fbpx

משבר טרנס־אטלנטי // מאת חיים איסרוביץ

מהסכמי האקלים והגרעין, דרך מאבקי הסחר, ועד מחלוקת קשה על ערכים: כך נראים היחסים המידרדרים בין ארה"ב של עידן טראמפ, לבין מדינות אירופה שהיו בנות בריתה המוחלטות

0

מחיאות כפיים סוערות מלוות בחיבוקים מילאו את חדר הישיבות בבריסל בשעות הערב של 28 ביוני. זאת כאשר המשלחות הבכירות של האיחוד האירופי ושל ארבע מדינות גוש מרקוסור באמריקה הדרומית – ארגנטינה, ברזיל, פרגוואי ואורוגוואי – חתמו על הסכם סחר חופשי חסר תקדים. "ההסכם הוא אבן דרך ויש לו פוטנציאל להגדיל את התמ"ג, לעורר תעסוקה ולמשוך השקעות", צייץ הורשיו רייסר, השר ליחסים כלכליים בינלאומיים בממשלת ארגנטינה, שהשתתף בשיחות ותיעד את ההתרגשות הרבה. "זה הסכם חסר תקדים עבור שני הגושים, שיוצר שוק של מוצרים ושירותים עבור 800 מיליון צרכנים".

ההסכם, שהגיע אחרי 20 שנה של מו"מ, עדיין מצריך אשרור של ארבע חברות מרקוסור ושל כל מדינות האיחוד האירופי והפרלמנט האירופי, לפני שייכנס לתוקף בשנים הקרובות. על אף שחלק מהמדינות, בהן צרפת ואירלנד, הביעו חשש מפגיעה במעמדו של המגזר החקלאי מול התחרות הדרום אמריקאית, ההערכות הן כי בסופו של דבר יזכה ההסכם לרוב. לפי הטיוטה שגובשה, יוסרו מרבית המכסים בשווי של מאות מיליארדי דולרים על הסחר ההדדי, ויותר מגזרים יקבלו גישה בשוק המקביל.

החדשות מבירת בלגיה הגיעו במהרה גם למרחק של 9,300 ק"מ, לעיר אוסקה ביפן, שם התכנסו מנהיגי מדינות ה־G-20 לפסגת השנתית שלהם, בהם חלק מראשי המדינות המעורבות בהסכם החדש. שעות ספורות קודם לכן עדיין שרר חוסר ודאות סביב המו"מ אחרי שנשיא צרפת, עמנואל מקרון, הזהיר כי לא יחתום על ההסכם כל עוד נשיא ברזיל הטרי, ז'איר בולסונארו, לא יוותר על איומו לפרוש מאמנת האקלים של פריז. נשיא ארגנטינה מאוריסיו מאקרי, שעבורו השגת ההסכם הייתה קריטית במסגרת מאמציו להיבחר לכהונה נוספת באוקטובר הקרוב, הצליח לתווך בין השניים וארגן את המפגש שהרגיע את הרוחות ושלח מסר מעודד לצוותים בבריסל להשלים את המשימה.

"זה יהיה אחד ההסכמים הכלכליים החשובים בכל הזמנים והוא יביא רווחים עצומים לכלכלה שלנו", הצהיר בולסונארו. "בעיצומן של מתיחויות סחר בינלאומיות, אנחנו שולחים מסר מוצק עם השותפים שלנו במרקוסור שאנחנו תומכים בסחר המבוסס על חוקים", אמר נשיא הנציבות האירופית, ז'אן־קלוד יונקר, בעוד שנשיא מועצת האיחוד האירופי, דונלד טוסק, הוסיף כי "בתקופה של מתיחות גוברת וסכסוכי סחר, האיחוד האירופי מראה את הדרך הנכונה לשיתוף פעולה בינלאומי ולסחר חופשי והוגן".

אדם אחד שלא הוזכר באופן ישיר בדברי הברכה על ההסכם, אף שדמותו ריחפה מעל השיחות בבלגיה וביפן, היה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שגם שהה באוסקה לרגל הפסגה. למעשה, אפשר לראות בו את אחד השושבינים של ההסכם ההיסטורי. גישת הפרוטקציוניזם שהוא נוקט מאז נכנס לבית הלבן בינואר 2017 – ואשר אינה בוחלת בקריעת הסכמי סחר קיימים (ראו מקרה נאפט"א עם מקסיקו וקנדה או פרישתו מהסכם הסחר הטרנס־אטלנטי שעליו עמל רבות קודמו בתפקיד ברק אובמה) או בהטלת מכסים כבדים הן על מדינות יריבות והן על בעלות ברית שלדעתו פוגעות ביצרנים האמריקאים ושהובילו בין השאר למלחמת סחר חסרת תקדים מול סין – תרמה לא מעט להאצת השיחות שהובילו להסכם הסחר בין האיחוד האירופי ומדינות אמריקה הדרומית.

