fbpx

משפיעים 2020 | צוות 'זהו זה' | לא על הנוסטלגיה לבדה

0

קאמבק זו תופעה ביולוגית משונה ובלתי מוסברת: תחייתו של גוף שכבר הוסכם עליו בחתימת כל הצדדים כי יש להותירו במצב של מוות. להחזיר אהבות קודמות, לשחזר רגעים חד־פעמיים ולחדש סדרות שנגמרו – אלו פעולות שנידונו לכישלון. הסיבה המקורית, זו שהפכה את המקרים הללו לקודמות, חד־פעמיים וגמורות, גוברת כמעט תמיד על הסיבה שמבקשת להחזיר, לשחזר ולחדש. הדברים נכונים במיוחד, כמובן, כאשר ההחלטה היא אמנותית ולא כלכלית. בעונות הסיום של רוב הסדרות שנוצרו אי פעם, למשל, הטרוניה הקבועה שעולה מצד המבקרים הקשוחים והצופים הנאמנים כאחד, היא לא "למה נגמר", אלא: "למה לא גמרתם בזמן".

במונחים טלוויזיוניים, 'זהו זה' לא הייתה אמורה לעשות קאמבק כשני עשורים אחרי שירדה מהמסך (ואחרי מעבר לא מוצלח במיוחד גם לפני, לערוץ 2). אפילו אם יש גל שני של קורונה, אפילו אם איחוד האמירויות על הגדרות, אפילו אם יצבטו אותה ולא יירד עליה גשם. הבבא בובה והפולניות, חוחית ופופטיץ והסרט הערבי הם דמויות, מערכונים וטקסטים ששייכים לעולם ישן, ליקום קופסתי חמים ותמים של דור אחר, כמו חיבוק של סבא וסבתא בימים שבהם הם שמרו עלינו ועוד לא נתבקשנו לשמור עליהם. על המסך, בבגדיה החדשים, היא לפעמים מבדרת ולפעמים מטרחנת, לפעמים מדייקת ולפעמים מפספסת, לפעמים בועטת חזק ולפעמים נתפס לה שריר, כי בכל זאת, הגיל. לא מצופה ממנה לנשוך, כי המציאות היא זו שנושכת. ואם בכל זאת היא נושכת, יהיה זה ביס עדין, קטן ומנומס – שיפסיק לכאוב בבלפור עד מחר באחת ושלושים בשידור החוזר. ככה זה היום: הקצב הרבה יותר מהיר.

חזרתה של 'זהו זה' דורשת נקודת מבט אחרת, עדכנית ובעיקר חוץ־טלוויזיונית. אין טעם בסכין מנתחים, מבחן העונה השנייה, קריאה חתרנית בדמותו של בידרמן וציפיות לפרק קרוסאובר עם 'ארץ נהדרת'. היא לא נמצאת כאן כדי להשיב שרביט דמיוני שאבד לה מזמן, אלא על תקן העורב בעל שלוש העיניים, המלומד שראה הכל. ממרום 339 שנותיהם המצטברות, ובמעמדם הנשגב, הרוויחו מושונוב, בראבא, דבל'ה, גידי וקושניר לא רק את הזכות לבקר בנינוחות מעוררת קנאה ובחריפות מעוררת השראה – מגובים בכותבים מצוינים, שכבר ראו הכל וכתבו הכל בארץ הזו – את ממשלת הקורונה, אלא גם את ההזדמנות הנדירה לגעת בדור אשר לא ידע את יאצק.

בסופו של דבר, המהות של 'זהו זה' היא לא סאטירה, שמתגנבת תחת הוורידים כדי לקטול ברכּוּת, כי אם נוסטלגיה, מין חיה משונה שניסתה להשתלב בכוכב שבו היא נתקעה עד שגילתה כי היא למעשה הגיעה הביתה אחרי שהבינה שיש פה חיבור קוסמי בין־דורי – בין חייזרים צעירים, שנלחמים בשחיתות בעזרת מעגלי מדיטציה ופרחים לשוטרים, לבין חייזרים מזדקנים, שמספקים מדי שבוע רגעי חסד חדשים־ישנים ומתוקים­־מרירים בזכות ביצועים יפהפיים לשירים אלמותיים; הם מזכירים לנו שהייתה פה תרבות ומבטיחים שתהיה פה תרבות, כמו רוח נעימה ומלטפת שנושבת מן הפעם.

'זהו זה' שודרה במקור על פני 21 עונות, החל מ־1978 ועד 1993 (חינוכית) ובגלגול נוסף עד 1998 (ערוץ 2); ובמצטבר: יותר מ־500 פרקים

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook