היה זה אך לפני ימים אחדים, כאשר נסעתי עם חבר בחניון, והוא הצביע על חניה רחוקה שהייתה פנויה. הסברתי לו שהיא לא מתאימה, מפני שאני צריכה לחפש חניה קרובה למעלית על מנת לצמצם את זמן השהות הרגלית במקום כשאחזור בחושך. החבר נדהם ואמר: ״לא חשבתי על זה כך מעולם״.
ובכן, נעים להכיר: חשיבה מגדרית. הטמעת חשיבה מגדרית אינה העדפת מין אחד על פני האחר, אלא צורה להשגת שוויון באמצעות רגישות מגדרית בזמן עיצוב מדיניות, הכנת תכניות וחלוקת תקציבים ומשאבים. החשיבה המגדרית מביאה בחשבון את החוויות, החסמים והצרכים של נשים וגברים בשיקולי תכנון, יישום ובקרה בכל התחומים החברתיים, הכלכליים וגם הפוליטיים – כדי ליצור הסדרים שיאפשרו שינוי של מערכות חברתיות והפיכתן לנגישות ורגישות למיקומים שונים ומגוון אוכלוסיות.
לא מדובר בהוספת ״מרכיב של נשים״ למערכת הקיימת, אלא יצירת שינוי דרך הכללת אינטרסים שונים של נשים וגברים, כחלק בלתי נפרד מסדר היום בקביעת המדיניות הציבורית. הדבר יוצר לא רק מציאות חברתית אחרת, אלא גם מציאות פוליטית אחרת.
הטבות מפלות
החוק והמשפט מתייחסים מחלקים את המרחב לפרטי וציבורי. התנהגויות שמקובלות במרחב אחד לאו דווקא מקובלות באחר, והדבר נכון גם לציפיות שלנו מהסביבה החולקת איתנו את המרחב – הציבורי והפרטי, המשמשים יחדיו.
מדיניות הרואה בעת גיבושה צרכים מגדריים משפיעה על עיצוב המרחב של כל אחת ואחד מאיתנו. כך למשל, דפוסי הנסיעה של נשים וגברים בתחבורה הציבורית הם שונים ולהם הטיות מגדריות. נשים עובדות קרוב יותר לבית, מועסקות בשיעורים גבוהים במשרות חלקיות ובמועסקות בשיעורים גבוהים בתחומי הטיפול והחינוך שבהם השכר נמוך.
לפי מחקר של משרד התחבורה, נשים מהוות רוב בקרב משתמשי תחבורה ציבורית (60%) ותלויות בה יותר למטרות תעסוקה. הן נוסעות למרחקים קצרים יותר, אך נסיעתן מורכבת יותר ומאופיינת ביותר עצירות בדרך, כנגזרת של חלוקת התפקידים המגדריים בבית. נשים עוצרות בדרך למטרות כמו איסוף ילדים ממסגרות, ליווי לחוגים, ליווי בני משפחה לבדיקות רפואיות, קניות ועוד. לפי סקר אחר שערך משרד התחבורה, שליש מהנשים חשות לא בטוחות בהליכה אל התחנה וממנה בלילה ורבע חשות לא בטוחות בהמתנה ובנסיעה.
חשיבה מגדרית בתכנון תחבורה ציבורית תביא בחשבון את מטרות הנסיעה, העצירות בדרך ותדירות התחבורה. היא גם תביא בחשבון הגברת הביטחון האישי בתחנות, באמצעי התחבורה הציבורית ובחניונים: מצלמות, תאורה, מראות ותגבור אנשי צוות. בקנדה ובשוודיה למשל, יש שירות ״בין תחנות״, שם ניתן לעצור לא בתחנה עצמה אלא קצת לפניה או אחריה, כדי לצמצם את זמן ההליכה בחשיכה. לא מדובר בתכנון לנשים, אלא בתכנון שמביא בחשבון צרכים מגדריים מגוונים ועל כן הוא משפר את השירותים עבור כולם – נשים וגברים.
גם התקציב לכאורה נראה ניטרלי, אבל תפיסה כזו היא שגויה, שכן האופן שבו מובנה התקציב לא מביא בחשבון את התפקידים החברתיים השונים שיש לנשים וגברים, וההשלכות התקציביות שיש לכך.
