"אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם".
המילים האלה, המהוות את עיקר 'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו', הצליחו לשמש בידי בג"ץ כחומר ביד היוצר, במקרים רבים שהקשר שלהם למילות החוק קלוש במיוחד – והצליחו בסופו של דבר להוות זרז למשברים קואליציוניים שהובילו להקדמת הבחירות פעמיים בתוך חודשים ספורים; משבר שלא היה כמוהו בתולדות מדינת ישראל, וכל זה בזכות המילים האוסרות לפגוע בכבודו של אדם.
כיצד? לפני 13 שנה, ב־11 במאי 2006, קבע בג"ץ ש'חוק טל' שאיפשר דחיית גיוס, פוגע בכבוד האדם. למה? כי "האדם מוכן ליתן חייו להבטחת מולדתו. הוא אינו מצפה לכל טובת הנאה מכך. הוא מצפה רק לכך שגם אחרים ינהגו כמותו".
את הקביעה הזאת אימץ בג"ץ שוב ושוב מכאן ולהבא, עד העתירות נגד חוק הגיוס הנוכחי, שהובילו למשבר שהביא להקדמת הבחירות ולפיזור הכנסת שנבחרה לאחריהן.
צריך זכוכית מגדלת, ואולי מיקרוסקופ, כדי לראות כיצד הטיעון הזה נכנס במילים "אין פוגעים בכבודו של אדם באשר הוא אדם". כיצד לא לגייס מישהו פוגע בכבודך? "האומנם אי־גיוסם של בני הישיבות מוביל לפגיעה בכבוד האדם של יתר בני החברה?", תהה ב־2017 השופט נעם סולברג בדעת מיעוט בעתירה נגד חוק הגיוס. למעשה, היה יותר קל לטעון שעצם גיוס החובה הוא פגיעה בכבוד האדם. ואמנם העיקרון מעוגן ב'חוק יסוד: הצבא', אבל ראוי היה – ברוח השאיפה לא לפגוע בכבודו של אדם – לצמצם אותו כמה שיותר, ולא להרחיב אותו.
התרגלנו כל כך לבג"ץ הנואם נאומים חוצבי להבות ומנותק לגמרי מלשון החוק, שלפעמים אנחנו קצת שוכחים להזכיר ליושביו את תפקידם: לקרוא את החוק ולפרש אותו כפי שהוא, ולא לפעול כמין פעילי זכויות אדם נלהבים, המחפשים בחוק יתדות לתלות בהן את השקפות עולמם האישיות.
עלינו לחזור אל הראשונות. הפטור של החרדים מגיוס אינו פוגע בכבוד האדם, ובסמכותה המלאה של הכנסת לפטור קבוצות שונות מגיוס. אין מדינה בעולם המגייסת את כל אזרחיה באופן שווה; אפילו גיוס חובה לנשים הוא דבר ייחודי למדי למדינת ישראל. האם שאר המדינות פוגעות בכבוד האדם כשהן מגייסות בכפייה רק גברים? האם פטור הערבים מגיוס פוגע בכבודם של היהודים המתגייסים? האם העובדה שחלק מהחיילים שוכבים בבוץ ומוסרים את נפשם בחזית וחלק יושבים במשרדים ממוזגים בקריה היא פגיעה בכבודם של אלה או של אלה?
בג"ץ אכן גרם לפלונטר, שקשה מאוד לפתור. ועדיין, יש פתרון אפשרי, והוא גם צודק ומוסרי יותר מהמצב הקיים, ויותר מהמצב שבג"ץ מנסה לדחוף אותנו אליו. גיוס החובה אכן פוגע בכבוד האדם, וכל זמן שאין בו הכרח גמור – אין מקום להפעיל אותו.
גם אם צבא מתנדבים עם משכורת ראויה אינו קל ליישום מהיום למחר, ניתן לפעול בכיוון: חובת הגיוס היא בעצם מס המושת על המתגייסים. לפיכך יש מקום לתת לכל אזרח אפשרות לפטור את עצמו מן הגיוס, על ידי תשלום מס־כופר שיועבר ישירות לתקציב הביטחון. כך אכן יהיה שוויון גדול יותר בנטל. ובג"ץ? אולי בימות המשיח הוא יבין שתפקידו הוא לפעול לפי החוק, ולא להשתמש בחוק כדי לקדם את דעותיו.
–
- השנה של המלחמה במעשנים // הטור של הלל גרשוני
- סיקור ממוקד // על שעתם היפה של "עיתונאי הקורונה" // מאת אליק מרגלית
- מכתב כן לאחיי השמאלנים (והימנים גם) // הטור של נדב איל
