כבר חודשים שהמסעדנים מסתובבים עם טעם חמוץ בפה, כזה שכנראה לא היו משאירים לאף סועד מבלי לפצות אותו. אבל בתחילה, כשנאלצו לסגור את העסקים במסגרת המגבלות, וגילו שלמרות זאת הממשלה משאירה אותם עם החשבון – הם עוד היו מאופקים יחסית. אמנם כבר בתחילת הסגר הצהירו שיפסיקו לשלם מיסים עד שיקבלו תמיכה הולמת, אבל האיום נותר תלוי באוויר. את רוב זמנם ומרצם השקיעו מובילי המאבק בשיחות עם הממשלה, על מתווה התו הסגול שיאפשר את פתיחתם ועל שיפור הסיוע הכלכלי.
לפני כשלושה חודשים נמאס להם. הממשלה הודיעה שהמסעדות שוב ייסגרו, ללא נתונים שמצדיקים זאת, ותכננה להוציא את המהלך לפועל מיידית. המסעדנים מצידם החליטו שלא ייתנו לזה לקרות שוב. רותי ברודו, מכוכבות הענף, הייתה הראשונה להודיע שהעסקים שלה יישארו פתוחים. אחריה הגיעו עוד עשרות. לראשונה – מרד קורונה אמיתי. לממשלה לא נותרה ברירה, רגע לפני צאת השבת הם נאלצו להגיע לפשרה עם המסעדנים. בתחילה דחו את הסגירה בכמה ימים, אחר כך ביטלו אותה סופית.
בכך השפיעו המסעדנים לא רק על גורלם, אלא גם על אופן קבלת ההחלטות במדינה כולו. בתמונות הניצחון של המסעדות הפתוחות בליל שישי, לצד התמונות הקשות של אלו שכבר חילקו את הסחורה ושלחו הביתה את העובדים, צפו כל מי שמתמודד עם גזירות הממשלה. בענפים אחרים מיד אימצו את המתכון: מי שמורד – מרוויח. מי שמציית – מפסיד. וכך מאז גם בענפים נוספים, מחדרי הכושר ועד חנויות קטנות, נקטו מאבקים דומים. הממשלה מצידה נאלצה ונאלצת להתמודד פעם אחר פעם עם מה שבישלה.
–
