שלום לך אדוני ראש הממשלה, נראה לי שבארבעת הימים האחרונים הרווחתי ביושר את הזכות להשיא לך כמה עצות בקשר למה אתה צריך לעשות עכשיו. אז הנה כמה עצות בחינם ממני.
תשאיר מחר את כל ניהול המלחמה בידי המטכ"ל (אם תרצה תשאיר את אייזנקוט שיהיה אחראי), תוותר יום אחד על פוסטים וציוצים פומפוזים, קח מסוק צבאי, והנה המסלול:
תתחיל באילת, אצל הבת שלי והחברים שלה, אלו שיום אחרי סיום צוק איתן התחילו כיתה א׳, והיום, תשע שנים אחרי שהבטחת שלא עוד, הם צריכים לקבור את החברים שלהם.
משם תמשיך למלון ים סוף, וכמו המלך חוסיין אחרי הרצח בנהריים, של נעלייך ותעבור משפחה-משפחה מניר עוז, שמע את הסיפור של האמא שנשארה לבד, של הסבא שכל משפחתו נרצחה, של הוותיקים שכל מפעל חייהם עלה באש. תבקש סליחה, תסביר שכל העשור האחרון הפקרת אותם, כי העדפת לתחזק את הבייס ביהודה ושומרון על חשבונם, שהעדפת לממן ארגון טרור, שכל פעם שהיה רצון בינלאומי אמיתי להסדר, גם בסוף צוק איתן, וגם ביוזמה המצרית ב-2017, דחית כי העדפת את הבידול בין עזה לגדה. וכמו שהאפס שמינית לשר במשרד הביטחון אמר "החמאס הוא נכס, הרשות – נטל". אחרי שתעבור שם אחד-אחד, ותבטיח שתעשה הכל, אבל הכל, כדי להחזיר חיים את בני המשפחות שלהם שחטופים בעזה, תעלה על המסוק ותטוס לים המלח, שם נמצאים המפונים מהתופת בבארי, ותעשה בדיוק את אותו הדבר. כדאי גם שתבקש סליחה על זה שקראת להם בוגדים וסרבנים. שלא לדבר על הג'ורה המלוכלכת של כלבי התקיפה והשופרות שלך.
משם תמשיכו בטיסה לרהט. זה לא מאוד רחוק, וגם שם תבקש סליחה יפה ממשפחות החללים, ומאלו שפינו במשך שעות, תחת אש, את ניצולי המסיבה ליד רעים. תבקש סליחה שאמרת על ממשלה בישראל שהיא לא לגיטימית, רק בגלל שהמפלגה לה הצביעו אותם אזרחים – היתה חלק ממנה.
משם תמשיך לאחד מקיבוצי הגדר, תצטלם ללא איפור ליד אחד הבתים השרופים, ותבקש סליחה שבמשך עשור ועשרות אלפי טילים ופצצות, לא דרכת אצלם אפילו פעם אחת. "הם בכל מקרה לא יצביעו לו" היתה תמיד התשובה.
משם אתה יכול להמשיך לשדרות, שם מאוד אהבת לעשות פוטואפים מבויימים עם דוידי. תצטלם איתו על תחנת המשטרה החרבה ותבקש סליחה מהתושבים ששיקרת להם כל השנים והשתמשת בהם כדי להלבין מדיניות פושעת.
משם אתה יכול להמשיך לאבא שלי, האבא הגיבור שלי, שאותו אתה מכיר כבר יותר מחמישים שנה. אבא שלי שפיקד על הג'יפ שהניח את אותם אמצעים מיוחדים במצרים, שהלך איתך ובלעדיך בלבנון, וסעודיה, מצרים, ירדן וסוריה, שחטף כדור בכיבוש החרמון הסורי, שהיה צריך לחכות בגיל 72 עם אקדח כששלושה נכדים שלו סגורים מאחוריו בממ"ד ומחבלים מסתובבים על השבילים במשך שעות, עד שהצבא יגיע. תסתכל לו בעיניים ותגיד לו שוב שהוא בוגד, אנרכיסט, פריבילג, ושעשית הכל, בדקת כל דבר כדי שזה לא יקרה.
ואז, תחזור למרכז, תעלה את הבן הפרזיט שלך על מטוס ממיאמי, כדאי גם שתשטוף לו את הפה עם סבון, פשוט כי זה מה שהורים צריכים לעשות לילדים שמדברים ככה, ותשלח אותו להתנדב באריזת מנות לחיילים, או כל דבר מסוג זה שהולם את הכישורים שלו.
ואחרי כל זה, תכנס מסיבת עיתונאים אמיתית, כזו שעונים בה באמת על שאלות, ותבקש סליחה מכולם. ואז אחרי הכל – פשוט תעלה על מטוס ותעוף מכאן. נוותר לך על המשפט, על ועדת החקירה, רק אל תחזור.
את המלחמה הזו ננצח.
ואת המזרח התיכון כבר נשנה בלעדייך.
הכותב הוא תושב קיבוץ נירים שבעוטף עזה
