נערים בני 15 פלוס־מינוס מכניעים את מדינת ישראל. חלקם נהרגים. הקרב הזה התחולל בשני גלים. הראשון, ההסתערות על הגדר. השני, הפרחת עפיפונים ובלונים. השלישי, הטסת רחפני נפץ, אמנם עוד לא החל אבל גם אותו יפעילו נערים.
הסיבה שהנער העזתי פחות או יותר ניצח את ישראל, היא בגלל צה"ל. הגל הראשון, שהיה הפגנות על הגדר, פגש בציבור ישראלי מבועת. צה"ל ובעיקר הפוליטיקאים היו בפניקה מחשש שנחשול פלסטיני יחדור לישראל, וכולנו נהיה בני ערובה. עשרות צלפים לאורך הגדר היו שותפים לפניקה הכללית וירו לעיתים אינסטינקטיבית. מספרי ההרוגים האמירו ועמם התגובות בעולם והנזק התדמיתי שנלווה אליהם.
בצה"ל הפנימו, ובסבב השני הפקודה הייתה לירות לעבר הרגליים ורק על מי שמאיים בפועל לחצות את הגדר. הגל השני של התקפות הנער הפלסטיני היה שיגור עפיפוני ובלוני תבערה. הנזק לא היה קיומי או אפילו גדול במיוחד, אבל הקינה על השדות השרופים הפכה לדרישה להרוג את המחבלים הקטנים. כאן צה"ל הבין מיד שתוצאות ירי פרוע על משגרי בלונים יוביל את חייליו היישר לבית הדין הבינלאומי בהאג, ונמנע מלפגוע. הרמטכ"ל הבהיר שלירות על מפריחי עפיפונים זו לא מורשת הקרב שלו. כדי לשכך דעת קהל ופוליטיקאים שדרשו להרוג אותם, ירו על יד או רגל. פה ושם פגעו. השדות בערו, והקבינט הושב על כיסא קטן כדי להגיע ל"הסדרה". אין צורך לעצור את הנשימה – לא תהיה הסדרה, והנערים ישחקו לפנינו וישגרו בהמשך רחפני נפץ. נקמת ילד קטן, רק בהפוכה.
.
.
צילום: Getty Images IL
