fbpx

לסיים את מלחמת ששת הימים // הטור של נחמה דואק

הבחירות במרץ יהיו בחלקן משאל עם על תוכנית המאה, בעיקר לאור המסר החד־משמעי מוושינגטון, שאין לעשות שום צעד לפניהן

0

שישה ימים נמשכה אותה מלחמה ב־1967 ומאז היא לא מפסיקה לתת. אחרי שהרחיבה את מותניה הצרים של ישראל ושחררה את ירושלים, הובילה לשלום עם מצרים, להסכמי אוסלו וגם לרצח רבין; הביאה, לטוב ולרע, את ההתנחלויות, וגם, בשילוב עם טראומת מלחמת יום הכיפורים והסתאבות שלטון המערך, תרמה לעליית הימין בישראל, ששולט עם הפסקות קצרות מאז 1977.

שינויים דמוגרפיים, כישלונות התהליכים המדיניים, ההתנתקות שהביאה את שלטון החמאס בעזה, חיזקו את האחיזה הימנית. ניתן להניח שאלמלא הסתבכותו של בנימין נתניהו בכתב אישום כבד משקל, לא היינו נמצאים כעת בבחירות שלישיות תוך שנה, בחירות שעל פי הסקרים מסתמנות גם הן ללא הכרעה.

עוד לפני מערכות הבחירות וגם במהלכן, הונחו מנחות מוושינגטון על שולחנו של נתניהו. ההכרה בירושלים והעברת השגרירות, ההכרה בגולן וכעת תוכנית המאה. תוכנית שלוּ נתקבלה על ידי הפלסטינים, הייתה יכולה להוות – באיחור של 53 שנה – את סיומה של מלחמת ששת הימים. גבולנו הרשמי היה זז מזרחה, גושי ההתיישבות ובקעת הירדן מסופחים, חילופי שטחים בנגב, ומדינה פלסטינית קטנה ומפורזת, שמתחייבת להכיר בישראל כמדינת העם היהודי, מוותרת על זכות השיבה ומוותרת על העיר העתיקה תמורת בירה פלסטינית באבו דיס.

נכון שהפלסטינים דוחים את התוכנית, וכרגיל נראה שלא למדו דבר מהתנועה הציונית, שאמרה כן על כל שטח שהוצע לה; אבל גרוע מזה – הימין, בעיקר זה העמוק, מאיים לשרוף את המועדון אם שני הצדדים של משוואת התוכנית יקוימו. לא מוכנים לשמוע על אפשרות שתקום גם לא רבע מדינה לצד ישראל. רק סיפוח.

התנהלות זו של הימין בישראל, חוץ מן העובדה שהם שמים את עצמם על אותה מדרגת סרבנות כמו הפלסטינים שנואי נפשם, מסכנת את עצם אפשרות ההיתכנות של התוכנית. נדמה שראש הממשלה אינו מצליח להשתלט על "נתיניו", שלא מהססים לבטא בקול רם, בראיונות וברשתות החברתיות, את אכזבתם מכך שנתניהו אינו ממהר לספח. כדאי שיזכרו שלא עשה שום צעד בכיוון בכל שנות שלטונו. נתניהו טוב מאוד ברטוריקה, בקשירת קשרים בינלאומיים, באיומים. אבל ברגע האמת, הוא לא תמיד מגלה את אומץ הלב הנדרש. לפחות הפעם, חוסר האומץ הזה משחק לידיה של מדינת ישראל. זה לא הזמן לצאת נגד הבית הלבן, שעומד מאחורי ישראל בכל כוחו. זו לא העת לעשיית צעדים חד־צדדיים, שיביכו את השלטון האמריקאי, יקימו עלינו את כל העולם הערבי (שמסרב להצטרף ללהקת המעודדים של נתניהו) – ועלול להוביל לאינתיפאדה שלישית, אם הפלסטינים ירגישו שהגיעו למבוי סתום.

הבחירות ב־2 במרץ יהיו בחלקן משאל עם על התוכנית האמריקאית, בעיקר לאור המסר החד־משמעי מוושינגטון, שאין לעשות שום צעד לפני הבחירות ותוצאותיהן. נתניהו והליכוד יעלו על נס את התופינים שבתוכנית ויצניעו את המדינה הפלסטינית. ינסו למתן את הביקורת של הימין האידיאולוגי. מנגד, בני גנץ ולהקתו, חוץ מדיבור אינסופי על כתבי האישום של נתניהו, יאמצו את התוכנית על כל חלקיה, ולא יאפשרו לניציים ביותר או ליוניים ביותר בכחול לבן למתוח עליה ביקורת. יעלימו אותם עד כמה שאפשר. על מנת להדגיש את הימין שבהם, ישובו ויאשימו את המנהיג הפלסטיני אבו מאזן, שהוא אינו מחמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות. סרבן, יקראו לו.

בין לבין, ראוי שכל המנהיגים יזכרו שהגיע הזמן לסיים את היום השביעי של מלחמת ששת הימים.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook