"תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם" (שמות י"ב, מ"ט). ציווי זה חוזר גם בספר במדבר ט"ו, ט"ז, שם נכתב: "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם". ובספר דברים, פרק א', פסוק ט"ז, מבהירים, למי שטרם הבין: "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו".
לא היינו נדרשים לפסוקים הללו, שקוראים לא לעשות איפה ואיפה בין אזרחי הממלכה, אלמלא העיסוק הבלתי פוסק של ראש הממשלה בנימין נתניהו, יחד עם חלק מחבריו לגוש ה־55, שמחוץ לליכוד רובם חובשי כיפות סרוגות ושחורות – ובמידה פסולה לא פחות, של כחול לבן – במתן אי־לגיטימציה הלכה למעשה להצבעתם של ערביי ישראל לרשימה המשותפת. פסילה גורפת, בעייתית ופסולה.
במשך שנים ההתייחסות לאזרחי ישראל מן המגזר הערבי הייתה מחפירה ומפלה, מצד ממשלות ישראל לדורותיהן, אך ביתר שאת בשנים האחרונות. מתפלאים שם מההתבדלות של ערביי ישראל ומהצבעתם הגורפת לרשימה המשותפת של ארבע המפלגות המייצגות את הציבור הזה. הרי רק בגלל התייחסות זו הופכת המשותפת לברירת המחדל להצבעה בתוך המגזר. בעבר, חלק ניכר מקולות מצביעי המגזר הגיעו גם למפלגות ציוניות. אלמנט שהלך ופחת, עד שהגיע כעת לסדר גודל של מנדט עד כמנדט וחצי, במצטבר, שמתחלק בין כל המפלגות הציוניות.
נתניהו, שלא היסס לחבור למשותפת כשרצה לפזר את הכנסת ולא להעביר את המנדט חזרה לנשיא אחרי בחירות אפריל 2019; שלא היסס לשתף איתם פעולה כשרצה את קולותיהם לבחירתו של מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, שכח כל זאת וכרגיל מציב אותם כאויב הרשמי. כמי שקולותיהם אינם לגיטימיים להרכבת ממשלה. אפילו לא להימנעות בהצבעה כזו שתאפשר אותה. אגב, לו אני ליכודניקית, לא הייתי מהמרת על כך שאם נתניהו יקבל מהנשיא את הזכות להרכיב ממשלה, ויזדקק להימנעות המשותפת, הוא לא יעשה זאת. הוא לא יהסס וימצא מיד את הטיעון המלבין למהלך שכזה. לכן, אל תלכו שולל אחרי הרטוריקה שראינו בבחירות מועד ג', שהיא המשך ישיר ל"הערבים נעים בכמויות" של 2015, כשהוא טוען – לא פחות – שגנץ יזדקק לאישור מטיבי כדי לפעול בעזה.
בחודש שעבר נסעתי לרמאללה עם משלחת עיתונאים למפגש עם בכירים פלסטינים. המסר היה ברור – אנחנו רוצים הסדר, תוכנית טראמפ היא הכל חוץ מרצון להגיע להסדר, נתניהו הוא מכשול לכל הסדר, וייתכן שלא נוכל לעצור את הצעירים שלנו מלצאת לרחובות. עוד אמרו, שערביי ישראל יכולים להיות הגשר שעליו יוכלו שני הצדדים להגיע להסדר, שחייב לערב בתוכו את שני הצדדים במו"מ ישיר.
ואכן, אל ערביי ישראל, למעלה מחמישית מאוכלוסיית המדינה, יש להתייחס כאל נכס ולא כאל נטל. לראות בהם את מי שיכולים לתווך הן את המציאות משני צידי המתרס והן את המאוויים של שתי האוכלוסיות.
72 שנים מאז הכריז דוד בן־גוריון בבית העם, בשדרות רוטשילד בתל אביב, על הקמת מדינת ישראל, והקריא את מגילת העצמאות שהבטיחה שוויון לכל, אנו חייבים להגיע למצב שניתן ליישם את הציווי התנ"כי והן את הציווי של אותה מגילה. להפסיק את הדה־לגיטימציה של נציגי הציבור הערבי, למעט אלו שתומכים בטרור, ולהביא למעורבות ולהתערות שלהם בחברה הישראלית.
הבחירות מאחורינו, אבל עוד לא מאוחר לצאת בקריאה ברוח זו, שתוביל לשיתוף, שיוביל לאחדות אינטרסים ולגשר להשגת שלום בתוכנו ובינינו לבין שכנינו.