ימים ספורים לאחר ההסכם הזה, גובש הסכם סחר חופשי בין האיחוד האירופי לבין וייטנאם, בדיוק כאשר הטיל טראמפ מכסים נוספים על המדינה האסייתית. בכך עלה לשישה מספר הסכמי הסחר החופשי שהשיג האיחוד האירופי בזירה הבינלאומית מאז כניסתו של טראמפ. הרשימה כוללת גם את קנדה, מקסיקו, יפן וסינגפור. "ארה"ב נסוגה מהגלובליזציה", אמר ג'ואל טרכטמן, פרופסור למשפט בינלאומי מאוניברסיטת טאפט, בשיחה עם ה'פוריין פוליסי'. "האיחוד האירופי, יפן, המתחרים שלנו, נכנסים להסכמי סחר חופשי שיהפכו אותם ליותר תחרותיים. אנחנו לא מתקדמים ואחרים כן, וזה מציב אותנו בעמדה גרועה יותר מבחינת גישה לשווקים. זו לא תמונה יפה למדי".

 

איום המרצדס

היחס של טראמפ להתנהלות האיחוד האירופי היה מוכר עוד לפני שנבחר לנשיאות. בקמפיין הבחירות מתח לא פעם ביקורת על מדיניות הפתיחות כלפי המהגרים הבלתי חוקיים, בעיקר מצד קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, או האשים כי האירופאים מסתמכים על אמריקה לטובת ביטחונם מבלי לשלם על כך. אולם מנהיגי אירופה ניסו לשמור על קור רוח ולהמתין עד לניצחון הצפוי של הילרי קלינטון – עד שהגיעה ההפתעה הגדולה של נובמבר 2016.

התגובות הראשונות היו פושרות, כאשר ראשי המדינות הביעו את רצונם לעבוד באופן צמוד עם הנשיא הרפובליקני הנבחר, אולם אפשר היה להבין בין השורות כי תוצאות הבחירות עוררו הלם מוחלט. מי שביטא זאת בסופו של דבר היה נשיא הנציבות האירופית ז'אן־קלוד יונקר, שהודה כי "יש סכנה שהבחירה של טראמפ תערער את היחסים הבין־יבשתיים ביסודם ובמבנה שלהם", והוסיף: "נצטרך ללמד את הנשיא הנבחר מהי אירופה ואיך היא עובדת".

עד כמה המשימה עלולה להיות קשה התברר בריאיון שהעניק טראמפ ל'טיימס' הבריטי ול'בילד' הגרמני ימים ספורים לפני השבעתו בינואר 2017, ובו סיפק את תפיסת עולמו בנוגע לאיחוד האירופי. תוך שהוא מסביר מדוע ההחלטה הבריטית לפרוש מהאיחוד – שאותה כינה "דבר נהדר" – הייתה הצעד הנכון, גרס טראמפ כי "אנשים לא רוצים שאנשים אחרים יבואו אליהם ויהרסו את המדינה שלהם. (…) אני חושב שאנשים רוצים את הזהויות שלהם, ולכן אני חושב שגם אחרים יעזבו", העריך.

טראמפ טען שהאיחוד האירופי "הוקם, בחלקו, כדי להביס את ארה"ב בתחום הסחר", ולכן "לא אכפת לי אם הוא יהיה נפרד או מאוחד". הוא הבהיר כי בכוונתו לפעול לצמצום מאזן הסחר השלילי של ארצו מול שאר העולם, כולל מול האיחוד האירופי, כאשר לשם דוגמה הוא טען כי "בשדרה החמישית יש לכולם מרצדס בנץ מול הבית", בעוד שבגרמניה "כמעט אין שברולטים". גם בריאיון שהעניק למגזין 'פלייבוי' ב־1990, כאשר כבר התחיל לפזר רמזים על התמודדות עתידית לנשיאות, ציין את אותה דוגמה והצהיר כי יטיל מס על כלי רכב זרים, אבל אז איש לא לקח ברצינות רבה מדי את המיליארדר הססגוני.

חילוקי הדעות בתחום הסחר העסיקו לא מעט את טראמפ ביחסיו עם האיחוד האירופי מרגע שנכנס לבית הלבן ועלו שוב ושוב בפגישותיו עם מנהיגי המדינות המובילות. "אני לא בדלן, אני תומך בסחר חופשי, אבל גם בסחר הוגן", אמר בפגישתו הראשונה עם הקנצלרית מרקל במרץ 2017. בפסגת מנהיגי ה־G-7 באיטליה חודשיים מאוחר יותר, נדרש מו"מ ממושך לפני שהודעת הסיכום הצהירה כי המנהיגים מתחייבים "לשמור על השווקים שלנו פתוחים ולהילחם בפרוטקציוניזם, תוך עמידה נחושה נגד כל שיטות הסחר הבלתי הוגנות".

טראמפ לא הסתפק באמירות ובציוצים נגד האיחוד האירופי, אלא גם נקט צעדים מעשיים. תחילה, הוא נמנע מלחדש את המו"מ על הסכם הסחר וההשקעות הטרנס־אטלנטי (TTIP) שהחל בשנת 2013 אך נקלע לקשיים בשלהי 2016, על רקע חילוקי דעות בין הצדדים והתנגדות ציבורית באירופה.

ביוני 2018, אחרי שנכשלו השיחות בין הצדדים, נכנסה לתוקף החלטת ממשל טראמפ להטיל מכסים של 25% על יבוא פלדה מהאיחוד האירופי (כמו גם מקנדה וממקסיקו) ו־10% על יבוא אלומיניום בטיעון של "ביטחון לאומי", לצד איום בהטלת מכסים של 25% על יבוא כלי רכב אירופיים. בתגובה הטיל האיחוד מכסים של 25% עד 50% על מוצרים אמריקאיים, כמו וויסקי בורבון, מיץ תפוזים, טבק וגם אופנועים של הארלי דיווידסון.

——

המתיחות הגואה גם הסלימה את הטון של טראמפ. "אני חושב שהאיחוד האירופי הוא אויב, מה שהם עשו לנו עם הסחר", אמר בריאיון לרשת CBS. "לא תחשבו את זה על האיחוד האירופי, אבל זה אויב". הוא הוסיף כי "הם ניצלו אותנו ורבות מהמדינות האלה נמצאות בנאט"ו ולא משלמות את החשבונות שלהן, וכדוגמה יש בעיה גדולה עם גרמניה". בתגובה צייץ נשיא האיחוד, דונלד טוסק, כי "אמריקה והאיחוד האירופי הם החברים הכי טובים. מי שאומר שאנחנו אויבים מפיץ פייק ניוז".

פגישה חיובית בין טראמפ לבין נשיא הנציבות יונקר, ביולי 2018, הצליחה להביא להפסקת אש, תוך התחייבות להימנע מהטלת מכסים נוספים והסכמה לפעול להורדה מוחלטת של מכסים וסובסידיות נוספות. "זה שלב חדש של ידידות קרובה ויחסי סחר מוצקים שבהם שני הצדדים ינצחו", הצהיר טראמפ.

השיחות בין הצדדים החלו באביב האחרון, כאשר באוגוסט הושג הסכם חשוב להרחבת יצוא הבשר האמריקאי לאיחוד, למורת רוחם של החוואים האירופאים, וגם גובשה הסכמה להגביר את הסחר ההדדי בתחום תעשיית התרופות. עם זאת, האיחוד האירופי עדיין לא מוכן לדון בהסכם מקיף בתחום מוצרי החקלאות בשל התנגדות של צרפת, וזאת למרות התעקשות אמריקאית. שר הכלכלה הגרמני, פיטר אלטמאייר, העריך בחודש יולי כי יש סיכוי של 50% להסכם עד סוף השנה אם כל צד יכבד את האינטרסים של הצד האחר. "יש אינטרס הדדי להימנע מהסלמה ולחפש פתרון הגיוני", אמר אחרי שיחות בוושינגטון.

אולם ברקע עדיין נמצא האיום של טראמפ להטיל מכסים על יבוא כלי הרכב כבר בנובמבר הקרוב. בממשל גם הודיעו כי הם מתכוונים להטיל מכסים על סחורות בשווי של 25 מיליארד דולר, כולל בשר, פסטה, פירות וקפה, בשל המחלוקת ההדדית על מתן סובסידיות ליצרניות המטוסים היריבות – בואינג האמריקאית ואיירבוס האירופית. טראמפ גם מאיים בסנקציות על צרפת אחרי שהפרלמנט אישר ביולי חוק הקובע כי חברות טכנולוגיה גדולות – בהן אפל, גוגל, פייסבוק ואמזון – ישלמו מס בגובה של 5% מההכנסות השנתיות בגין מתן שירותים לחברות צרפתיות.

 

מחלוקות ללא הפסקה

מאבקי הסחר הם רק נדבך אחד מתוך רשימה הולכת ומתארכת של שסעים שמערערים את מארג היחסים בין השותפים האסטרטגיים של העולם המערבי. מאז כניסתו של טראמפ לבית הלבן לפני יותר משנתיים וחצי, הוא מבקש ליישם את ההבטחות מקמפיין הבחירות, וכל החלטה שלו מתחה יותר את החבל הטרנס־אטלנטי.

הצעד הראשון שהוא נקט, ימים ספורים אחרי השבעתו, היה החלטתו למנוע את כניסתם של בעלי אזרחויות של מספר מדינות מוסלמיות, והאיסור החדש עורר מחלוקת מיידית בתוך האיחוד, שעדיין ניסה להתאושש ממשבר המהגרים של 2015. מצד אחד, מנהיגים לאומניים באיחוד, כדוגמת ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן ועוד מפלגות ימין קיצוני, שיבחו את טראמפ וקראו לנקוט צעדים דומים. מנגד, בגרמניה ובצרפת הזדעזעו מהמהלך, כאשר מרקל הבהירה כי היא מאמינה שאין הצדקה להציב חשד כללי על אנשים מרקע או אמונה מסוימים. גם בבריטניה, אף שההגירה הייתה אחד המניעים בדרך לברקזיט, מתחו ראש הממשלה הקודמת תרזה מיי, ושר החוץ (וראש הממשלה הנוכחי) בוריס ג'ונסון, ביקורת על הצעד והבהירו כי לא ינקטו יוזמה דומה בממלכה.