באמצעות שימוש בנתונים וכלים אנליטיים, תקצוב מגדרי מאפשר לקובעי מדיניות להבין הטיות מגדריות בתהליכי קבלת החלטות. תקצוב מגדרי אינו עוסק בתקציבים ייחודיים לנשים כמו טיפת חלב, טיפולי פוריות או מקלטים לנשים, שמסייעים בדרך כלל להתמודד עם נושאים מסוימים אך מוגבלים בהיקפם. הוא עוסק בבחינת כלל ההכנסות וכלל ההוצאות בכל תחומי המדיניות: תעסוקה, ספורט, תרבות, תחבורה, ביטחון.
תקצוב מגדרי מאפשר לחשוף דפוסים של אי שוויון בחלוקת משאבים ובמדיניות ממשלתית ולשפר את השירותים הציבוריים תוך הקצאת משאבים המבוססת על הבנת הצרכים השונים של נשים וגברים. יישום של תקצוב מגדרי אף מגביר את השקיפות ואת הדמוקרטיזציה בתהליכי תקצוב.
בשנת 2013, ביוזמתה של ח״כ לשעבר ד״ר עליזה לביא, מינה שר האוצר דאז, יאיר לפיד, ועדה לבחינה מגדרית של תקציב המדינה. המלצות הוועדה הוגשו בחודש יולי של השנה העוקבת, ובאוקטובר 2014 התגבשה החלטת ממשלה 2084 לאימוץ המלצות הוועדה לבחינה מגדרית של התקציב.
לפי דו״ח של מכון אדוה, בשנים שחלפו מאז ועד הצעת התקציב הקודמת, חלה התקדמות משמעותית בהיקף ובתחומי הניתוח. עם זאת, בהצעת התקציב האחרונה, לשנים 2022-2021, חלה נסיגה לאחרו בתהליך. בספרי הצעת התקציב לא הייתה כמעט התייחסות לנשים וגברים כמקבלי שירותים ולבחינה מגדרית של תקציבי תמיכות או רכש. במידה שנמצאו פערים לא הוצגו להם הסברים ולא הוצעו יעדים לתיקון.
משרדים רבים הציגו נתונים שניכר בהם חוסר עקביות עם נתונים משנים קודמות, מה שפוגע באפשרות להשוואה רב-שנתית בכל הקשור לצמצום או התרחבות בפערים. בחלק מספרי התקציב ״נעלם״ מידע בעל ערך שכבר פורסם בעבר, כמו ניתוח של נשים וגברים כמקבלי שירותי הרווחה השונים, כמקבלי קצבאות המוסד לביטוח לאומי, כמשתתפים בתוכניות הכשרה מקצועית או במיזמים של הרשות
לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי. עוד נעדר ניתוח של צד ההכנסות.
לפי מרכז אדוה, היו משרדים שהציגו תמונת מצב חלקית בנוגע לתקצוב המגדרי, לרוב ללא נימוק מספק או ללא נימוק בכלל בנוגע לפערים. בהתייחסות לתקצוב המגדרי בנוגע למיסוי, הוצגו הטבות מס הניתנות ליחידים. גם זאת, תוך הסתייגות של משרד האוצר שמניח שהניתוח נעשה תחת ״הנחה קיצונית שהרווחה של כל אחד מבני הזוג תלויה רק בהכנסתו, ושבני הזוג לא מתחלקים במשאבים״.
לניתוח התקציבי הוכנסו גם הטבות נוספות ופטורים לפי מגדר ועשירוני הכנסה. בהטבת המס השנייה בגובה, למשל, עבור הפקדות בקרנות השתלמות (5.17 מיליארד ש״ח בשנת 2022), הפער המגדרי גדול מאוד: רוב ההטבה (62%) הופנתה כלפי גברים שנהנו מ-3.2 מיליארד ש״ח לעומת 1.97 מיליארד ש״ח לנשים. גם בהטבה השלישית בגודלה, זיכוי לתושבים באזורי פיתוח, הפערים המגדריים גדולים: שווי ההטבה עמד על 1.94 מיליארד ש״ח לגברים לעומת 760 מיליון ש״ח לנשים.
ללמוד מהמוניציפלי
מן העבר השני, ברשויות המקומיות התמונה ורודה יותר. החלטת הממשלה 2048 לא חלה על רשויות המקומיות, אך מספר רשויות החלו בקידום הנושא של הטמעת חשיבה מגדרית באופן וולונטרי והתוצאות כבר בולטות בשטח: בליווי קבוצות של תושבות שמקדמות פרוייקטים בעצמן, ובליווי רשויות שלוקחות על עצמן לקדם תקצוב מגדרי ולשנות את המדיניות בהתאם למסקנות. המצב הרצוי הוא שיתוף פעולה הן של האזרחים והן של הרשויות כדי להגיע לתוצאה סופית שמיטיבה עם התושבים והתושבות כמה שיותר.
כך למשל במועצה אזורית מטה אשר הבינו לאחר בחינה מגדרית של התקציב, שתקציבי הספורט מוענקים בעיקר לענפים מקצועיים ותחרותיים שבנים וגברים עוסקים בהם, כמו כדורסל, כדורעף וכדורגל. הניתוח העלה אף הקצאה לא הוגנת של אולמות כדורסל אשר מנעה את פעילותה של קבוצת הבנות בליגה.
על בסיס מסקנות הניתוח המגדרי הוקמה במטה אשר ועדה לקידום ילדות, נערות ונשים בספורט; אותרו אולמות כדורסל נוספים במועצות שכנות כדי להבטיח שהבנים והבנות יתאמנו במידה שווה; בוטל נוהל הקצאת מגרשים באופן אוטומטי לקבוצות בנים; הוגדלו המשאבים לכדורשת, שם נרשמו יותר נשים, באמצעות השגת חסויות; סובסדו חוגי הכדורסל לבנות במטרה לעודד ילדות ונערות להשתתף בהם וכן הוחלט להוסיף תקציב לקידום ספורט נשים ונערות החל משנת 2017. התוצאה בשנה העוקבת היתה עליה במספרים המוחלטים של העןסקים בספורט – בנים ובנות, כתוצאה משיפור השירות בכללותו על בסיס הבנת הצרכים והחסמים.
דוגמא לפעולה מהשטח – של תושבות אשר פעלו אל מול הרשות המקומית לשינוי מדיניות מנקודת מבט מגדרית, ניתן למצוא בכפר קאסם. שם, המרחב הציבורי אופיין במחסור בגנים ציבוריים ובמגרשי משחקים. עוד העלו הנשים מחסור במרחב הציבורי מקום שבו הן יכולות לעסוק בפעילות ספורטיבית כקבוצה – למשל לצאת להליכות. נוצר מצב שבו לנשות הכפר לא היה מקום לבלות בו בשעות הפנאי, בין אם ביחד עם הילדים, למפגש משותף או לפעילות ספורטיבית. חברות מועצת הנשים איתרו מגרש מתאים, גייסו את תמיכת חברי המועצה , גייסו תורמים והקימו פארק ומסלול הליכה היקפי – כך שהילדים יוכלו לשחק במרכז והאמהות לבצע פעילויות ספורט.
מדד הנשים המבוצע על ידי ה-Inter Palimentary Union מראה כי נכון לתחילת 2022, ב-5 מדינות בלבד בעולם ייצוג הנשים בבית המחוקקים גבוה יותר משיעור הגברים, או ששיעור הנשים והגברים במשכן זהה. בשנת 2021 ישראל דורגה במקום ה-65 מתוך 153 מדינות במסגרת Political Empowerment. בממשלה החדשה, על תשע הנשים שבה, היא יורדת למקום ה-130.
יעל חסון, מנהלת תחום מגדר במרכז אדוה, חוששת. ״המשמעות הפשוטה של הירידה בייצוג נשים בממשלה היא ירידה בכוח ההשפעה של נשים על עיצוב המדיניות בישראל״, היא אומרת. ״אנחנו יודעות שככל שיש יותר נשים בממשלה יש יותר סיכוי לעיסוק בסוגיות מגדריות שעשויות לצמצם את אי השוויון. ככל שיש פחות נשים בממשלה, ועכשיו יהיו הרבה פחות, יש פחות סיכוי שנקודת המבט המגדרית תתבטא בהחלטות ובחקיקה ופחות סיכוי שהן יישקפו ויתנו מענה לסוגיות שרלוונטיות לשיפור חייהן של נשים. לצד הייצוג, חשובה גם המהות – מהו סדר היום שמביאות עימן הנבחרות וכיצד הוא מסייע בצמצום פערים. נראה שבשני ההיבטים הממשלה המסתמנת צריכה להדאיג אותנו״.
