למה יעקב ברדוגו עושה את זה? הוא עורך דין, הוא היה מנכ"ל מפעל הפיס, הוא עשה עסקי נדל"ן גדולים, הוא הצליח בחיים. הוא אפילו כמעט נבחר לכנסת. והוא הדובר הכי בולט בחבורת אנשי הימין שהתרבתה לאחרונה בכל אולפני הטלוויזיה והרדיו, עד שנראה כי הגיע הזמן לאיזו העדפה מתקנת למיעוט השמאלני המודח.
הוא נמצא בכל מקום. בכל פאנל. הוא אומר שם פחות או יותר את אותם הדברים. מנדלבלוף. כנופיית סאלח א־דין, שזה הכינוי הקבוע שלו לאנשי הפרקליטות והיועמ"ש, שהבניין שלהם שוכן ברחוב הקרוי על שם המצביא המוסלמי שניצח וגירש מפה את הצלבנים. ככה, כמובן, מדברים כל תועמלני הימין, חניכי אסכולת יורם שפטל. מחליפים את שמות היריבים בכינויי גנאי. יאיר, למשל, העילוי מרחוב בלפור, קורא לערוצים קשת ורשת בשם אל ג'זירה.
אלה הבלים, מה שברדוגו אומר בנושאים הפוליטיים. נאצות ורעש רקע. אבל הוא מרתק במקום אחר לגמרי.
כל יום שישי, שמונה בבוקר, גל"צ, התוכנית 'מחשבות בע"מ'. משמאל משה שלונסקי. מימין, ברדוגו. שלונסקי, אגב, מתעקש כל הזמן שזה לא אזור קרב, אלא מקום להחלפת דעות תרבותית והרהורים בקול רם על אירועי השבוע האחרון. ברדוגו רואה את התמונה באופן שונה לגמרי. הוא כאן כדי להתעלל באשכנזי הפריווילגי שפעם שלט פה, ועדיין לא מבין שהתפקיד שלו עכשיו הוא לשאת את האפיריון שבתוכו יושב ברדוגו.
הוא משתלט בפראות על רוב זמן האוויר. קוטע שוב ושוב את שלונסקי. כאשר משה מתלונן על זה, יעקב מזכיר לו ש"אתם כבר לא שולטים פה". כאשר שלונסקי מנסה לומר שמדובר בשיח ביניהם, ברדוגו מתקן: "אני כאן לא כדי לדבר איתך. אני כאן כדי להעביר את המסרים שלי".
כך, שוב ושוב. החודש, באחת התוכניות, הסביר לשלונסקי שהוא לא רוצה לדבר על הפער ביניהם. להבנתו, הם ממש לא שווים. ברדוגו שווה עכשיו הרבה יותר מהאיש מולו. שלונסקי משתדל לא להתרגז. לנשום עמוק. אז הוא שם שיר.
משה שלונסקי הוא האשכנזי שדרכו מתנקם ברדוגו באלה שפעם דרכו עליו. שלונסקי הוא מאלה שמיד אוהבים. זה עוד מהילדות ביד אליהו, שכונת הפועלים הצנועה בדרום תל אביב, מבתי הספר שם, מהצבא (רס"ן), מימיו ככתב צבאי, מאז שפיקד על גלי צה"ל והקים את גלגלצ, מזמני הטלוויזיה שלו ברשת ובאולפני הרצליה, ועכשיו, כאשר הוא מלמד ומנהל במכללת עמק יזרעאל. ברדוגו, שנולד בלוד, היה במדרשיית נועם היוקרתית. לפי הגיל, הוא עבר שם בחלק השני של שנות ה־70 וראשית ה־80. רשימת הבוגרים מלאה בשמות אשכנזים. לא פשוט לגדול בפנימיית נערים. ההיררכיה נקבעת מהר מאוד. אולי קשה לראות את ברדוגו בראש שרשרת המזון שם.
הימין שולט. החברים של ברדוגו נמצאים בכל מקום, חוץ, כמובן, ממאורות הדיפ סטייט שמשם האשכנזים האלה ממשיכים לנהל את העולם. כאשר ריצ'רד ניקסון היה נשיא ארה"ב, הוא לא הפסיק לבעור מקנאה בג'ון קנדי המת. אבל אפילו הנשיאות לא הופכת צפרדע אנושית לנסיך קסם. ניקסון לא היה יכול להיות קנדי, וברדוגו לעולם לא יהיה שלונסקי. זה לא המוצא. זה האופי, המהות האנושית. יש כאלה שמסתופפים סביבם, ויש כאלה שבורחים מהם.
ברדוגו לא מפסיק להתעלל בשלונסקי. אז די. פעם הבאה, בתוכנית הבאה, כאשר הוא יזרוק עליך את מה שנראה כמו אשפת הנחיתות שלו, קום וצא. שיישאר עם המיקרופון ביד.
–
- רק הפילוג יכול // רשימה מאת יונתן שם-אור
- מה קרה לעמית סגל? // הטור של יונתן שם-אור
- למה השמאל בוגד בבוחריו? // מאת יונתן שם-אור