טראמפ עצמו לא התרגש מהביקורת ויצא שוב ושוב נגד מדיניות ההגירה באיחוד, לעיתים תוך שהוא מסתמך על טענות בלתי מבוססות ושלל מידע כוזב של תומכי הימין הקיצוני בדבר האלימות והפשיעה מצד מהגרים. "אם תסתכלו על האיחוד האירופי, הם פועלים כעת להקשיח את מדיניות ההגירה שלהם כי הם נרמסו", אמר אחרי שבית המשפט העליון החליט להתיר את הצו על כנו ביוני אשתקד. "למען האמת, רבות מאותן מדינות אינן אותו מקום יותר".

הבטחת בחירות נוספת שטראמפ מיהר לקיים, ב־1 ביוני 2017, הייתה הודעת הפרישה מהסכם פריז למאבק בשינויי האקלים, ההישג הגדול ביותר של ממשל אובמה בתחום איכות הסביבה, וזאת לנוכח עמדותיו הסקפטיות של טראמפ ביחס לעובדות המדעיות המוצקות, אלה של השפעת האדם על התחממות כדור הארץ. מנהיגי האיחוד האירופי, שהיה אחד השושבינים המרכזיים של האמנה, לא הסתירו את מורת רוחם והבהירו כי ימשיכו לפעול למען הגנה על עתיד כדור הארץ. אולם טראמפ המשיך בשלו, כאשר נטש את פסגת ה־7-G בקנדה בשנה שעברה כדי לא להשתתף בדיונים על משבר האקלים, בעוד שהצהרת הסיכום של פסגת ה־20-G באוסקה ביוני האחרון כללה פסקה מיוחדת שבה שב טראמפ על החלטתו לפרוש מהאמנה כי "אינה לטובת עובדים אמריקאים ומשלמי המיסים".

גם המזרח התיכון סיפק לא מעט נקודות למחלוקת. החלטתו של טראמפ מדצמבר 2017 להעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים תוך הכרה רשמית בעיר כבירת ישראל, ובכך לשנות מדיניות אמריקאית דו־מפלגתית ארוכת שנים, יצרה מתיחות לא רק בין הרשות הפלסטינית לבין וושינגטון, אלא גם זכתה לגינויים מצד האירופאים שהזהירו כי מדובר במהלך שמערער את היציבות ופוגע בקידום החזון של שתי מדינות לשני עמים, עם ירושלים כבירתן של ישראל ופלסטין.

במאי 2018 הוסיף טראמפ שמן למדורת היחסים, כשהוציא את ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן וזמן קצר לאחר מכן חידש את הסנקציות הכלכליות שהוסרו תחת ממשל אובמה. הנציבה העליונה לענייני חוץ של האיחוד, פדריקה מוגריני, יחד עם בריטניה, גרמניה וצרפת – שלוש השותפות להסכם יחד עם רוסיה וסין – הבהירו כי הן נחושות לשמור על ההסכם והמשיכו את ההידברות עם טהרן, תוך שהאירופאים מבטיחים לעקוף את הסנקציות האמריקאיות עם מנגנון פיננסי חדש.

האיראנים, מצידם, ניצלו את המהומה שיצר טראמפ כדי להתחיל לסגת בעצמם מההתחייבויות שלהם בתחום העשרת האורניום, תוך שהם מטילים את האחריות על האירופאים, וזאת במקביל להחרפת המתיחות בין וושינגטון לטהרן במצרי הורמוז. בינתיים, כך נראה, האירופאים ממשיכים לעצום עין מול ההפרות האיראניות בניסיון למנוע קריסה מוחלטת של ההסכם, על אף שהביעו מורת רוח מהצעדים של טהרן ומהפגיעה המחריפה בחופש השיט של המכליות במפרץ הפרסי.

 

ברית בסימן שאלה?

לזעזועים ביחסים הטרנס־אטלנטיים תרמו לא מעט גם הספקות האירופיים בדבר המחויבות של ארה"ב תחת טראמפ לביטחון היבשת. 75 שנה אחרי שיותר מרבע מיליון חיילים אמריקאים נהרגו בלחימה לשחרור אירופה מגרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, ואחרי שהאמריקאים הגנו על מערב היבשת מול האיום הסובייטי במלחמה הקרה, מנהיגי האיחוד האירופי כבר לא משוכנעים אם הממשל האמריקאי הנוכחי יהיה מוכן לבוא לעזרתם ביום סגריר. התאימות המוזרה בין טראמפ ועמיתו הרוסי, ולדימיר פוטין – שידוע כמי שהיה רוצה לפרק את הגוש המאוחד שהגיע עד גבולות ארצו – מוסיפה עוד מקור לדאגה, במיוחד מול מהלכיו הבלתי צפויים של פוטין, כפי שהיה בפלישה לאוקראינה וסיפוח חצי האי קרים; זאת לצד מעורבותו בקמפיינים מתסיסים בכל רחבי היבשת.

