הוא תפס אותי במקרה. בביקור ביישוב קטן בצפון החודש. "הבן שלי מתלבט. הוא התגייס מפוצץ במוטיבציה אחרי 'צוק איתן' לגולני. ומאז הוא רק מתאמן ומתאמן למלחמה שלא באה. הוא מפקד טוב. הם רוצים להחתים אותו לשנים. מה לענות לו? הם מרגישים כלוחמים שלא רוצים להשתמש בהם. שיותר אכפת מהחיים שלהם מאשר מהחיים של האזרחים שעליהם נשבעו להגן. מה לענות לו?".
"אתה אבא שלו. אתה רוצה שילך למלחמה?", חשבתי שאני לא שומע טוב.
"הוא רוצה לדעת שאם הוא נשאר שנים קדימה בצבא, זה לא סתם. זה לא לחינם. כי אחרת חבל לו על הזמן. שילך ללמוד או לעבוד. הוא רוצה שייקחו אותם ברצינות. והתחושה שלהם היא שהם מתאמנים למלחמה שלא תבוא אף פעם". הוא הבטיח לעדכן על החלטת הבן שלו. ואני הבטחתי להמשיך לתמוך בכל קברניט בדרג הצבאי והמדיני שימנע מלחמה מיותרת מבנו וחבריו.
דבר אחד בטוח. הקיץ כאן. "החורף מגיע", הייתה הקריאה ב'משחקי הכס', זו שביטאה את הגעת הזמנים הרעים, המתוחים, זמני המלחמה. אצלנו זה "הקיץ מגיע", כעונת המלחמות וחוסר הוודאות. כמו בסרטים, כשדמות הנבל מוסיפה לרדוף לאחר שחוררה כמסננת בכדורי הגיבור, אפשר היה לסמוך גם הקיץ הזה על האיראנים. אם סבב ב' בבחירות המשונות האלה הן הדרבי הקבוע ביבי־ברק, כאילו השנה היא 1999, אז גם האיראנים לא הלכו לשום מקום, וגם לא חזונם על הפצצה השיעית במרתף.
בזמן ששורות אלה נכתבות, צה"ל משלים צעדי כוננות ומוכנות להתלקחות, כמדי קיץ, גם בדרום בעזה וגם בצפון, בלבנון ובסוריה. את החיילים שאיתם פתחנו קורעים באימונים. בצה"ל היו לא מעט גבות שהורמו נוכח ההסבר הטראמפי בטוויטר, שתִמחר תקיפה של שלושה יעדים באיראן, כנראה סוללת טילי נ"מ ומכ"מים, בתגובה על הפלת המל"ט ב־150 הרוגים איראנים, מחיר שגם גרם בכך לביטול התקיפה. 150 הרוגים איראנים שהעריך גנרל אמריקאי עלום, בשל תקיפת שלושה יעדים?
לפני כשנה, במאי 2018, יצא חיל האוויר למבצע שכונה 'בית הקלפים', ההתנגשות הישירה הנרחבת ביותר בין ישראל לאיראן על אדמת סוריה, שכמעט וגרמה למלחמה כוללת עם האיראנים. במשך כשעתיים הותקפו, בעיקר בידי עשרות מטוסי קרב, יותר מ־80 מטרות איראניות וסוריות בסוריה. על פי ההערכות בישראל, לצד השני, איראן וסוריה, היו בעקבות התקיפות כ־30 הרוגים. בחיל האוויר הישראלי אחראי לכך ענף חקר הביצועים. אילו וכמה טילים ופצצות יביאו לאיזה הרס וכמה הרוגים. אפשר רק לדמיין את התגובות, בארץ ובארה"ב, אם על שרשרת הציוצים של טראמפ שנועדה להסביר מדוע לא תקף באיראן היה חתום אחד אחר, ברק אובמה. חוסר הקוהרנטיות של ממשל טראמפ באשר לאיראן, כמו גם בסוגיה הפלסטינית, ימשיך ללוות אותנו בזמן הקרוב, והשאלה היא אם ההעדפה הטראמפית למלחמת מילים במקום מלחמת טילים אכן תשרת את מטרת־העל של הרתעת איראן. דחיית מלחמה ומנגד גם דחיית הריצה האיראנית לעבר הפצצה.
ההערכה באגף המודיעין בצה"ל היא כי האיראנים מחפשים משבר. כמו במשבר הטילים בקובה. ללכת על הסף, בלי ליפול לתהום. היעד האיראני: להוריד את הרגל האמריקאית מהצוואר שלהם מבלי לשבור לחלוטין את הכלים. הליכה כזו על הסף יכולה להביא לפקודה איראנית לפרוקסי, שליח, מול ישראל – ג'יהאד אסלאמי בעזה, חזבאללה בלבנון, מיליציות שיעיות בסוריה או תא טרור בחו"ל – לפעול נגד ישראל בחתימה גבוהה או נמוכה. התרחיש הזה ילווה את השבועות המהבילים הקרובים. הקיץ בא.
