מכלוף מיקי זוהר נמנה עם חברי הכנסת של העידן החדש בפוליטיקה. צעירים יחסית, שהבינו את חשיבותה וכוחה של החשיפה בתקשורת וברשתות החברתיות. זוהר כמובן הבין לא פחות, כנראה יותר, את חשיבות הקרבה לראש הממשלה ולמשפחתו, לא היסס להביע את תמיכתו הנחרצת גם כשזה נשמע מלאכותי, מתחנף. אפילו מופרך. הוא גם למד שלציבור, ולעיתים אף לתקשורת, זיכרון קצר, ולכן אפשר לשנות עמדות או כיוונים חדשות לבקרים, לתת ללשונו גמישות אינסופית ולקוות שאיש לא יזכור. ואם מישהו בכל זאת עימת אותו עם דעה שהשמיע דקה קודם, הוא ידע לצאת מזה בגמישות דורסנית.
את תפקידו כיו"ר הקואליציה הוא ממלא ברוח המפקד. מה שטוב למלכות, טוב למיקי. דף המסרים מונח על שולחנו ומשמש אותו בתפקידו רב־הכוח. הוא גם יודע שהתפקיד הזה שימש רבים כמקפצה פוליטית. גדעון סער, דוד ביטן, דודי אמסלם, יריב לוין, זאב אלקין ועוד. חלקם אמנם סיימו את יחסיהם עם בלפור בשלב זה או אחר, אבל למעט ביטן, שהסתבכותו במישור הפלילי, כולם כיהנו בממשלה בשלל תפקידים.
לכן זוהר, שמרבה להתקוטט, עדיין ימלא את תפקידו עם הפנים קדימה. לא טובת הליכוד, לא טובת הממשלה ובטח לא טובת הקואליציה, רק טובת נתניהו, שתהיה טובה למיקי. באישון לילה, במהלך ישיבת ועדת הכספים, שמע את אחמד טיבי מציע בהומור להכניס הסתייגות לחקיקה שתקבע שהרוטציה בין נתניהו לבין בני גנץ תתקיים. זוהר פרץ בצחוק ואמר: הקואליציה מתנגדת. גם בבלפור ודאי גיחכו בהנאה.
–
