדין אדום, לא רק אצל החרדים.

גנץ יצטרך להכריע בקרוב בעוד שאלה: עד כמה עליו להתמקד בסוגיה של כתבי האישום שהיועץ המשפטי לממשלה החליט להגיש נגד נתניהו. ברור לכל שנתניהו הוא נושא מערכת הבחירות, ובכחול לבן לא מתיימרים לנסות ליצור סדר יום אחר. נתניהו הוא האיש והוא גם האישיו. החשש של כחול לבן הוא שניהול קמפיין בסגנון "נתניהו מושחת", עלול להבריח קולות יותר משעשוי להביא כאלה.

——

לבחירות השלישיות מגיע בני גנץ חזק עוד יותר בכחול לבן, אחרי שלפיד הסכים לוותר על הרוטציה. רבים במערכת הפוליטית הופתעו כשיו"ר יש עתיד, שמרגע היכנסו לפוליטיקה לא הסתיר את כוונתו להגיע לראשות הממשלה, הכפיף את האגו שלו לצורכי הקמפיין. זה לא נולד במקרה, ולהחלטת לפיד קדמו שיחות ארוכות בינו לבין גנץ. ברביעיית הבכירים, "הקוקפיט", הקשר גנץ־לפיד הוא ההדוק ביותר.

בחלוף שנה לכניסתו לביצה הפוליטית, כשאחריו שובל לא קצר של סערות וטעויות, יכול גנץ לסמן לעצמו וי. הוא אמנם לא הצליח להרכיב ממשלה, אבל בנה כוח פוליטי משמעותי שמאיים על המשך שלטון נתניהו. בליכוד לא מקילים ראש ביריב ששמו גנץ. גם הסקנדלים של השנה החולפת לא ממש פגעו בו: לא פרשת הטלפון והאיראנים, לא משרד החקירות שבדק דליפות ממטה כחול לבן, לא הגמגומים בראיונות.

אחד מפקודיו לשעבר של גנץ אמר עליו כבר בתחילת הקריירה הפוליטית שלו: הוא יהיה ראש ממשלה, ולו בשל העובדה שהמזל תמיד האיר לו פנים. הוא לא מונה תחילה לסגן רמטכ"ל, אבל בסוף זכה בתפקיד. הוא לא היה אמור להיות רמטכ"ל, והגיע לתפקיד אחרי ששני מועמדים לפניו ירדו, אחד מאילוץ ואחד מרצון. לדידו של אותו פקוד, גנץ הוא בכלל "מזליקו". העניין היחיד הוא, שבפוליטיקה הישראלית הדחוסה בת־ימינו, לפני אלת המזל צריך לעבור את הבוחר הישראלי, וזה כבר אתגר עצום.

טורים נוספים מאת ירון דקל:

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook