"פה הכל מוקלט. אם אני שר ביטחון, אני נותן להנייה 48 שעות – או שאתה מחזיר את הגופות והאזרחים או שאתה מת". את המשפט הזה, שאמר האופוזיציונר ליברמן בשבתרבות בבאר שבע במאי 2016, ייתכן שהיה שמח למחוק כיום מהארכיון. הרי אין פער גדול יותר בין מה שאמר אז בלהט האופוזיציוני, לבין סיסמת הבחירות שבה האמינו גם מי שלא בחרו בו: "אצל ליברמן, מילה זו מילה". קחו גם את מקרה אזריה לדוגמה. אמירה מרוככת של שר הביטחון ליברמן ביחס לאלאור אזריה, על כך שלמרות אי־נוחות מהכרעת הדין חייבים לכבדה – לעומת ח"כ ליברמן, שהגיע לבית הדין ביפו במהלך המשפט וטען כי המערכת הרשיעה את החייל עוד טרם המשפט.
יש בנו מידה לא מבוטלת של סלחנות לגבי אמירות של פוליטיקאים. נתניהו לא מיגר את החמאס וגם לא התפטר כשנפתחה חקירה בענייניו. גם מנהיגים אחרים הבטיחו. הציבור לא נוטה לראות בכך חוסר מהימנות, אלא כוונות שלא מולאו. אצל ליברמן נראה כאילו מדובר בשתי ישויות שונות לחלוטין: ד"ר איווט ומר ליברמן. האחד להוט, נחרץ ושש אלי קרב, והשני כבד ראש, שקול ופרגמטי.
במקרה של ליברמן, אמירות העבר הכל כך נחרצות הן שבנו אותו כמותג פוליטי. הן אלה שמיצבו אותו כ"מענטש", כדמות שניתן לסמוך עליה, גם אם לא מסכימים בהכרח עם דעותיה. אף שהמפלגה שלו די סקטוריאלית, הייתה בציבור הערכה כלפיו כאיש עקרונות.
מאז נבחר לשר ביטחון, נוצרה זהות בין דרך ההתנהלות שלו לבין הדרך שבה הציבור תופס אותו. הדמות הפרגמטית קונצנזואלית שהפך להיות כאשר קיבל את הלשכה המכובדת בקריה, מתאימה לעמדות רוב הציבור. הציבור מעריך את דמותו של איווט כאדם נחרץ ואפילו מרתיע, אבל מעדיף את שר הביטחון ליברמן השקול והפרגמטי. בסופו של דבר, החלטות צבאיות משמען חיים ומוות, ועדיף שיינתנו בידי מישהו שקול יותר וכבד ראש, ולא בידי השולף המהיר ביותר במערב. נאמר בכנות: אם תוך 48 שעות מכניסתו ללשכה היה יוצא לחסל את הנייה, אלוהים יודע איפה היינו היום.
ועל אף כל האמור, ולמרות שאצלו "הכל גן עדן", בחיים עצמם אנו נדרשים להכרעות. למרות שאימץ את הפרסונה המיניסטריאלית המאוזנת – ובכפוף למשפט שכולנו אוהבים לצטט "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן" – ספק אם ליברמן יוכל לחמוק מעימות עם גורמים בממשלה. כך למשל בסוגיות הליבה, שבעבר היו מסע הצלב של שליחותו הפוליטית, כמו נושאי דת ומדינה, גיוס לכל וכו'.
בהמשך להכרעות בג"ץ, בחודשים הקרובים נהיה עדים לניסיונות חקיקה עוקפי בג"ץ בסוגיית הרפורמים והלהט"בים וגם גיוס חרדים, שיאתרגו את הממשלה. נושאים אלו הם הדנ"א של ליברמן. אם לא ינקוט עמדה, הוא מסתכן באיבוד הבייס הפוליטי שלו. זה שהלך עמו שנים ארוכות והבטיח לו שיעבור את אחוז החסימה גם בתקופות שפל.
לכן, תכנון הזמן קריטי בשבילו. אם יוסיף למשוך זמן ולהחליק סוגיות עקרוניות, כדי לשמר את יציבות הממשלה, אולי ימשיך לשבת בקומה ה־14 בקריה, אבל הוא עלול להיוותר ללא ליבת בוחריו תוך סיכון האופק הפוליטי שלו. עד עתה הוא עדיין לא עלה על בריקדות ולא איים על יציבות הממשלה. ייתכן שהוא עוד מושך זמן עד שיתחזק פוליטית או יטווה את המהלך הפוליטי הבא שלו. רק אל תשכחו, מילה אצלו – זו מילה.
