יגאל גואטה הוא המרענן הרשמי של השנה שחלפה, ומשהו שאנחנו זקוקים לו נואשות. בעולם הפוזיציות, שבו עמדתך ידועה מראש, לכאורה, רק בשל הסימון השבטי־פוליטי שלך, הוא בלתי מסומן בעליל. לא כי אין לו דעות. יש לו בשפע, על כל מה שזז.
הוא חרדי, ש"סניק, מזרחי וימני מבני ברק. בפוליטיקת הזהויות, השיוך הזה שם אותו אוטומטית באחד משבטי ישראל המתגוששים זה בזה עד זוב דם. קסמו הגדול, והחריג, הוא בסרבנות שלו לציית לקודים המצופים ממנו מתוקף המשבצת.
הוא אוהב את הליכוד ולא אוהב את נתניהו. זה מבלבל את משרתי נתניהו, ומזכה אותו לעיתים בקללה "שמאלני". אף שדעותיו, ליבו והאינסטינקטים שלו – בימין. הוא פשוט אדם עם חוט שדרה מוסרי אוטונומי, ונטול הכנעה או פחד מ"מה יגידו". ההזדהות שלו עם נרמסי השיטה היא אמיתית ועמוקה. היא מגיעה גם מחמלה אנושית וגם מהבנה נרחבת וביקורתית של מבני הכוח בחברה. זה בא לידי ביטוי גם ברדיו וגם בטלוויזיה, ב'האזרח גואטה' שפשוט נתפרה עליו. לא יורד עליו תריס בתום הצילומים או השידור. אני יודעת, כי גם אז הוא ממשיך את השיחה באותו להט. אין כאן הצגה.
יגאל הוא שותפי המאוד מצחיק והמאוד מוכשר וכריזמטי להגשת התוכנית 'שלי וגואטה', וחבר שלי מהיום הראשון שבו כיהן בכנסת כח"כ מטעם ש"ס. זה נכתב גם כגילוי נאות וגם כדי להעיד מקרוב שמדובר במקרה נדיר שבו הפער בין הדמות הציבורית ובין האדם שמאחוריה הוא מזערי, ואם יש כזה, הוא לטובת האדם האמיתי.
–