טראמפ עורר את החששות עוד במהלך הקמפיין כאשר התחיל להצביע על כך שמרבית מדינות נאט"ו האירופיות אינן עומדות ביעד הנדרש של תקציב ביטחון של 2% לפחות מהתמ"ג, וגם לאחר בחירתו הוא הצהיר כי נאט"ו הוא "גוף שעבר זמנו" מאחר שאינו מטפל לכאורה באיומים בני זמננו, ובראשם הטרור. על אף שבמשרד ההגנה ובקונגרס, המזועזעים דרך קבע מנשיאם, המשיכו להדגיש את המחויבות האמריקאית לברית הצבאית החזקה בעולם, זה לא הרגיע את מנהיגי האיחוד מול המשך ההשתלחות של טראמפ בבנות בריתו הקרובות.

"אנחנו האירופאים חייבים לקחת את גורלנו בידינו. עלינו לדעת להילחם למען עתידנו, בעצמנו", הצהירה מרקל באמירה שנחשבה לבלתי נתפסת לפני שנים ספורות, אך סימנה את התפיסה החדשה של האיחוד שהחל לשים דגש על שיתוף פעולה ביטחוני הדוק יותר, אולי בדרך לצבא אירופי משותף. פרויקט PESCO (שיתוף פעולה מבני קבוע), שבו חברות מרבית מדינות האיחוד, מבוסס על יותר מ־30 פרויקטים ביטחוניים, כולל הקמת פיקוד צבאי רפואי וייסוד בית ספר למודיעין, ובמקביל הוקמה קרן לביטחון אירופה שנועדה לממן השקעות משותפות בתחומי ההגנה ושופרו מנגנוני התיאום הביטחוני בין המדינות.

מצעד יום הבסטיליה בפריז, ביולי האחרון, נערך בסימן שיתוף הפעולה האירופי הגובר. לצידו של מקרון על הבמה המרכזית היו מרקל ומנהיגים נוספים מהאיחוד, בעוד שיחידות ממדינות אירופיות אחרות צעדו לצד הכוחות הצרפתיים בשדרות האליזה. "לפעול יחד ולחזק את יכולתנו לפעול באופן קולקטיבי הוא אחד האתגרים של יוזמת ההתערבות האירופית, יחד עם פרויקטים אירופיים מרכזיים אחרים", אמר מקרון בהתייחסו לתוכנית שתאפשר למדינות החברות לבצע משימות צבאיות גם מחוץ לנאט"ו. "היוזמה תאפשר לפעול יחד ולחזק את יכולתנו לפעול יחד. הביטחון שלנו וההגנה שלנו עוברים דרך אירופה".

ז'ירקי קטאינן, סגן נשיא הנציבות האירופית, ביטא במאי האחרון את התחושות האירופיות מול התנהלותו של טראמפ. "מדינות כמו רוסיה, סין, אבל גם ארה"ב אתגרו אותנו יותר מאי פעם", אמר קטאינן, לשעבר ראש ממשלת פינלנד, בריאיון ל־CNBC. "לראשונה בהיסטוריה, אנחנו במצב שבו נראה שלנשיא ארה"ב ולנשיא רוסיה יש אותה נקודת מבט בנוגע לאירופה: ככל שהיא חלשה יותר, כך טוב יותר".

לא מדובר רק בתחושות של הפוליטיקאים באיחוד. סקר שנתי כלל־עולמי של מכון המחקר 'פיו' הראה את רמות חוסר האמון של האזרחים במדינות האיחוד האירופי הקרובות ביותר לארה"ב ואת הפגיעה בתדמית האמריקאית. בעוד שאובמה זכה ל־86% תמיכה בקרב הגרמנים בשנת כהונתו האחרונה, טראמפ קיבל 11% בלבד ב־2017, ועוד ירד ל־10% שנה לאחר מכן. 80% מהנשאלים ב־2018 ציינו כי היחסים בין המדינות הידרדרו במהלך השנה החולפת. 7% בלבד מהנשאלים בספרד ב־2018 אמרו כי יש להם אמון בטראמפ, בצרפת עמד הנתון על 9%. באיטליה רבת־התערבולות הפוליטיות ושבה גם טיפס הימין הקיצוני – 27%; בבריטניה המבולבלת מהברקזיט – 28%; ובפולין, שבה המשטר שבר ימינה ולכיוון לאומני, נרשם הנתון הגבוה ביותר – 35%.

