גלי ההדף בעקבות הפלת הכטב"מ האיראני ומטוס הקרב הישראלי חידדו את המציאות המשתנה באזור. מי שעוד נשא עיניו בתקווה לולדימיר פוטין, בציפייה שבעל הבית החדש בסוריה יתחשב באינטרסים של ישראל – התאכזב מרה. אמנם שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, אחד השחקנים המתוחכמים בזירה הבינלאומית, גינה את הקריאות האיראניות למחוק את ישראל מהמפה, אך גם הדגיש כי פתרון הבעיות באזור לא יושג דרך מלחמה עם טהראן: "אנחנו מתנגדים לגישה שבוחנת כל בעיה אזורית דרך הפריזמה של עימות עם איראן". וכדי שהמסר יובן היטב – בירושלים ובוושינגטון – הוסיף את ההבהרה הבאה: "זה קורה בסוריה, בתימן, ואפילו בהתפתחויות האחרונות בסוגיה הפלסטינית, כולל ההכרזה האמריקאית להכיר בירושלים כבירה. כל אלו הם תוצאה של העמדה האנטי־איראנית הזאת".
בזמן שנתניהו עסק במערכה מדינית נגד הסכם הגרעין עם איראן (ונגד אובמה), האיראנים רכשו לעצמם דריסת רגל משמעותית בקרבת גבולנו – מצב חסר תקדים ובעייתי מאוד. האיראנים חברו לרוצח ההמונים בשאר אסד ונלחמו בסוריה יחד עם כוחות חזבאללה. בהמשך הגיעו הרוסים, והאיראנים התבססו היטב בשטח. עכשיו מנסה ישראל לשנות מציאות קיימת, ונתקלת בקשיים גדולים.
נתניהו מתגאה ביחסיו עם פוטין. אך לקרבה הזו אין השפעה על מדיניות רוסיה כלפי בת בריתה איראן. גם בתקרית הקשה האחרונה, משרד החוץ הרוסי הביע דאגה מ"הפרת הריבונות הסורית" והתעלם משיגור כלי הטיס האיראני לשטח ישראל. הוא גם הזהיר מפני "יצירת איום על חייהם של אנשי צבא רוסים הנמצאים בסוריה": רמז עבה לישראל, כשזו שוקלת את מהלכיה הבאים. חוקרים רוסים אומרים שבתקרית הבאה רוסיה עלולה שלא לרסן את מערכות ההגנה האווירית של איראן וסוריה, ואיראן אף עלולה להעביר לסוריה מערכות יירוט משופרות.
כבר יותר משש שנים פועל בית המטבחיים הסורי מסביב לשעון. המלחמה לא באמת דועכת, ודווקא הסיכון להסלמה גובר. ארבע מדינות זרות מחזיקות כעת כוחות צבא משמעותיים על אדמת סוריה: איראן, טורקיה, ארה"ב ורוסיה. מספר המיליציות והארגונים החמושים הפועלים בשטח כפול מזה. הדאגה העיקרית של פוטין איננה ישראל, אלא ארה"ב. הוא מנהל מערכה כפולה: להבטיח את ניצחון המשטר הסורי מול כוחות שחלקם נתמכים על ידי ארה"ב, ולמנוע פגיעה ברוסיה כתוצאה מהחקירה על מעורבותו החתרנית בבחירות בארה"ב.
בתקופת אובמה ובמהלך השנה הראשונה של טראמפ, ארה"ב העדיפה את המאבק בדאעש על פני התמודדות עם המשטר הסורי ובני בריתו. העניין הזה עשוי להשתנות. לאמריקאים יש נוכחות רחבה בסוריה. יחד עם בעלי בריתם הכורדים הם כבשו את א־רקה, בירת דאעש בסוריה, וכעת הם שולטים על צפון־מזרח המדינה, שכולל את מקורות המים והנפט. ארה"ב כבר הכשילה את ניסיונו של פוטין להשיג הסכם פוליטי בסוריה, והעימותים בין גורמים הנתמכים על ידי ארה"ב לבין כוחות אסד ורוסיה – מתרבים. בשבועות האחרונים אף פרצו קרבות ישירים בין כוחות אמריקאיים לבין שכירי חרב רוסים הלוחמים בשירות אסד. מקורות שונים מדווחים על מספר תלת־ספרתי של הרוגים רוסים.
במצב כזה, אין לפוטין שום עניין להיעתר לבקשות נתניהו, ועדיף לישראל להתפכח מהאשליות. הכתובת היחידה הרלוונטית מבחינת ישראל היא הקואליציה המערבית הפועלת בסוריה. המשך המהלכים האמריקאיים בשטח בשילוב סנקציות על רוסיה – זו הדרך היחידה להתמודד עם פוטין ועם המציאות המחריפה מעבר לגבולנו הצפוני.
