כשמוּנה שמעון פרס לראש ממשלת האחדות הלאומית, אי שם לפני כשליש מאה, הוא מצא את עצמו נאלץ לשתף פעולה עם מי שלא סבל ולא העריך במיוחד – יצחק שמיר. פרס תיעב את כל מי שדגל בסטגנציה, ובעיניו שמיר היה הסמל לקיבעון מוחלט בכל תחום. למרות התיעוב, אחד הדברים הראשונים שעשה היה להזמין את שמיר ורעייתו שולמית לבית ראש הממשלה (שטרם כונה אז "בלפור"), הבית ששמיר עזב רגע לפני כן. תמונתם של שמעון וסוניה ישובים לצד יצחק ושולמית לארוחת ערב אינטימית פורסמה בכלי התקשורת. פרס היה נחוש למצות את השנתיים שלו כראש הממשלה, תוך שיתוף פעולה מרבי עם הליכוד ושמיר, ולהעביר את המושכות במועד שנקבע לידי ממלא מקומו. שמיר, מבחינתו, אימץ את מה שנראה עד לאחרונה כגישת גנץ: לשבת בשקט ולספור את הימים. שנתיים ושלושה חודשים המתין שמיר, עד שחזר לראשות הממשלה, לשש שנים.
גנץ אינו שמיר. לשמיר היה כוח פוליטי משמעותי – סיעה האוחזת ב־41 מנדטים. במהלכים להרכבת ממשלה הוא גיבש בלוק של 60, כמניין החברים בבלוק היריב של פרס. מצב המנדטים של גנץ רחוק מכך. הוא נכנס לממשלה הנוכחית בראשות סיעה המונה 15 ח"כים, ומאז הוא מדמם מנדטים בסקרים, עד לנתון חד־ספרתי. עד מועד הרוטציה בנובמבר 2021 עלול ראש הממשלה החליפי למצוא את עצמו נבחר ציבור ללא ציבור. בין שני ראשי הממשלה – המכהן והחליפי – אין דבק, אין כימיה, אין רומנטיקה. הזלזול של נתניהו בגנץ, שנחשף מעת לעת פומבית ומול המצלמות, ברור ובוטה. כנראה בנימין ושרה נתניהו לא יזמינו בקרוב לארוחת ערב את בני ורויטל גנץ.
לפירוק הממשלה המוזרה הזו מספר תרחישים. מבחינת גנץ, כולם תרחישי אימה. בחירות יהיו עבורו אסון, ולכן הוא בעיקר יושב וסופג. הציבור שתמך בו, שברובו עזב אותו אחרי הכניסה לממשלה עם נתניהו, אינו מוכן להמתנה הזו על הגדר. בוחרי כחול לבן אינם מוכנים בשום אופן שגנץ יהפוך להעתק דהוי של נתניהו. הם מצפים שיהיה אריה, לא פודל. גנץ, שבאופיו אינו איש עימותים ומדון, לא שש אלי קרב פוליטי, והתוצאה בסקרים הרת אסון. ככל שחולפים הימים, השאלה היא רק מתי הרומן העקום הזה יסתיים.
התרחיש הקיצון – נתניהו מוביל לבחירות בארבעת החודשים הקרובים. לפי ההסכם, חצי השנה הראשונה של הממשלה היא תקופת חירום. אם הולכים לבחירות, המושכות אינן עוברות לגנץ. הסיבות יכולות להיות שונות: אי־הסכמה על התקציב (חד או דו־שנתי), החלת הריבונות, או כל סיבה אחרת שבה יבחר נתניהו. הדיון על מה יוביל לבחירות הוא בעיקר תחביב של פרשנים. בסופו של דבר, הכדור נמצא בידי נתניהו, למרות הקשיים החקיקתיים שעיגנו את ממשלת הרוטציה. ספק רב אם ישתמש בו, כל עוד ידידו דונלד טראמפ מאכלס את הבית הלבן. להשחית זמן על קמפיין פוליטי פנימי, כשהנשיא האוהד נמצא בתפקידו לפחות עד 20 בינואר 2021, עלול להיות איוולת פוליטית ומדינית כאחת.
התרחיש הפופולרי – אם עד מארס 2021 לא יעבור תקציב אותה שנה, הכנסת תתפזר באופן אוטומטי, והבחירות ייערכו עד סוף חודש יוני 2021. הלקונה הזו נעלמה אולי מעיניו של מעצב ההסכם הקואליציוני מטעם כחול לבן, עו"ד אבי ליכט. ככה זה כשמשפטנים, ולא פוליטיקאים, סוגרים הסכם פוליטי. החור הלא קטן הזה בהסכם יאפשר לנתניהו לרוץ לבחירות כראש ממשלה, כששותפו/יריבו גנץ מרוח פוליטית על הקרשים.
התרחיש הסביר – נתניהו יבחר בכל תאריך מעתה ועד נובמבר 2021, מועד החילופים בראשות הממשלה. אמנם הרוטציה עברה בחוק, אבל חוק הוא, כידוע, דבר שאפשר לשנות. לפי התרחיש הזה, הליכוד יחבור לסיעות האופוזיציה, מימינה ועד הרשימה המשותפת, כדי לשנות את החוק ולבטל את מוסד ראש הממשלה החליפי. מרגע שהחוק בטל, נתניהו יכול לרוץ לבחירות מעמדת הכוח של ראש הממשלה. הקביעה בחוק שלפיה גנץ הוא ראש ממשלת מעבר בכל מקרה של בחירות, מרגע שחלפה חצי שנה לכינון הממשלה – תתבטל.
