פסימי | מקור לדאגה

בשלהי המאה ה־19 חווה המערב תקופת שפע חומרי ותרבותי, הידועה בכינוי ה־"Belle Epoque", רק כדי לשקוע בסופה לשתי מלחמות עולם שבמהלכן איבדו עשרות מיליוני חיילים ואזרחים את חייהם, והעולם כפי שהכרנו אותו – אלה שחיו ועמדו על דעתם אז – השתנה.

היו שגרסו כי חלפו עברו הימים הללו, של מלחמות עולם שכאלה. ב־20 השנים האחרונות נהנה העולם כולו משכרון חושים של צריכת יתר חומרית, שכולה נשענה על ניצול מוגזם של משאבים כספיים, אנושיים וסביבתיים. מה שלא הלך במוח, ילך בכוח.

איך זה יסתיים? נניח להיסטוריה לומר את דברה, רק נעריך שבשנים הקרובות נחווה כנראה ״תיקון״, ככל הנראה תובעני ולא קל, להילולת הסביאה הממושכת הזו. כמה אנשים ישלמו הפעם בחייהם?

@roh_min_hon

אופטימי | מקור לתקווה

״מלחמה אינה קובעת מי צודק, אלא מי נשאר״, כתב פעם ברטרנד ארתור ויליאם ראסל, מתמטיקאי, פילוסוף ולוגיקן אנגלי. וכמו במלחמה, כך ב״תיקונים״ אחרים לסוגיהם – משבר אקלים או מגפות שהביאה על עצמה האנושות או התרסקויות כלכליות שזורעות אחריהן רעב והרס.

אבל בסוף – אלא אם כן יפגע בנו אסטרואיד עצום או שכדור הארץ יבוא אל קיצו בדרך אחרת – תישאר כנראה אנושות. זו תצטרך ללמוד לאזן בין תאוותיה לבין הבנת המחירים החברתיים והאקולוגיים של מעשינו.

כשזה יקרה, עולם חדש ייבנה. שוויוני יותר ליושביו, שיכבדו זה את זה ואת הבית שבו הם מתארחים. במציאות אוטופית זה יכול לקרות גם בלי מלחמות, רעב, מגפות ואסונות טבע, או אולי עם קצת פחות מאלה. אם תרצו, אמר פעם הוזה המדינה, אין זו אגדה.

רוצים לקבל כתבות נבחרות, עדכונים על כנסים, אירועים ותוכן של 'ליברל'
ישירות למייל? הירשמו לרשימת הדיוור שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ליברל

כתובת המייל נקלטה בהצלחה