"חלומות מתוקים על שדות ירוקים", מהרהר הראפר ג'ימבו ג'יי, במה שאפשר להגדיר כשיר אהבה לא-חף-מביקורת לאתוס הקיבוצי. ואכן, ככל שהזמן עובר, האוכלוסייה בישראל גדלה, הערים מתפתחות ומיזמי בניה צצים על כל חלקה טובה ומכסים אותה בשכונות מגדלים גבוהות – יותר ויותר ישראלים מביטים החוצה ממרכזי הערים וכמהים לירוק, גם אם רק לסוף שבוע אחד.
אבל הירוק הישראלי נמצא במלחמה מתמדת על המשך קיומו, וממש בימים אלו אני עדים לכמה מהקרבות הקשים ומעוררי-המחלוקת ביותר במלחמה הזאת. לצערנו, נראה שאהבת הציבור לאותו ירוק עומדת בניגוד למדיניות שמובילים מקבלי ההחלטות.
בשבועות האחרונים הישראלים נשאו מבט אל עבר העיניים של המדינה, כאשר מחאות אינטנסיביות של דרוזים תושבי מג'דל שמס, עקב תוכניות להקמת חוות טורבינות על האדמות שלהם באזור סחיתא, הגיעו למרבה הצער לכדי אלימות. אבל חוות הטורבינות השנויות במחלוקת אינן הסכנה היחידה המאיימת על הטבע, הנוף והתרבות ברמת הגולן.
רק מעט דרומה משם מתקיימת כבר כמה שבועות מחאה קטנה, נגד פרויקט ענק שיוצא לפועל מתחת לאפו של הציבור ומאיים להרוס את אחת מפינות הטבע היפות והמיוחדות ביותר בארץ- עין פית.
העמק הקטן בצפון הרמה, שנחשב לשמורת טבע ייחודית ומתפקד כמסדרון אקולוגי חשוב, כבר מוגדר למעשה שטח אש צבאי. הוא נבחר כנקודה שבה יקים צה"ל מתקן אימונים עצום שישמש אותו באופן קבוע. מה משמעות התוכנית? הקמת יותר משבעים מבנים חדשים, סלילת דרכים, שישמשו בין השאר גם כלי רכב כבדים וטנקים, והקמת תשתיות עבור תחזוקת הפרויקט השאפתני. כל זאת, בזמן שלצבא כבר יש מתקן אימונים באזור.
תוכניות בסדר גודל רחב-היקף כזה זקוקות בדרך כלל לאישור ועדות התכנון הארציות, אבל הצבא מצא דרך לעקוף את המכשול הזה: הוא פשוט מקבל החלטות בוועדה משלו, שנועדה במקור לתוכניות סודיות, ולכן לא צריכה לעבור את ההליך הבירוקרטי המתיש שכל פרויקט בניה אחר בארץ כפוף אליו.
שטחים שלמים של מעיינות צלולים ועצים עתיקים, שמהווים בית לעשרות מינים של בעלי חיים, הולכים ליפול קורבן לתוכנית הזאת.
במאמץ למנוע את רוע הגזירה, קמה תנועת מחאה יסודית ועקשנית של כמה מאות בני אדם. פעיליה הקימו אוהלים במתחם בעין פית, והם לא רק קובעים עובדות בשטח. כדי להגדיל מודעות, 'מצילים את עין פית' שיתפו פעולה עם עמוד הפייסבוק הפופולרי,'מטיילים בארץ' והעלו שם סרטון שזכה לכמות נכבדת של צפיות. הם מארחים במאהל שלהם מומחים וחוקרים ומארגנים סדנאות ופעילויות לכל המשפחה, כדי שהישראלים לא ישכחו את עין פית ואת מה שעלול לקרות לו. בהמשך, הם מתכננים גם הפגנה מול הקריה במרכז תל אביב, ממש מתחת לחלונם של האחראים.
אלא שבינתיים צה"ל מתקדם עם הפרויקט וכבר הספיק להעמיד שער בכניסה לשמורה.
עין פית וחוות הטורבינות הן רק חלק קטן ממגמה מטרידה של הרס הטבע הישראלי על כל גווניו, בחסות קלות הראש שבה מתייחסת המדינה לשטחים הפתוחים ולאוצרות הטבע שלה. עין פית היא גם דוגמה לאופן שבו צמד המילים 'צורכי ביטחון', משמשות בחלק מהמקרים כדי לסיים את הוויכוח.
אבל מה התירוץ של המדינה למראות העצובים שנגלים בנסיעה אחת לכיוון בית שמש או צומת גולני, שם אפשר לראות את ההרים היפים שנקרעו לגזרים בחסותן של מחצבות חדשות?
והאם 'צורכי ביטחון' מסבירים גם את המאבק סביב ים המלח הגווע, על כריית פצלי שמן – סלעים ששריפתם משמשת להפקת דלקים, ושעתידים להרעיל את המים, האוויר והקרקע?
האם הישראלים, שרק מחכים לשמוע על מעיין סודי או פיסת יער שעוד לא הגיעו אליה, שעקבו ברעב מוטרף אחרי כלבת ים חביבה שעברה מחוף לחוף ושרק מחכים לשבת על גדות האסי, יכולים להרשות לעצמם להיות שאננים אל מול השחיקה המתמדת של החי, הצומח, הדומם, השוחה והזורם שלנו? ובכן, החדשות הטובות הן- שלפעמים הכוח דווקא כן נמצא אצלנו.
שני פרויקטים מגלומניים שאיימו על שטחי הטבע בארץ כבר נעצרו בעקבות לחץ ציבורי. הראשון הוא הקמתם של קווי מתח גבוה במכתש רמון, שלאחר מאבק עיקש של תושבי האזור יוטמנו אחר כבוד מתחת לאדמה. השני – פרויקט 'רכס לבן' של עיריית ירושלים: בניית כ-5,000 יחידות דיור בשטחים המיוערים שבין עין-כרם למושב אורה. גם שם אמר הציבור את דברו, התוכנית צומצמה בכשני שלישים ומאות דונמים של יער ונביעות טבעיות ניצלו – אם כי חשוב לציין שהמאבק שם עדיין נמשך.
במדינה שנמצאת במרוץ הישרדותי מתמיד, קל לדחוק את מקומו של הטבע מסדר היום הלאומי. אבל ארהיב עוז ואומר שבעיני הוא קריטי עבורנו ועבור השפיות והמורל הלאומי שלנו. אנחנו חיים במדינה קטנה, המשאבים שלנו מוגבלים. כל הר שפוצץ, עץ שנכרת ונשר שהורעל- אבדו לנו לנצח. רק תחשבו על כל הפעמים שבהם פינטזתם על נסיעה לצימר בצפון או לסוף שבוע במדבר, כדי 'לנקות את הראש'. דמיינו שזו כבר איננה אפשרות. אנחנו חייבים לצאת מהשאננות כדי שנוכל להמשיך, כמו שאמר ג'ימבו ג'יי, לעלות אל הגליל והבקעה, לערבה ולגולן.