 

געגועים לאובמה

באפריל השנה הגיע הנשיא לשעבר ברק אובמה לביקור בברלין ונועד לפגישה עם "חברתי אנגלה". פגישה שהסתיימה בחיבוק ובנשיקה, לפני שהקנצלרית נופפה לשלום עם חיוך גדול לעבר אובמה בעת שנסע מלשכתה. דוברה של מרקל, סטפן זייברט, דחה כל ניסיון של העיתונאים לטעון כי הפגישה החמה בין השניים נועדה לשלוח מסר לדייר הנוכחי בבית הלבן, אולם קשה היה לקבל את הטיעון – נראה שאין דוגמה טובה יותר למתיחות בין ארה"ב לאירופה מאשר השינוי החד ביחסים בין מרקל לבין שני הנשיאים.

מרקל ואובמה הצליחו לבנות שותפות אסטרטגית וידידות אישית על אף שהיו ביניהם גם מחלוקות, כדוגמת הזעם הגרמני על הציתותים של הסוכנות לביטחון לאומי (NSA) לטלפונים של אזרחי גרמניה כולל מרקל עצמה, אולם הם הבינו כי עליהם ללכת יד ביד למען עתיד העולם המערבי מול התקפות פנימיות וחיצוניות על ערכיו. באפריל 2016, כאשר נועדו השניים בעיר האנובר, שיבח אובמה את מרקל על התנהלותה במשבר ההגירה ואמר כי היא "בצד הנכון של ההיסטוריה" והחמיא לקנצלרית על היותה "מתמידה בעמדותיה, יציבה, שניתן לבטוח בה ועם חוש הומור טוב מאוד".

הדברים הללו כה רחוקים מהתיאורים שסיפק טראמפ למרקל. בדצמבר 2015, כאשר עדיין היה רק אחד מתוך שורת מתמודדים בפריימריז הרפובליקניים, הביע טראמפ תמיהה כיצד המגזין 'טיים' לא בחר בו לאיש השנה אלא במרקל – "שהרסה את גרמניה". בריאיון ל'בילד' בינואר 2017 ציין כי יש לו "כבוד רב" למרקל, אך הוסיף כי "היא עשתה טעות קטסטרופלית" בסוגיית המהגרים, ביטוי מתון יותר לעומת אמירתו במהלך הקמפיין כי זו הייתה "החלטה מטורפת".

המפגש הראשון בין השניים התקיים בבית הלבן במרץ 2017, וההכנות של מרקל כללו צפייה בנאומים של טראמפ ובקריאת ראיונות שלו. כך היא למדה גם על חיבתו של טראמפ לעזרים ויזואליים, ועל כן היא הציגה בפניו מפה של ברית המועצות משנות ה־80 על מנת להזהיר אותו משאיפותיו של פוטין. אך זאת, ללא הצלחה מרובה.

כאשר התייצבו השניים זה לצד זה מול העיתונאים, אי אפשר היה שלא לשים לב לשפת הגוף המתוחה של השניים, ובמיוחד לרגע שבו טראמפ לא לחץ את ידה של הקנצלרית בחדר הסגלגל וכמעט לא הסתכל עליה. גם מסיבת העיתונאים הבהירה עד כמה השניים מחזיקים בדעות שונות בסוגיות הסחר, ההגירה וההשקעה בתקציבי הביטחון, וזאת על אף שמרקל הגדירה את השיחות כ"טובות".

למרות הניסיונות של מרקל לשפר את היחסים – בביקורה בבית הלבן באפריל אשתקד היא אף העניקה לטראמפ מפה של המחוז שבו חי סבו עד שהיגר מגרמניה לארה"ב – המתיחות בין השניים הלכה וגאתה. טראמפ המשיך לתקוף את גרמניה על השקעות נמוכות מהנדרש בתקציב הביטחון וסימן שוב ושוב את המכוניות הגרמניות כאיום על תעשיית הרכב האמריקאית, בעוד שמרקל לא הסתירה את מורת רוחה ממהלכיו של הנשיא האמריקאי, החל מהפרישה מאמנת האקלים והסכם הגרעין עם איראן ועד האיומים להטיל מכסים על המכוניות המיובאות מארצה. אנשיה של מרקל גם היו אלה שהפיצו את הצילום הידוע מוועידת ה־7-G בקנדה בשנה שעברה, שבו נראית מרקל רוכנת עם מבט מחנך לעברו של טראמפ שיושב שלוב ידיים בעוד שיתר המנהיגים ניצבים מסביב.

