פייסבוק נולדה להיות זירת היכרויות משוכללת בין סטודנטים מהמעמד הגבוה לנערות יפות. הרעיון העקום הראשוני הוחלף עם הזמן בעקרונות שגם ג'ורג' אורוול, נביא עידן השליטה על התודעה, לא העז לכתוב. השפה החדשה שמוכתבת מהטירה של פייסבוק אוסרת על שימוש בכל מונח שקורא או צופה כלשהו עשוי למצוא "פוגעני". מי שעוקב אחרי התפתחות רגשות הפגיעוּת של הליברלים בקמפוסים האמריקאיים, מבין שמזמן התחלקו שם על השכל. שומרי משקל, למשל, שינו את השם ואת הלוגו, כי זה מציב את השמנים בעמדת נחיתות, כאילו הם לא בסדר.
הצנזורה של פייסבוק עובדת כל הזמן. לא רק אלגוריתם. אנשים בשר ועיניים. מי שחוטא פעם אחת, מושעה ליום. חזרה על חטא הביטויים הלא נאותים מגדילה את העונש. עד שתאולף. עדי סופר תאני, מנהלת הסניף הישראלי של פייסבוק, לא קובעת מדיניות, אבל סותמת את הפה לרבים, כל הזמן. לא תמיד ברור למה. הם גם לא מסבירים. לעולם. רק כותבים למערערים כי "המשתמש הפר את עקרונות הקהילה".
בתקופת הבחירות הרבה שמאלנים נחסמו. גם מובילי דעה. לא ממש ברור למה. גם בימין אומרים שחוסמים אותם, אבל נראה שהמספרים קטנים יותר. החוסמים פועלים גם לפי תלונות, ולהקות הבוטים של הימין התנפלו על עמודי השמאלנים במאות תלונות כזב. פייסבוק יכולה לדבר על "קהילה" כמה שבא לה, אבל בפועל היא פועלת כמערכת של כל כלי תקשורת. איפה המשתמש שייקח אותה למשפט מול מושבעים בארה"ב ויוציא ממנה חצי מיליארד דולר? איפה הפוליטיקאי שיתבע על התערבות בלתי חוקית בבחירות – באמצעות חסימות תומכים – ויחסום אותם, אחת ולתמיד?
