"מי שמתנגד להצעה – מתנגד לציונות", הודיע חוזה המדינה החדש, איתמר בן גביר, לפני הדיון בממשלה על הצעת מפלגתו לחוקק חוק לפיו "הציונות היא ערך מנחה בפעולות הממשלה", שקיבלה את הכינוי המטעה "חוק הציונות".
38 שנה לאחר אותה החלטה אומללה של האומות המאוחדות שהגדירה את הציונות כגזענות, איתמר בן גביר מוביל את ממשלת ישראל להפוך את הציונות לתירוץ לגזענות. נותן שם פטריוטי-לכאורה להעצמת מדיניות האפליה כנגד אזרחי ישראל הערבים ומשתמש בו כדי להסיט נגד כל מי שמאיים לחשוף את האמת המכוערת והגזענית המסתתרת מאחורי השם.
האבסורד זועק: הממשלה הכי פחות ציונית בתולדות מדינת ישראל, שבה שולטים חרדים וקיצוניים משיחיים שלא היו חותמים על מגילת העצמאות ומתנגדים בכל הווייתם ובכל פעולותיהם למה שנכתב בה, משתמשת בציונות כדי להצדיק גזענות.
ההצעה הזאת היא חלק מבולמוס חקיקה שעיקרו חיזוק העליונות היהודית, שמשמעו אפליה ויצירת דה לגיטימציה לחברה הערבית. הצעות החוק הללו תבואנה תמיד עם שמות פטריוטיים שמקשים על המרכז להתנגד להן. אחת מהן היא הצעה שהוגשה על ידי יו"ר הקואליציה ח"כ אופיר כץ, לפיה ניתן יהיה לפסול ח"כ מהתמודדות בשל "תמיכה בטרור". נשמע טוב, נכון? אבל כשיורדים לפרטים הקטנים מגלים שלפי ההצעה, כל פוסט, כל אמירה שלא מתיישרת עם "הקונצנזוס" היהודי יוכלו להוות עילה לפסילת התמודדותו של מועמד לכנסת. כמובן שאין שום סיכוי שהחוק יחול על יהודים כמו בן גביר המעריץ את הרוצח ברוך גולדשטיין.
הצעת החוק הזאת עדיין לא עלתה להצבעה, אבל הצעות אחרות כן. אחת מהן, הצעתו של ח"כ אלמוג כהן מעוצמה יהודית, לפיה הנפת דגל פלסטין בקבוצה של שלושה אנשים ומעלה תחשב עבירה פלילית שדינה מאסר, עברה לפני שבועיים ברוב גדול של 54 מול 16 מתנגדים. חוץ מנציגי הסיעות הערביות וממפלגת העבודה, רק שלושה חברי יש עתיד (בועז טופורובסקי, רם בן ברק וולדימיר בליאק) הרימו את ידם נגד ההצעה, כשהרוב המוחלט של חברי סיעתם וכל חברי המחנה הממלכתי נעדרו, וחברי ישראל ביתנו תמכו. כדאי להזכיר שמדינת ישראל חתומה על הסכמים עם הרשות הפלסטינית, הסכמים שנחתמו תחת דגלי ישראל ופלסטין והיא נהנית משיתוף הפעולה הביטחוני איתה שחסך לאורך השנים דם רב של ישראלים.
למרות כל זאת, מפוחדים מכתם השמאלנות שעלול לדבוק בהם, נסו רוב חברי האופוזיציה מהמליאה, מבלי להבין שהחוק הזה מהווה חלק משמעותי בתוכנית האסטרטגית של הימין לייצר דה לגיטימציה לחברה הערבית ונציגיה, ובכך לבצר את שלטונו ולמנוע כל סיכוי ריאלי להחליפו.
יש להבין כי המתנות הסקטוריאליות האינסופיות שהליכוד מרעיף על שותפיו בכדי לשמר את הקואליציה, שהורסות את הכלכלה, עולות ויעלו לו בפגיעה בתמיכה הציבורית. כדרכם של משטרים הנעים לכיוון דיקטטורי, סביר שגם הקואליציה הזאת תחפש דרכים להבטיח את המשכיותה למרות התמיכה המתערערת, והדרך לעשות זאת עוברת בדה לגיטימציה לחברה הערבית שמהווה 21 אחוז מאזרחי המדינה וכן לנציגיה הנבחרים.
מכאן שככל שיעבור הזמן נראה עוד ועוד חקיקה, שמטרתה העיקרית היא לייצר קרימינליזציה של הפוליטיקה הערבית. זה מתחיל בהנפת דגלי פלסטין, יימשך בהוצאת ארגונים מחוץ לחוק, ויגיע גם להפללת התבטאויות. הכל יהפוך לפלילי, ללא חוקי, לתומך טרור, ואז תגיע החקיקה המשלימה שתבקש לפסול מהתמודדות את כל מי שנחשדו בהתנהלויות שכאלו, או בחברות באותם ארגונים "לא חוקיים" כביכול. כך, בחסות מהפיכה משטרית, אפילו חלקית, כזו שתטיל מורא על בית המשפט העליון ושתשנה גם אם במעט את הרכבו, תושג המטרה האסטרטגית של הקואליציה – פסילת רוב המפלגות הערביות, אם לא כולן, על מנת שלא יסכנו את המשך שלטון הימין. כל זאת יתרחש במקביל להעמקת הניכור של החברה הערבית מהמדינה, שתושג על ידי החמרת האפליה, לצד האדישות הבלתי נתפסת של הממשלה לאובדן חיי אדם בחברה הערבית. יעד העל הוא לגרום לכך שרוב הציבור הערבי לא ילך להצביע, מה שיהווה מחיקה של רוב המנדטים של המפלגות והמצביעים מהחברה הערבית.
לכן, מי שחושב שהקורבנות של אותה חקיקה הם רק האזרחים הערבים, טועה טעות גדולה, שכן התוצאה תהיה ניצחון הימין הגזעני ואיתו, הבטחת שלטון הליכוד ושותפותיו. אם האופוזיציה לא תבין זאת ותמשיך לשתף פעולה עם החקיקה האנטי ערבית של הקואליציה, היא תכרה במו ידיה את קברה ואת הסיכוי להחלפת השלטון.
המחאה ברחובות כנגד המהפכה המשטרית חשובה מאין כמוה, אך אם האופוזיציה תחשוש להתנגד להצעות עם שמות פטריוטים, אך עם כוונה דיקטטורית- התוצאה תהיה שבזמן שבוחריה מוחים ברחובות, היא תיתן ידה לחקיקה שמטרתה היא הנצחת שלטון הליכוד ושותפיו החרדים והקיצונים.
נדב תמיר הוא מנכ"ל ארגון ג'יי סטריט ישראל