בשבועות האחרונים ניתן היה להבין שוב עד כמה הדוקטור המוכשרת לכימיה שהפכה קנצלרית, לא הצליחה ליצור כימיה עם הנשיא האמריקאי. בסוף מאי הגיעה מרקל לביקור בארה"ב, שבמהלכו נמנעה מלפגוש את הנשיא אך ניצלה את נאומה בטקס הסיום של אוניברסיטת הרווארד כדי לצאת באופן ברור נגד מדיניות הבדלנות שלו. "פרוטקציוניזם וסכסוכי סחר מאיימים על הסחר החופשי בעולם", אמרה הקנצלרית שקראה לסטודנטים לפעול להפלת החומות, מסר ישיר שקושר בין חומת ברלין לבין החומה בגבול מקסיקו. "יותר מאי פעם, עלינו לחשוב ולפעול באופן רב־צדדי מאשר באופן חד־צדדי, באופן עולמי מאשר באופן לאומי, קוסמופוליטי במקום בדלני. בקצרה: יחד במקום לבד".

בחודש יולי היא לא הסתפקה בהבעת מורת רוח עמומה מול התקפותיו הגזעניות של טראמפ נגד ארבע חברות הקונגרס הדמוקרטיות בנות המיעוטים – אילהן עומאר, אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, ראשידה טלאיב ואיאנה פרסלי – כאשר קרא להן "לשוב לארצותיהן", על אף שכולן אזרחיות כמוהו בדיוק, ורק עומאר היא מהגרת שלא נולדה בארה"ב. "אני מרחיקה עצמי מההתקפות האלה ומרגישה סולידריות עם ארבע חברות הקונגרס", אמרה. "חוזקה של אמריקה טמון בכך שאנשים ממקומות שונים תרמו למה שהופך את המדינה לנהדרת".

גם המפגשים הראשונים בין טראמפ למקרון, שנכנס לתפקידו פחות מחצי שנה אחרי השבעת טראמפ, סיפקו רגעים מוזרים, כאשר השניים הפכו את לחיצות הידיים שלהם בפסגת נאט"ו ובפסגת G-7 בסוף מאי 2017 למופעים של הורדות ידיים. חודש וחצי לאחר מכן העניק מקרון לטראמפ אירוח כיד המלך עם צפייה משותפת במצעד יום הבסטיליה וארוחת ערב עם בנות הזוג במסעדה יוקרתית במגדל אייפל. טראמפ החזיר עם ארוחת ערב ממלכתית בבית הלבן באפריל 2018.

אולם הניסיון של מקרון לבנות חברות קרובה לא שרד לאורך זמן בשל חילוקי הדעות העמוקים בין השניים בנושאי מדיניות חוץ, כלכלה ואקלים. טראמפ ניצל את הפגנות "האפודים הצהובים" בפריז, שהותססו על ידי רוסיה בדרכים שונות, כדי למתוח ביקורת על התנהלותו של מקרון. הצרפתים לא נרתעו מאיומיו של טראמפ והטילו מיסים על חברות הטכנולוגיה האמריקאיות. בנאומו של הנשיא הצרפתי בטקס לזכר הפלישה לנורמנדי בתחילת יוני, הוא פנה ישירות לטראמפ והדגיש באוזניו כי "ארה"ב מעולם לא הייתה נהדרת יותר מאשר כשהפגינה את נאמנותה לערכים האוניברסליים שעליהם הגנו האבות המייסדים".

——

מול מקרון ומרקל, שלא נמנעים מלהביע את דעתם השלילית על טראמפ בגלוי, ישנם גם מנהיגים אירופאים שאינם בוחלים בהתחנפות, שלא לומר לקקנות, לנשיא האמריקאי, כאשר המשותף לכולם הוא היותם ביקורתיים גם כלפי מוסדות האיחוד האירופי. ראש ממשלת איטליה, ג'וזפה קונטה, כבר זכה לכינוי "המעודד של טראמפ". השניים נועדו בבית הלבן ביולי 2018 וקונטה שיבח שוב ושוב את מדיניותו של הנשיא, שציין מצידו כי ראש הממשלה הוא "החבר החדש שלי".

נשיא פולין, אנדז'יי דודה, הודיע כי הוא מתכוון לכנות את הבסיס האמריקאי בארצו על שם טראמפ וזכה לקבלת פנים בבית הלבן שכללה הופעה של מטוס F-35 בשמי וושינגטון לפני כחודשיים. ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, שהיה היחיד מבין מנהיגי האיחוד שהביע תמיכה בטראמפ במהלך הקמפיין, הביע רצון לרכוש אמצעי לחימה אמריקאיים וזכה בשבחים מטראמפ על "עבודה טובה", למרות היותו של אורבן מעורר מחלוקת בלשון המעטה, בשל פעולותיו להחלשת הדמוקרטיה במדינה.