אמפתיה בעירבון מוגבל
בעיצומו של משבר הקורונה ריגש את המדינה כולה יובל כרמי, בעל דוכן הפלאפל באשדוד, כשפרץ בבכי למול מצלמתה של נגה ניר נאמן מחדשות 13. פחות מיממה חלפה עד הטלפון מראש הממשלה. נתניהו התקשר להביע אמפתיה, ולפרק מוקש פוליטי שעלול להיווצר. כרמי מיהר שלא להאשים את ראש הממשלה במצבו הכלכלי הרעוע. הוא צירף לדברי התודה שלו לנתניהו גם מסקנה פוליטית: "אלה היועצים שלך, לא אתה". ובמילים אחרות – אפשר להמשיך להצביע לך, גם אם הממשלה בראשותך אחראית למצב שממנו סובלים רבים כל כך. אם המצב הכלכלי לא ישתפר, לא בטוח שמאות אלפי המובטלים, כמו גם אלפי בעלי עסקים שנפגעו, יפנו את האצבע המאשימה רק אל "היועצים". גם אם הם תומכי ליכוד. טיבם של מחאה וכעס שהם מצטברים, ואז מחפשים על מי לפרוק אותו. בממשלת נתניהו־גנץ הליכוד מחזיק בראשות הממשלה ובתיקי האוצר והבריאות. שלושתם יכולים להיתפס כאחראים למה שיקרה פה בתחום התעסוקה עד הבחירות. אין מה להשוות את המחאה, שעשויה להתעורר לנוכח המשבר העמוק, אל מחאת "הצדק החברתי" של קיץ 2011. אז היא נתפסה כמחאת הצעירים שרוצים לגור בתל אביב ומעמד הביניים שמתפוצץ מול מחירי הקוטג' והמילקי. נתניהו פירק את אותה מחאה באמצעות הוועדה שהקים בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג והסטת תשומת הלב להחזרתו הדרמטית של גלעד שליט, והמחיר של שחרור 1,027 מחבלים תמורתו. האבטלה של היום לא תתפוגג בקלות כמו הסנטימנט של אז.
המועד הקובע באמת
את הנעשה ניתן אולי להשוות למה שחווה שר האוצר לשעבר נתניהו בבחירות 2006. סיעת הליכוד בראשותו הצטמקה אז ל־12 מנדטים. נכון, קדימה שהקים אריק שרון הייתה פופולרית מספיק, עד שאהוד אולמרט נהנה מפירות אותה אהדה, אבל שנותיו של נתניהו במשרד האוצר, והגזירות שהנחית, תרמו את תרומתן השלילית. גם אז הליכוד היה מותג חזק, ולמרות זאת המכה הפוליטית הייתה כואבת. כמעט בלתי נתפסת. נתניהו, בנו של היסטוריון וחובב היסטוריה מושבע, לא שכח בוודאי את הצלקת ההיא מלפני 14 שנה. איש עדיין אינו יודע איזו השפעה פוליטית תהיה למשבר הכלכלי הנוכחי. גם לא נתניהו. הוא הצליח אמנם להשמיד את כל מי שהתחרה מולו בבחירות, וגרם לפירוקה של כחול לבן ושל המרכז־שמאל הישראלי; ונראה שבבחירות, כשיתקיימו, נתניהו יתמודד כשחקן יחיד במגרש – בדומה לבחירות 2013. אבל למחאות חברתיות גדולות חוקים משלהן. נתניהו מבין זאת היטב.
אי אפשר שלא להזכיר את המשפט שיעבור לפסים מעשיים בבית המשפט המחוזי בירושלים. למשפטו של ראש הממשלה יש חשיבות גם בשדה הפוליטי. ב־31 בינואר 2022 תסתיים כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט. חודש או חודשיים קודם אמורה הממשלה לבחור את מחליפו. זה עתיד לקרות מיד אחרי הרוטציה בין נתניהו לבין גנץ. את הליך הבחירה אמור להוביל שר המשפטים אבי ניסנקורן. בהתחשב בכוחו וביכולותיו של היועץ המשפטי, מותר להניח שנתניהו יחפוץ להשפיע על הבחירה, גם אם מאחורי הקלעים. יועץ משפטי יוכל להחליט על עסקת טיעון, על המלצה לחנינה, וגם – כמובן – על החלטה לפתוח בחקירות חדשות. עדיף לנתניהו שר משפטים "ידידותי", ולא בכיר מכחול לבן. משום כך ניתן לצפות שבנובמבר–דצמבר 2021, מועד בחירת היועץ, יישב מישהו אחר בלשכת שר המשפטים במזרח ירושלים. הנה עוד סיבה מצוינת לפירוק הממשלה והקדמת הבחירות. אולי אפילו הסיבה הכי טובה.
–
- ביטחון מעורער: הבור הפוליטי של הקריה // הטור של ירון דקל
- האם משבר הקורונה ישנה את הפוליטיקה הישראלית? // מאת רותם דנון
- למה הגט של גנץ ולפיד מכוער כל כך? // הטור של רותם דנון
