כמו מפא"י לאחוס"ל*, כך המפד"ל לדתי־לאומי. מפלגה דומיננטית. המפד"ל, על גלגוליה, לא היו רק מפלגות דומיננטיות, הן היו הגמוניות. חדרו לכל מערך חייו של הסרוג הממוצע. כדי שפרויקט הגמוני יצליח הוא צריך לחצות שלושה רבדים: חומרי, הכרתי ופוליטי. הפיצול של ימינה לא שמט את הקרקע החומרית מתחת לבית היהודי. גם שיתוף הפעולה עם האיחוד הלאומי השאיר את המשאבים האינסטרומנטליים שם. היציאה של נפתלי בנט ואיילת שקד למדבר הפוליטי בהחלטה של רגע יצרה רושם שלבית היהודי נותרה גם קרקע פוליטית. הצמד התבסס על האהדה שלהם בציבור הכללי ולא המגזרי.
אז איך קרס המותג הסרוג הוותיק והחזק? למול הרובד ההכרתי. הציונות הדתית כמותג פוליטי המכיל את כל מרכיבי אותה ציונות דתית, פסקה מלהתקיים. הפלג הליברלי התרחב בעקבות תופעות סוציולוגיות (כמו הדתיים על הסקאלה, או זוגות מעורבים דתיים־חילונים). הפלג החרד"לי התגבש סביב מנהיגותו הצעירה והתוססת של בצלאל סמוטריץ'. בתווך נותר מותג עם הנהגה אטרקטיבית אך נעדרת סדר יום. נפרוט לרגע את קורות החיים של רפי פרץ: תת־אלוף, רב נערץ בעיקר על צעירים, טייס, ראש מכינה קדם־צבאית. כל זה לא הספיק לו לייצר לעצמו קהל מטרה חדש עם הכרה. הוא ניסה לקחת קולות גם מבנט וגם מסמוטריץ', ופספס. מהיכן יכול היה להיבנות? מהציבור המסורתי־מזרחי. אם לא תימצא לו קונסטלציה פוליטית מתוך חסד, יהיה פרץ חתום על תעודת הפטירה הסופית של המפלגה של חיים משה שפירא, יוסף בורג וזבולון המר.
*אשכנזי, חילוני, ותיק, סוציאליסט, לאומי
–