לאחרונה קיבל טראמפ חבר נוסף בהנהגה האירופית: ראש הממשלה הבריטי הטרי בוריס ג'ונסון, שלא פעם גם זכה לכינוי "טראמפ הבריטי", בשל האישיות הססגונית והלשון חסרת הגבולות. הנשיא האמריקאי מתח לא מעט ביקורת על התנהלותה של תרזה מיי במו"מ על הברקזיט, כשהוא אף הציע לה לתבוע את האיחוד על הכספים שהוא חייב לכאורה, והתקפותיו רק הלכו וגברו אחרי שמיי הודיעה על כוונתה להתפטר, אפילו במהלך ביקורו בלונדון בתחילת יוני. במקביל, הוא לא הסתיר את תמיכתו בג'ונסון, ממובילי קמפיין הברקזיט, למחליפה של מיי; כאשר ג'ונסון נבחר בחודש יולי, הוא מיהר לשוחח עמו עם הבטחה לקדם הסכם סחר חופשי בין המדינות. אם ג'ונסון ישרוד את הניסיונות להפילו, וגם יבצע את הברקזיט ב־31 באוקטובר, נראה שהידידות בין השניים צפויה להתחזק.

 

בין פיוס להסלמה

ביולי האחרון נרשמה היסטוריה כאשר אורסולה פון דר ליין, שהייתה שרת ההגנה בממשלת מרקל, נבחרה לאישה הראשונה בתפקיד נשיאת הנציבות האירופית. אף שכמו הקנצלרית, גם היא הביעה לא פעם חוסר שביעות רצון מהתנהלותו של הנשיא האמריקאי במאבקי הסחר ובמחויבות כלפי נאט"ו, היא הודתה כי הוא צודק בביקורתו על אי־עמידתה של גרמניה ביעדי התקציב הביטחוני של חברות הברית הצבאית.

החל מנובמבר הקרוב, כאשר היא תיכנס לתפקידה במקום יונקר, יעמדו גם הקשרים המתוחים מול ארה"ב על שולחנה של פון דר ליין לצד הסוגיות הפנים־אירופיות, וייתכן שהיא עלולה לעמוד בפני מבחן גדול בתוך זמן קצר, על רקע איומו של טראמפ להטיל מכסים על כלי רכב אירופיים מיובאים, במיוחד אם לא תירשם התקדמות משמעותית בשיחות הסחר.

אולם בעוד שמרקל נראית כמי שכבר מיואשת מטראמפ, פון דר ליין הביעה תקווה כי תוכל לשנות את המגמה. "התוכנית שלי היא לשכנע את ידידינו בארה"ב שעדיף למצוא פשרה טובה ולעבוד יחד", אמרה בריאיון לבלומברג אחרי שזכתה לאישור הפרלמנט האירופי. "יש לנו בעיות, אבל אסור לנו לשכוח שאנחנו בני ברית ואנחנו חברים. יש הרבה יותר בעיות שמטרידות אותנו יחד".

בשגרירות ארה"ב באיחוד מיהרו לקבל את הדברים בחיוב ולהצהיר כי "מדובר בהזדמנות להתחיל מחדש את מכלול היחסים", אולם הכל עדיין תלוי באדם אחד – דונלד טראמפ. הנשיא האמריקאי כבר נמצא עמוק בקמפיין הבחירות שלו לכהונה שנייה בנובמבר 2020, וההתקפה שלו על ארבע חברות הקונגרס מראה עד כמה הוא מבקש לחזק את תמיכתו בקרב בסיס התומכים שלו. לצורך כך, הוא צפוי גם להמשיך את הקו הנוקשה במאבקי הסחר, כולל מול האיחוד האירופי, ואי אפשר לפסול את האפשרות כי הוא יחליט בסופו של דבר להטיל את המכסים השנויים במחלוקת כדי להראות לנאמניו שהוא ממשיך ליישם את חזון "אמריקה תחילה".

אפשר לשער כי באיחוד האירופי היו שמחים לראות את ליל הבחירות בנובמבר 2020 מסתיים בניצחון של המועמד/ת, כל מי שיהיה, מהמפלגה הדמוקרטית; ובכך יתאפשר לשים את עידן טראמפ מאחור. אבל סביר שהפעם הם לא יהיו שאננים כמו ב־2016 ויכינו את עצמם גם לארבע שנים נוספות של חוסר ודאות מול הנשיא הכי בלתי צפוי בתולדות אמריקה.

"אם הוא ימשיך בנתיב שבו הוא צועד ובאופן המודע שבו הוא דוחק את האירופאים בחוזקה ובחוסר נוחות, אז אפשרי בהחלט שבעוד ארבע שנים היחסים יהיו אפילו מפולגים יותר", ציין פיטר צ'ייס מקרן מרשל הגרמנית. "אבל האירופאים צריכים לזכור שאצל ג'ורג' בוש הבן, המדיניות כלפי האיחוד האירופי הייתה שונה מאוד בין הכהונה הראשונה לשנייה שלו. לכן זה לא בלתי אפשרי שגם טראמפ ישנה כיוון".

רוצים לקבל את המגזין בכל חודש עד הבית? עכשיו במבצע למנויים חדשים - גיליון ראשון במתנה.
השאירו פרטים ונחזור אליכם:

רוצים לקבל את המגזין בכל חודש עד הבית? עכשיו במבצע למנויים חדשים - גיליון ראשון במתנה.
השאירו פרטים ונחזור אליכם:

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook