כשבאים לבחון את תפקודה של מפלגה, רצוי לקרוא מצע, לבחון הליכי עבודה וחקיקה של חברי כנסת מטעמה, עקרונות מנחים והתאמה בין אלה לבין פעילותה.
כחול לבן נוסדה לפני פחות משנה וחצי ומאז עברה שלוש מערכות בחירות, שביססו אותה כאלטרנטיבה שלטונית, בהתייחס לכמות המנדטים שקיבלה. חברי הסיעה לא העבירו חוק אחד (אם לא מתייחסים לחברי יש עתיד, שלהם יש רקורד עשייה וחקיקה מאז נכנסו לכנסת לפני כשבע שנים).
ההבדלים בין יש עתיד לבין חוסן לישראל התחדדו ביתר שאת עם הצטרפות בני גנץ לממשלת נתניהו כגלגל ספייר. גנץ מצא עצמו עם 15 חברי כנסת שמעולם לא חוקקו, פעלו בוועדות או שימשו כשרים. הם קלולס. אם נניח את זה בצד ונבדוק מה רוצה בעצם כחול לבן, הרי שאנחנו עומדים בפני שוקת שבורה. עמדתם לגבי מדינה פלסטינית אינה ידועה, והועלמה במתכוון ממצעה. עמדתם לגבי כוונות הסיפוח של נתניהו אינה ברורה במקרה הטוב ומסוכסכת עם עצמה במקרה הרע – הם בעד תוכנית טראמפ ובעד הסיפוח, אבל בהסכמה בינלאומית ובתיאום עם הפלסטינים, שכידוע נלהבים מהעניין. מה עמדתם בנושאים הכלכליים? אין לדעת, הם מדברים במילים כלליות שאומרות כלום ושום דבר. האם הם בעד מדינת רווחה או בעד קפיטליזם מובהק? אין שם אף אחד שיענה, וגם אין להם אף משרד ממשלתי שעוסק בדברים הללו.
כחול לבן לא ניצלה את ההזדמנות שנקרתה בדרכה להפוך באמת לאלטרנטיבה שלטונית; היא הפכה לזוטא שבכרטיס הפיס, שהעניקה במו ידיה לנתניהו. האם יש אפשרות שתפתח דנ"א משלה, שבבחירות הבאות יקנה מחדש את לב בוחריה, שבשלוש מערכות הבחירות הקודמות הצביעו להם בשם העיקרון "רק לא ביבי" בלבד? מעשיהם יקרבו ומעשיהם ירחיקו. אבל, לפי רקורד העשייה וההתנהגות שלהם בשבועות האחרונים, הפחדנות הציבורית וההססנות, אציע שלא תעצרו את נשימתכם בהמתנה לשינוי.
–
נתניהו הגיע לפתיחת משפטו כשהוא נישא על גלי הערצה, שמתעלמים מהעובדה שכתבי האישום שהוגשו נגדו מתייחסים לתקופת כהונתו כראש ממשלה. היו כאלו שקשרו בין העמדתו לדין לבין תחושות הקיפוח שעדיין מלוות את בני עדות המזרח. לדידם, זו מלחמת ישראל הראשונה, השבעה, ששולטת במוקדי הכוח, מול ישראל השנייה שביבי הוא סמלה הנערץ.
מחוץ לכותלי בית המשפט התייצבו שני מחנות על דגליהם – תומכי נתניהו, שמגובים בבכירי הליכוד שקוראים תיגר על מערכות אכיפת החוק ובשנאה לשמאל; ומנגד נציגי מרכז־שמאל ולוחמי שחיתות שצועקים בגרון ניחר נגד נתניהו. אלו מול אלו, והשנאה רושפת ביניהם. אולם, בעוד תומכי נתניהו תוקפים את מערכות אכיפת השלטון, מהיועמ"ש ועד שופטי בג"ץ – מתנגדיו תקפו את עצם היותו ראש ממשלה. בכך הם למעשה מעצימים את התומכים של נתניהו. הם מעין בובות וודו עבור הצד השני, אבל בובות שנועצות בעצמן סיכות. לשיח, הם לא באמת תורמים. במובן מסוים, הם גם מעמידים עצמם בפוזיציה הפוכה – אך זהה למעשה – לזו של תוקפי מערכת אכיפת החוק.
לכן, נכון יהיה מבחינתם ומבחינת הרעיון שבשמו הם יוצאים לרחובות, פשוט להפסיק. ולא רק ברחובות, אלא גם במדינת הרשת החברתית. די. באותו רגע כוחם של תומכי נתניהו, שניזונים מהשנאה לצד האחר, ידעך. אם לא יהיה להם עם מי לריב, הם יתפוגגו. או אז יחלו להשקיע את מרצם בשדה הציבורי, בכנסת, בתמיכה בפוליטיקאים שבראייתם פועלים בהתאם למה שחשוב בעיניהם. לאורך זמן, זה ישתלם להם.
–
טורים נוספים מאת נחמה דואק:
ביזיון ושמו מפלגת העבודה // הטור של נחמה דואק
דייט לוועדת חקירה // הטור של נחמה דואק
ערבים זה לזה // הטור של נחמה דואק
